הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן רנג

סימן רנג

[באר הגולה אות ב] ופי' הב"ח דאיירי. נ"ב וכן פי' בדרישה דהטור ס"ל בזה כתוס' דבמעכשיו אם ימות מקרי נחלה לענין זה אבל בשיטה מקובצת בשם רבינו יונה חולק בזה בכה"ג כיון דקנה למפרע לא מקרי נחלה ופי' להסוגי' בע"א דכיון דחזי' בעלמא בקנין דאין דעת נגמרת בקנין עד לבתר דסליק מההי' עניינא כ"ש דאין דעתו נגמרת בצוואתו עד דסליק מההי' עניינא. ויש לחוש שמא בההי' שעת' חזר בו בלבו ואין עליהם תורת דיינ' באותו שעה דשמא לחזרה קאי ואין עליהם שם דיינ' עד דנגמר הצוואה בהסכמה וישוב דעתו ע"ש. משמע דלפי"ז במתנת שלנו מה שדנו קודם דסילק מההי' עניינ' לא מהני. אבל לבתר דסליק אף לכתחילה יכולי' לדון. אף דיכול לחזור. מ"מ אינו עומד לחזרה:

[שו"ע] ואין עושים דין. נ"ב אפי' אם פירש השכ"מ ואמר עדי יהי' דיין הצוואה אעפ"כ לא ידון אחר שהעיד. רשב"א בתשו' סי' ק"ל הובא בב"י לעיל סי' ז':

[שו"ע] ואם אמר אני מניח. נ"ב אם נכתב בצוואה צות' להניח לפלוני. עיין בב"י כאן:

[שו"ע] הוי לשון מתנה. נ"ב עיין תשו' תשב"ץ חוט המשולש הטור הא' סי' כ"ג כתב בשם הרשב"א דה"ה באומר אני עוזב לפלוני ועיי"ש בדיני' אלו ועיין בספר תורת חיים למהרח"ש ח"א סי' ב' בשם מורו דאני עוזב גרע מאני מניח ולא מהני:

[ש"ך אות ב] ובתשובת ר"מ אלשיך. נ"ב ובתשו' מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' נ"ג:

[ש"ך אות ד] ובתשו' רשד"ם. נ"ב ובתשובת מהרח"ש סי' ב' ועיין תשו' מגיד מראשית למהר"א אלפנדרי סי' ז' כתב בשם המהרי"ט דבבן בין הבנים מהני לשון אני מניח בתורת ירושה. ובתשו' רד"ך בית ל' ובתשו' פני משה ח"א סי' ל"ד:

[שו"ע] אין מתנתו. נ"ב ואפי' שייר. ואינו דומה לדלעיל רס"י רמ"ז כיון דאמר כמדומ' וכו'. שו"ת יכין ובועז ח"א סי' א':

[שו"ע] אפי' מת הבן. נ"ב הרמב"ם דימה זה לדינא דלקמן סי' רע"ה ס"ל:

[הגה] שהוא פשוט בירושתו. נ"ב עיין ב"י לקמן סי' רפ"א מחודש א' בשם הרשב"א. ועיין שו"ת הר"א ששון סי' קמ"ו:

[שו"ע] סתם לבני פלוני. נ"ב עיין תשב"ץ ח"ד חוט המשולש הטור השני סי' ז':

[שו"ע] ואם יצא עליו שט"ח גובה. נ"ב ואם בתוך המתנות הי' מתנה להקדש י"ל דהקדש גמר ומקדיש מיד והוי מתנת בריא ואינך הוי מתנת שכ"מ וחל לאחר מיתה. ואינו גובה מהקדש ותליא בהאיבעי' הקדיש כל נכסיו מהו עיין סי' ר"נ ס"ג ועיין תשב"ץ ח"ד הטור השני סי' ז' ודו"ק:

[שו"ע] ואחריו ת' לפלוני. נ"ב ואם מונה והולך פרטי' בצוואה ומסמן בסדר אלפא ביתא י"ל דהוי כמו מאחריו. עבודת הגרשוני סי' מ"ד:

[שו"ע] תנו ר' זוז לפלוני בני. נ"ב בטור כתב אח"ז בשם תשובת הרא"ש יעקב שציוה מחמת מיתה שיתנו מנכסיו לבתו ב' שלישים והשליש ישאר למי שראוי ליורשו. ויש לו בן. צריך הוא לפרוע לבע"ח. ואפי' הזכיר בלשון נתונה לבן ירושה היא. ועיין דרישה דכתב ליישב כיון דלא כתב סכום ידוע לבנו אלא שליש נכסי' ועיין תשובת הראנ"ח סי' ל"א ובשו"ת עבה"ג סי' מ"ד ובתשו' יכין ובועז ס"כ:

[שו"ע] איזה מהם שירצה. נ"ב עיין תשובת הראנ"ח ח"א סי' ע"ז די"ל דוקא בב' מתנות אבל באומר תנו לפלוני ויעשה דבר זה לטובתי י"ל דהוי כמו תנאי עיי"ש ועיין בר"ן נדרים דף מ"ח ע"א ד"ה ל"ש:

[שו"ע] וכן אם הוזל. נ"ב ודעת הרמב"ן גיטין בחי' דבאומר תנו לו מדמי יינו ר' זוז והוזל יפחתו לו וכ"כ בתשו' הרמב"ן סי' ס"ב הובא בב"י סי' זה מחודש ח':

[הגה] ונאבד צריכי' ליתן. נ"ב במקור הדין בב"י מבואר דמפסיד לפי החשבון כל נכסיו דאינו דומה לההי' דתנו לו ר' זוז מייני. אמנם בתשו' הרמב"ן סי' ס"ב מבואר דס"ל דדמי ממש להתם ואינו מפסיד כלום והביאו הב"י מחודש ח' וכן מבואר בתשובת הרשב"א סי' אלף נ"ה. וכן מבואר דעת הריטב"א בב"י כאן. אולם דעת הר"ן דמאי דקאמר מנכסי הוי כאמר משלי ואינו מקנה לו רק מנה טבועה ואם נאבדו הטבועים מפסיד הכל וכן פסק המחבר לקמן סי"ט וצ"ע:

[שו"ע] מחזיק פחות מק"כ. נ"ב נלענ"ד דלא מבעי' שאין לו בית מחזיק ק"י וכדומה אלא אף אם יש לו בית מחזיק פ' או צ' מ"מ כיון דאמרי' דטעה דלמא טעה וחשב דהך בית הקטן מחזיק מאה:

[הגה] דאם אמר ליתן להשיאה. נ"ב עיין תה"ד סי' ש"נ דאם נתן כן לבתו או לבת בתו כיון דדעתו קרובה לה לכ"ע זכתה בהם מיד ועיין תשובת הראנ"ח ח"ב סימן צ':

[סמ"ע אות לה] מיד ברשותה ליתן לה דא"כ הוי הריווח. נ"ב לענ"ד הא באומר תנו ת' זוזי מחמרא דצריך ליתן מיד ומ"מ הוקר' הריווח ליורשי' והוזל ההפסד ליורשי' כיון דתולה המעות בחמרא. וה"נ הכא דאמר חפיצים בר' זוז משמע דצריך ליתן חפיצים. דצריכי' ליתן חפיצים עד שישוו ת' זוז והוי כתנו ת' זוזי מחמרא. ודברי הרשב"א רק בקוצב סך מסויים כיון דאמר תנו מיד זכתה במעות כך. ועיין בב"י דמתקשה על כפל בדין בטור. דהא דין דכאן נשמע מההיא דס' כ"ז דת' זוזי מחמרא ועיי"ש ובפרישה ובב"ח מה שתירצו הרי דס"ל בפשיטות דחפיצים בר' זוז דמי ממש לת' זוזי מחמרא וא"כ ע"כ הרשב"א מודה בזה ודברי הרשב"א באינו תולה בחפיצים וברור:

[סמ"ע בא"ד] וצ"ע דלא מצאתי. נ"ב עיין תשו' בית יעקב סי' כ"ג:

[סמ"ע אות לז] א"נ דמתו בניו. נ"ב עמ"ש לקמן סי' רפ"א ס"א בגליון:

[ש"ך אות כד] ודברי הסמ"ע אינם מובנים לי. נ"ב לא ידעתי הא מובנים היטב דדוקא במפרש בהדי' דנותן במתנת שכ"מ גם במקצת א"צ קנין כדאיתא שם סי' ר"נ ס"ט וא"כ זהו נכלל במ"ש המחבר והנ"מ במצוה מחמת מיתה או במחליף וכו' והיינו ממילא וה"ה במפרש במתנת שכ"מ וא"כ מה דכתב עלה אבל היכי דלא אקני היינו דלא אמר במפורש במתנת שכ"מ וא"כ שפיר הקשה הסמ"ע:

[הגה] דמנה ממש. נ"ב ובהקדיש זכה ההקדש תשו' לחם רב סי' ר"נ:

[הגה] מהרי"ק שרש צ"ד. נ"ב ומבואר שם דאפי' באמר ליתן לבתו ול"א כיון דדעתו קרובה לבתו ל"ח מנה קבר:

[ש"ך אות כט] ועיין תשו' מהר"א ששון. נ"ב ובתשו' הר"ם אלשיך סי' ד':

[ש"ך אות לא] ובב"ח פי' בע"א. נ"ב ועיין תשו' עבה"ג סי' י"ב ובתשו' מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ל"ב וצ"ה ובתשובת תשב"ץ ח"ב סי' רל"ה ובמ"ל פט"ו הי"א מהל' טוען ד"ה מעתה חוזרני והנה לטעם הב"ח דכיון דא"י להקנות חוב וברי במעמד שלשתן א"כ ליתא בברי לכאורה ביש לו משכון מהני. דהא יכול להקנות המשכון כדאיתא ביו"ד סי' קס"ט ס"ח:

[שו"ע] שכ"מ שאמר. נ"ב אם אמר יזכה. יזכה וידור בבית מהני תשו' מבי"ט ח"א סי' קל"ו:

[שו"ע] בבית זה. נ"ב ואף במכר בית לראובן ולא כתב לו מתהום ארעא ועד רום רקיע בענין שאין האויר נקנה להלוקח ונשאר להמוכר דהדין דמוריש זכותו לבניו אבל א"י למוכרו לאחרים כדלעיל סי' רי"ד ס"ה בהגה. ה"נ א"י ליתן במתנת שכ"מ כ"כ הב"י כאן בשם הר"ן:

[שו"ע] לא אמר כלום. נ"ב ואם אותו פלוני דר בו כבר בבית הנותן. ואמר הנותן שידור בו עשרים שנים דעת הרשד"ם סי' שכ"ג דמהני והרש"ך ח"א סי' קע"ז חולק עליו וכן בתשובת מהר"י אדריב"י סי' קל"ה:

[שו"ע] עד זמן פלוני. נ"ב עיין תשו' מהראנ"ח ח"א סי' ק"כ ובתשובת שי למורא סי' ל"ב ובתשובת בני יעקב דס"א וס"ב:

[שו"ע] נתבטלה המתנה. נ"ב וכן באומר המבשרני שילדה אשתי זכר יטול מנה ואם נקיבה מאתיים וילדה תאומי' אין לו כלום. כך מבואר בתשו' הרא"ש שם ועיין בנ"י:

[שו"ע] אחד מהם ת"ח ת"ח קודם. נ"ב אם אמר דרך מתנה נכסי לקרובי י"ל דג"כ ליתן לקרוביו ת"ח אף שיש אחר לו שקרוב לו טפי כ"כ הרמב"ן בחי' בב"י דל"ג. ועיין נ"י פרק מי שמת בשם הריטב"א באומר נכסיי לקרובותי יש בכלל כל הקרובים הפסולים לו לעדות. והובא בב"י לעיל סס"י רמ"ו ועיין קצות החושן שם:

[שו"ע] כל מי שדעתם נוטה. נ"ב אם יש ע"א שהמצוה כוון לזה אף אם הוא קרוב אם אינו נוגע הדברים נראים שכן הוא וזוכה מדין שודא הר"ן בשו"ת סי' ע"ה:

[ש"ך אות לח] ע"ש ריא"ז. נ"ב ועיין תשובת שבות יעקב ח"א סי' קסט:

[שו"ע] מממונו מתנות. נ"ב אף אם הם מתנת שכ"מ דרישה. ואם לא שייר כלום בנכסים יש לעיין אם המקבל מתנת שכ"מ חייב לקוברו בק"ו מיורשים עיין ב"ש אה"ע סי' צ"ג ס"ק ל"ב ובמנחת יעקב בתשו' סי' ח':

[סמ"ע אות עה] הכל בכלל. נ"ב ואם בא למעט האמצעי' הי' לו לכתוב בבתים שאני דר ומשמע בהן בבתים העליונים או התחתונים שלשון זה הי' אפשר לומר דלא בא אלא למעט ולומר דוקא בעליונים או בתחתונים אבל עכשיו שכתב הן בלשון זה תוספת ביאור שלעין יפה היא ונמצא עליונות דקאמר כל עליונות ועליון שבעליונים. עכ"ל הרשב"א: