ש"ך על חושן משפט רנג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך חושן משפט רנג |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) שנים שנכנסו לבקר את החולה כו'. עיין בספר א"א דף צ"ט ע"ג ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' צ':


סעיף ב[עריכה]


(ב) או יזכה וה"ה אם אמר יהא דבר זה לפלוני ה"ל מתנה מבי"ט ח"א סי' קצ"ג וע' בסי' קצ"ז ורי"ב ובתשובת מהרא"ן ששון סי' פ"ג ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ז':


(ג) או ישען כו' בעיות דסלקא בתיקו:


(ד) ואם אמר אני מניח כו' כ' בסמ"ע דהיינו דוקא בשכ"מ אבל בבריא בכה"ג לא מהני וע' במהרי"ק שורש צ"ד שהאריך בזה וע' מ"ש לעיל סי' ס"ח בהג"ה וע' בדברי ריב"ש סי' רכ"ט ובתשובת ן' לב ס"ג סי' י"ט ובתשובת ר"ש כהן ס"ס קע"ג ובתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ד ובתשות רשד"ם סי' שי"ג ושנ"ז ותל"א ותל"ב:


סעיף ג[עריכה]


(ה) לשונות אלו כו' עיין בתשובת רמ"א סי"כ:


סעיף ד[עריכה]


(ו) מה שכותבין כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קפ"ח:


סעיף ה[עריכה]


(ז) שכיב מרע שאמרו כו'. ע' בתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' י"ב וי"ג:


סעיף ז[עריכה]


(ח) סי' רמ"ו כו' ולפי מ"ש שם מור"ם בהג"ה דבל' ירושה לא הוי אפוטרופס א"כ ג"כ מפרשי' דבריו בלשון ירושה אפי' בן בין הבנים כ"כ מהרש"ל בתשו' ולא כהטור ע"ש:


סעיף ח[עריכה]


(ט) ש"מ כו' ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' י"ב ובמהרא"ן ששון סי' קמ"ו ובתשו' ר"ש כהן השייכים לס"ב סי' כ"ג:


(י) אין לו אלא חובו הטעם דמחזי כריבית אם נוטל יותר מחובו עכ"ל סמ"ע ואפי' תפס הבע"ח מוציאין מידו ע' בתשו' ר"מ אלשיך:


(יא) לבני פלוני אפי' בפשוט וק"ל:

(נרשם בטעות שלא במקומו כי דברי הש"ך שייכים על דברי המחבר ס"ס ח' שאם אמר סתם לבני פלו' או לאשתי):


(יב) או לפלוני. עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן י"ב האריך בדינים אלו קצת ותמצא נחת עיין שם ועיין בתשובת מהרי"ט סימן קי"ב דף קמ"א ע"ב וג' ועיין בסמ"ע ס"ק כ"ב שכתב דלא ס"ל להרא"ש דהוי מתנה אלא באומר לב"ח ולא באומר פלוני ב"ח כו' ובתו' פ' אלמנה ניזונית כ' דפלו' עדיף טפי מלבע"ח לענין ריבית ע"ש:


סעיף ט[עריכה]


(יג) ש"מ כו' ע' בתשו' ר"א ן' חיים סי' ל"א ובמבי"ט ח"ב סי' קס"ב:


(יד) תנו כו' ע' בתשו' ן' לב ס"ב סי' ל"ו:


סעיף י[עריכה]


(טו) גובה השאר כו' דמתנת ש"מ דינה כירושה ואם הוציא עליו כת"י גובה ממנו לסברא זו כ"כ ב"י ר"ס ס"ט בשם הריטב"א עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ג סי' כ"ד ובתשו' רשד"ם סי' ר"ג ושכ"ח:


סעיף יב[עריכה]


(טז) ה"ז כמי שנותן כו' מוכח מזה דאם אמר בפי' תנו ר' זוז לפלוני אם ישא בתי דהוי מתנה א' ולא ינתן לו אם לא ישא ואע"ג דמעשה קודם לתנאי וקי"ל דתנאי בטל ומעש' קיים וכמ"ש סי' רמ"א סי"ב ובטא"ע סימן ל"ח ע"ש חדא דבש"מ קי"ל דדבריו ככתובים וכמסורים דמי וא"צ לכל דיני תנאי ועוד דשאני הכא כיון דאין המעשה נעשה כגון זה שאמר תנו כו' אם ישא מבטל התנאי למעש' ולא אמרו בעינן תנאי קודם למעשה היינו כשהמעשה נעשה מיד בנתים כגט וכיוצא בו כך דקדק הרמב"ן בס' המלחמות באריכות ע"ש והשיג על הרז"ה ותו' ע"ש וכותיה קי"ל להלכה וכך כ' הב"ח וק"ל:


סעיף יג[עריכה]


(יז) בין החבית כו' ודלא כהרא"ש שכתב שג"ז הוי דבר שאינו מסוים כיון שלא נתברר חלקו מעולם עיין בב"ח:


סעיף יד[עריכה]


(יח) שמחזיק ק"ך כו'. וכתב ב"ח אבל אם מחזיק טפי מהכי לא דלא טעו אינשי בכך וכ"כ הנ"י בשם הריטב"א אמנם הנ"י השיג עליו וכ' דלעולם נותנים לו אף במחזיק יותר ע"ש עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' ע"ה:


סעיף טו[עריכה]


(יט) ש"מ כו'. ע' בתשובת רשד"ם סי' תל"א:


סעיף טז[עריכה]


(כ) אין להם לתת כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ל"ה עד ודוחק לחלק כו' ובעיני דהדבר פשוט הוא דכוונת הטור הוא כן והחילוק שכ' הריטב"א הוא בין אמר תנו או לא אמר תנו ולא אמר הטור מדין הנתינה מיד וק"ל עיין בתשוב' ר"א ן' חיים סי' כ"ח ועיין בתשובת משאת בנימין:


(כא) וכן נ"ל עיקר כו' וכ"פ ר"ד ן' לב ס"ב סימן ס"ז ע"ש וכתב מהרש"ל פ"ט דב"ק סימן ס"ו בשם הגהות מיי' וז"ל מכאן נראה שאדם שנתנו לו אחרים לסיועת בתו ע"מ להשיאה ונמנע ולא השיאה וק"ו אם מתה שחייב להחזיר המעות לנותנים שלא נתנו לו אלא ע"ד להשיא' עכ"ל ונרא' דבע"מ כ"ע מודו ואם לא אמר ע"מ תלוי בפלוגתא זו מיהו זה אינו כשתעיין בד"מ ובתשובת ר"ד ן' לב ס"ב סי' ס"ז סי' י"ב י"ג וס"ג סי' נ"ח ועיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' צ"ג:


סעיף יז[עריכה]


(כב) ש"מ כו'. עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קפ"ח ובתשובת ר"ש כהן שם ועיין בתשובת רמ"א סימן צ"ב דף קצ"ו:


(כג) אחרים תחתיהם כו'. אע"ג דאות' אחרים חינם ראויים לירש מ"מ מהני בהו לשון ירוש' מכח לשון מתנ' שאומר תנו שקל לבני לל' ירוש' דאחרים שהוא תוך כ"ד וכמ"ש סי' רפ"א ס"ז ע"ש והכי מוקמינא לה פ' י"נ ודלא כב"י ובלא"ה צ"ע מה שכתב לחלק בשם רש"י בין היו לבנים בנים א"ל דבש"ס מוכח דליתא וכבר הרגישו בכל זה בתשו' רא"ן ששון סי' קס"ו וקפ"ח ובתשוב' מבי"ט ח"ב סימן י"ז ע"ש ועיין בסמ"ע ס"ק ל"ז עד א"נ דמתו בניו בלא בנים והיינו כמ"ש ב"י בשם רש"י והמדקדק בש"ס פ' י"נ יראה דליתא דאל"כ מה מסיק שם בתיובתא ולא משני דאין לשני בנים ודו"ק כן נ"ל:


סעיף יח[עריכה]


(כד) אבל היכא דלא אקני כו' וכגון שפי' שיהא במתנת ש"מ דאז לא קני בקנין אלא במיפה כח כמ"ש סי' ר"ן ס"ט ע"ש ודברי הסמ"ע אינם מובנים לי:


(כה) אלא בקנין כו' ע' בסמ"ע ס"ק מ"א עד דלא כתב הרמב"ם כן אלא במפרש כו' לשונו תמוה דשם כ' דפירש לשם מתנת שכ"מ וא"ש וא"כ לק"מ מה שהניח בסמ"ע בצ"ע:


סעיף יט[עריכה]


(כו) שלא זכה מקבל כו'. ואף שיש לו מנה בהלואה בשטר על אחרים. תשו' מבי"ט ח"א סי' י"ח ע"ש:


(כז) דמנה ממש כו' ע"ל סי' קכ"ו ס"ג ופ"ח סי' י' ע' בתשו' מהרי"ט סי' ע"ה:


סעיף כ[עריכה]


(כח) ש"מ כו'. ע' בתשו' ר"א ן' חיים סי' ע"ז:


(כט) תנו לפלוני כו'. נראה דוקא שאמר תנו לפלוני וכל שעבודא דאית ביה ואז אמרי' דהוי כאילו כתב בשטר כן וכמסר לידו דמי אבל אי לא אמר אלא תנו שטר לפלוני ולא אמר וכל שעבודיה לא זכה כ"כ בתשו' מבי"ט ח"א סי' י"ח בשם מהר"י בר רב ע"ש וצ"ע לדינא דאזיל לשטת הרשב"א ליישב גם ל' הרמב"ם עד"ז ולפעד"נ עיקר דברי הר"ן והרב המגיד וכן נראה מסתימת לשון המחבר כהרמב"ם ע"ש וק"ל וכן נ"ל לדינא וקצת משמע כן מדברי הסמ"ע וכן משמע לעיל ס"ס ס"ו סמ"ב בטור והמחבר ע"ש וכן דעת בעה"ת שער נ"א ס"ד וע' בב"י ס"ס ס"ו ע' בתשו' מהרא"ן ששון סי' קס"ה:


(ל) ואין היורש יכול למחול כו'. ע' בסמ"ע ס"ק מ"ד עד והע"ש כתב הטעם משום דמקבל מתנה כיורש שוויה רבנן כו' ולא נהירא לי כו'. דברי הע"ש נכונים ע"פ התוס' פרק המוכר הספינה ריש דף ע"ז ופ' הזהב וכן הוא בהר"ן פרק הכותב ע"ש ודו"ק ובתוס' פ' הכותב סוף דף פ"ה ונ"י פ' מי שמת ושאר פוסקים:


(לא) אבל לא בהלואה כו' ע' בסמ"ע ס"ק מ"ה עד והביאו בד"מ וכתב עליו דמ"ש המרדכי דלא סמכה דעתו אינו ר"ל דשל המקבל כו' ובב"ח פי' בע"א ע"ש. ובמשכון פסק דאם נקנה לו גוף המשכון במתנת ש"מ קנה כמו בבריא בקנין ופשוט:


סעיף כב[עריכה]


(לב) שלזה נתכוון כו'. ע' בסמ"ע ס"ק מ"ח עד וכמו שמסיק צ"ל שכ' כן נ"ל להגיה:


סעיף כג[עריכה]


(לג) יתנו לכל א'. ע' בסמ"ע ס"ק נ' שכ' שיתנו ר' זוז לשניהן יחד עיין שם וכן נראה מתשובת רמב"ן שמביא ב"י סי' רנ"ח בקיתון של מים אמנם באם רגיל בשתי עיירות בב"ה ואמר תנו ס"ת לב"ה משמע לכאורה דינתן לשניהם דקאמר היינו ס"ת לכל א' וצ"ע:


סעיף כד[עריכה]


(לד) ש"מ כו'. בתשו' ן' לב ס"ג סימן י"ז וסימן ס"ח ובתשו' מהרא"ן ששון ובתשו' ר"א ן' חיים סי' צ"ז ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' ק"י וסי' קע"ג וס"ג סי' ח' ובתשו' מהרי"ט סי' כ"ז וסי צ"ג ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קי"ח וח"ב סי' קצ"ח:


סעיף כז[עריכה]


(לה) אמר אם ילדה אשתי כו'. כ' הב"ח וז"ל הרמב"ם כ' פ"ח מה' זכיה וז"ל ש"מ שצוה לתת מתנה לעובר שבמעי אמו זכה העובר מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמו שבארנו משמע דוקא ש"מ וכדעת רבותיו הרי"ף והר"י הלוי וכן פירש הרב המגיד והא דכתב הרמב"ם פכ"ב מה' מכירה דין זה בסתם אין זה אלא לפי שלא כתב שם דין זה אלא אגב אחריני דמקנ' לדשלב"ל נקט בקצרה אבל כאן בהל' זכייה הוא עיקר דין זה ביאר דעתו דדוקא בש"מ ואיכא לתמוה דהרב המגיד בה' מכירה כתב דדעת הרמב"ם דאין לחלק בדין זה בין בריא לש"מ דסתם אמרו דלא כי"ח דדוקא בש"מ דהיינו דלא כהרי"ף והר"י הלוי ובה' זכייה כתב דדעת הרמב"ם דדוקא בש"מ וכדעת רבותיו ז"ל ודבריו סותרים את דבריו ודבריו האחרונים מיקר וכדפרישית עכ"ל ולפענ"ד לא יפה כוון ודברי הר' המ"מ ברורים ואין סותרי' זא"ז כלל דבפ' כ"ב מהל' מכירה כתב דהא דמזכה לעובר בבנו קנה היינו אפי' בבריא ודלא כי"א בש"מ דוקא אבל בבריא עובר בנו הוא כמו עובר אחר והי"א אנו הם בעל העיטור שהביא הרב המגיד שם בשם רבינו האי והיא דעת הרמב"ן שהבאתי לעיל סי' ר"י דס"ל דבבריא דין עובר בנו כמו עובר אחר ולא קנה בשום דבר וא"כ אפי' במטלטלים ומקנה מיד ולא בלשון אם נמי לא קנה דכיון דלית ליה לעובר זכיה כלל וע"ז כתב הרב המגיד שם דברי רבינו הרמב"ם עיקר דבעובר דידיה קנה ובפ"ח מה' זכייה לא כ' על מ"ש הרמב"ם ש"מ שצוה לתת מתנה לעובר זכה העובר כו' כמו שבארנו ע"כ דהיינו דוקא בש"מ ואדרבה כ' ה"ה שם כמו שבארנו פכ"ב מה' מכירה ע"כ אלא אמ"ש הרמב"ם שם אח"כ אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה אהא כ' הרב המגיד שם וז"נ אמר ילדה כו' משנה פרק מי שמת ופירשה המחבר ז"ל דוקא בש"מ וכדברי רבו ז"ל שכ' דבבריא לא משכחת לה דאי נמי קנו מידו הא קי"ל דאין מטבע נקנ' בחליפין ועוד דאסמכתא היא אם ילדה קאמר כו' עכ"ל ור"ל מדקבע הרמב"ם הך מתני' הכא בפ"ח מה' זכיה גבי דיני ש"מ ולא כתבה לעיל גבי דיני בריא אלמא דס"ל כרבו דבבריא לא משכחת לה משום שאמר אם ילדה אשתי זכר יטול כו' אין מטבע נקנה בחליפין וגם כיון שאמר אם ילדה כו' הוי אסמכת' אבל הך דצוה לתת מתנה מיירי אפי' בבריא דהיינו שצוה במטלטלים שניקנין בחליפין ולא אמר בלשון אם אלא צוה לתת מטלטלים אלו מיד לבנו העובר ובהכי מיירי בפ' כ"ב מהלכות מכירה זהו ברור דעת הרב המגיד והרמב"ם לפי עניות דעתי ולא כהבית חדש כן נ"ל ברור וכן מוכרח דעת הטור שכאן הביא דעת הר"י הלוי והרי"ף ולעיל בסי' ר"י כתב בסתם במזכה לעובר בנו קנה א"ו התם מיירי במזכה מיד במטלטלים וכי האי גוונא ולא במטבע בלשון אם כנ"ל. מיהו מ"ש הטור בדעת הרי"ף כבר כתבתי לעיל דל"נ לי אלא גם הרי"ף מודה דאף בבריא משכחת להאי דינא ואפשר גם דעת הרמב"ם כן והא דכ' הך דינא גבי דיני ש"מ היינו נמי משום דנקט אמר אם ילדה אשתי זכר כו' דמשמעו באמירה לחוד סגי וה"ה בבריא בקנין או שאר קנינים המועילים ועמ"ש שם וכן נראה עיקר לדינא עיין בתשו' מהרי"ט סי' כ"ד:


סעיף כח[עריכה]


(לו) אמר אם ילדה כו'. ע' בתשוב' מהרשד"ם סי' רל"א:


(לז) נתבטלה המתנה כו'. ע' בסמ"ע ס"ק ס"ב עד היינו דוקא בשניהן בניו הבן והבת וכו' וע' בב"ח כ' ג"כ קצת בע"א ול"נ לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא הרא"ש שם ר"ל דהתם לא עשה הנותן הלידה תנאי לדבר אחר שהתנאי הי' בלידה עצמה משא"כ הכא עשה את הלידה תנאי לאדם אחר ותלה המתנה בתנאי וכיון שנתבטל התנאי נתבטלה המתנה ולפ"ז אפי' הי' המקבל מתנה בנו או בתו דיניהם הכי כיון שהתנאי הוא בדבר אחר וכן כל כיוצא בזה ע"ש ודוק כי זה ברור:


סעיף כט[עריכה]


(לח) שכן או קרוב. וכ' הטור בשם י"א דמיירי דהאי קרוב אינו ראוי ליורשו דאם ראוי ליורשו הוא קודם ע"ש וכ"פ בש"ג ע"ש ריא"ז:


(לט) אבל אם אמר שחייב לטוביה כו' דין זה נל"ע שהוא מהר"ן פ' הכותב והרב המגיד פי"א מה' זכייה שכתבו כן מדתניא בתוספתא ס"פ ג"פ האומר תנו מאתים זוז ליוסף בן שמעון אין דורשין לשון הדיוט לומר לזה הי' אוהב ולזה לא היה אוהב אלא שניהן חולקין בשוה ותירצו דהתוספתא מיירי בחוב או פקדון אבל באמת אין דבריהם נ"ל חדא דלישנא דתנו לא משמע הכי ועוד דהא סתמא קתני ועוד דאי בחוב או פקדון היאך שייך לומר לזה היה אוהב ולזה לא היה אוהב ועוד דלפי מ"ש הפוסקי' בשם ר"ת דשוד' דדייני היינו למי שרוצה הדיין ליתן אפי' ליכא אומדן דעת הנותן וכמו שנתבאר לעיל סי' ר"מ א"כ לא מסתבר לחלק בין מתנה לחוב או פקדון אלא נרא' דהתוספתא מיירי במתנה וכ"כ הנ"י ס"פ ג"פ בשם הנ"י ונ"ל דלא ק"מ מתוספתא דהא בפרק מי שהי' נשוי דף צ"ד ע"ב פרכינן בש"ס למ"ד שודא דדייני מדתניא יחלוקו ומשני תנאי היא כו' א"כ התוספתא אתיא כמ"ד יחלוקו ואנן קי"ל שודא וא"כ בחוב נמי היכח דשייך שודא אמרי' שודא מיהו יש לדקדק דהא אמרי' בש"ס ס"פ ג"פ גבי שני יוסף בן שמעון שהלוו לאחד המע"ה ויוכל הלה כשיש שובר בידו לדחות לכל אחד ואחד וכדלעיל סי' מ"ט ס"ז וא"כ ה"נ ידחו היורשין לכל אחד ואחד ולא יתנו כלום ובס' לח"מ פי"א מהל' זכיה תי' דשאני התם כיון דיש ללוה שובר מאחד מהם ואחד מהם ודאי רמאי ולא שייך לומר יחלוקו משא"כ הכא דא"א להתברר על מי אמר וליכא שום אחד רמאי אמרי' שודא דדייני עכ"ד ולא נהירא לי דלא שייך לחלק בזה אלא לענין הבעלי דינין בין יחלוקו לשודא דדייני אבל לגבי יורשים גופייהו מה בכך הא מ"מ יכולים לדחותו וכ"כ נ"י ס"פ ג"פ להדיא בשם הריטב"א דבמודה שהוא חייב לאחד מהן אין לאחד מהם כלום עד שיביא ראיה ויכולי' היורשים לדחות לכל א' כו' ומביאו ב"י לעיל ס"ס ס"ה אך שהריטב"א כ' שם דדוקא בחוב אבל בנותן מתנה לא מפני שהמקבל מתנה כעין שותף בנכסים עכ"ל וחילוק זה ל"נ לי דהא בכל דוכתא אמרי' גם לגבי מקבל מתנה כל היכא דאיכא ספיקא אינו מוציא מהיורשין אלא בראיה אלא נ"ל דהא דאמרינן בש"ס ופוסקים כאן שודא וכן בתוספתא יחלוקו הכל מיירי כשאין כאן יורשים או כשהיורשים רוצים לקיים וליתן או כשהב' טוביה כותבים הרשאה זה לזה הא לאו הכי יכולים באמת לדחות לכל אחד ואחד כנ"ל:


סעיף לב[עריכה]


(מ) שטרי צואה כו' ע"ל סי' ס"ח ס"א בהג"ה ובמהרשד"ם סימן ד"ש:


סעיף לג[עריכה]


(מא) יכולים לעשות. ע' בסמ"ע סקע"ז עד כשהודה הש"מ שחייב לפלוני כו' ובב"ח דחה זה ע"ש ותי' דרמב"ן ורשב"א מיירי כשהעדים מעצמן כתבו מחיים למזכרת או לאחר מיתה משא"כ הרא"ש מיירי באם ש"מ הנותן בעצמו צוה לכתוב להקנות לו בשטר וכתבו בל' צואה ע"ש באורך והדין עמו דוק בל' הרמב"ן שכ' אם רצו העדים כו' וק"ל: