רמב"ם הלכות זכייה ומתנה ט
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
שכיב מרע שצוה ואמר לא תגלו מתנה זו ולא תודיעו בה אדם אלא לאחר מיתה הרי זו מתנה קיימת ואינה מתנה מסותרת שבעת שהקנה שהוא אחר מותו הרי אמר גלו אותה.
הלכה ב[עריכה]
מצוה מחמת מיתה אין צריך לומר גלו את המתנה אלא אע"פ שהיא כתובה סתם אין חוששין לה שמא מסותרת היא.
הלכה ג[עריכה]
שכיב מרע שצוה ואמר יטול פלוני כל נכסי או מקצת נכסי או יחזיק או יזכה או יקנה כולן לשון מתנה היא וכן אם אמר יחסן או יירש על מי שראוי ליורשו הרי זה קנה.
הלכה ד[עריכה]
אמר יהנה פלוני בהן יעמד בהן ישען בהן לא קנה.
הלכה ה[עריכה]
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר אם אינו ראוי ליורשו נוטלן משום מתנה ואם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה בד"א בשהיה היורש הזה אחת מבנותיו או אחד מכלל בני בניו או אחד מכלל אחיו וכיוצא בהן משאר יורשין אבל אם כתבהו לאחד מבניו לא עשהו אלא אפוטרופוס כמו שביארנו.
הלכה ו[עריכה]
מי שאמרו לו בשעת מיתתו נכסיך למי הן שמא לפלוני ואמר להן אלא למי רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה.
הלכה ז[עריכה]
גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה הואיל ואינו יורשו כמו שיתבאר במקומו כך אינו יכול ליתן לו כל נכסיו במתנת שכיב מרע לא כל נכסיו ולא מקצתן שלשון ירושה ומתנה לגבי יורש אחד הן ואם תאמר יקנה נמצא זה יורש את אביו.
הלכה ח[עריכה]
לפיכך אם נתן לגר משאר הגרים מתנתו קיימת.
הלכה ט[עריכה]
שכיב מרע שהודה שיש לו לפלוני אצלי כך וכך תנוהו לו או שאמר כלי פלוני פקדון הוא בידי לפלוני תנוהו לו חצר פלונית של פלוני הוא חוב שיש לי ביד פלוני אינו שלי של פלוני הוא בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הודאתו הודיה ואפילו הודה הגר לבנו שאין הורתו בקדושה דבריו קיימין אפילו הודה שכיב מרע לעכו"ם נותנין לו.
הלכה י[עריכה]
אבל שכיב מרע שצוה ליתן לעכו"ם מתנה אין שומעין לו שזה כמי שצוה לעבור עבירה מנכסיו.
הלכה יא[עריכה]
אמר פלוני עבדי עשו אותו בן חורין או שאמר עשיתי אותו בן חורין או הרי הוא בן חורין כופין את היורשין ומשחררין אותו שעבד ישנו במקצת מצות.
הלכה יב[עריכה]
אמר פלונית שפחתי עשו לה קורת רוח עושין לה קורת רוח ואינה עובדת אלא עבודה שהיא רוצה בה מכל העבודות הידועות לעבדים באותו מקום.
הלכה יג[עריכה]
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד ואמר הלה איני רוצה בהן לא קנה.
הלכה יד[עריכה]
שתק ואחר כך צוח קנה שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן וכיון ששתק אינו יכול לחזור בהן.
הלכה טו[עריכה]
שכיב מרע שכתב לזה וחזר וכתב לאחר האחרון קנה שיש לו לחזור עד שימות בין בכל בין במקצת בין לעצמו בין לאחר ואפילו כתב וזכה לראשון וכתב וזכה לאחרון האחרון קנה ששכיב מרע שזכה עדיין מתנת שכיב מרע היא.
הלכה טז[עריכה]
אבל שכיב מרע שכתב וזכה וקנו מידו אין לאחר קנין כלום ואינו יכול לחזור בו לא לאחר ולא לעצמו בין שנתן הכל בין שנתן מקצת.
הלכה יז[עריכה]
שכיב מרע שחזר במקצת חזר בכל כיצד נתן כל נכסיו לראשון וקנו מידו כדי ליפות את כחו וחזר ונתן מקצתן לאחר וקנו מידו כדי ליפות את כחו השני קנה אבל הראשון לא קנה כלום בין שעמד בין שמת.
הלכה יח[עריכה]
נתן מקצת נכסיו וקנו מידו ואחר כך נתן כלן לאחר וקנו מידו כדי ליפות את כחו אם מת קנה הראשון המקצת וקנה השני את השאר ואם עמד ראשון קנה שני לא קנה.
הלכה יט[עריכה]
שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום או הפקיר או חלקן לעניים אם עמד חוזר בכל.
הלכה כ[עריכה]
מכר כשהוא שכיב מרע ממכרו קיים כבריא.
הלכה כא[עריכה]
מכר כל נכסיו אם המעות עצמן קיימות אם עמד חוזר ואם הוציא המעות אינו יכול לחזור.
הלכה כב[עריכה]
מתנה שהיא סתם ולא נתפרש בה שהיה בריא כשנתן או שהיה שכיב מרע הוא אומר שכיב מרע הייתי והרי עמדתי ואחזור במתנתי ומקבל מתנה אומר בריא היה ואינו יכול לחזור על המקבל להביא ראיה שבריא היה לא מצא ראיה נשבע הנותן שבועת היסת ויפטר ותעמוד הקרקע בחזקת הנותן.
הלכה כג[עריכה]
אבל אם היו מטלטלין ביד המקבל מתוך שיכול לומר שלי הן ישבע היסת שבריא היה כשנתן לו מתנה זו.
הלכה כד[עריכה]
מי שמת ונמצא מתנה קשורה על ירכו אף על פי שהיא בעדים וקנו מידו ליפות כח אלו שנתן להם הרי זו אינה כלום שאני אומר כתבה ונמלך.
הלכה כה[עריכה]
ואם זכה בה לאחר בין מן היורשין בין שאינו מן היורשין כל הדברים שבה קיימין ככל מתנת שכיב מרע.
הלכה כו[עריכה]
וכן מי שכתב שטר חוב על עצמו בשם אחר או בשם אחד מבניו [או] מן היורשין ונתן השטר על יד שליש ואמר לו יהיה זה אצלך ולא פירש לו כלום או שאמר לו הנח עד שאומר לך מה תעשה ומת הרי זו אינה כלום.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.