בראשית כח יד: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ"

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כח יד.

ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה[עריכה]

והיה זרעך כעפר הארץ - למה דווקא עפר?[עריכה]

1. לפי הפשט, עפר הוא משל לריבוי כה גדול עד שאי-אפשר לספור. וכן מפורש בברכת ה' לאברהם, (בראשית יג טז): "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ , אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ - גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה"( פירוט ), ובברכת בלעם, (במדבר כג י): "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל?". יעקב בורח מביתו, ישן על עפר הארץ, וודאי מרגיש מאד בודד; ה' מנחמו ומבטיח לו "בעתיד לא תהיה בודד - זרעך יהיה רב כמו גרגרי העפר המלכלכים את בגדיך".

אולם בתנ"ך ישנם ביטויים נוספים המציינים ריבוי , למשל, (בראשית כו ד): "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם"( פירוט ). לעפר ישנן משמעויות נוספות:

2. עפר מציין רמיסה והשחתה. כך אמר דוד על אויביו, (שמואל ב כב מג): "וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ"; וכך נאמר גם על בני ישראל כשמלך ארם כבש אותם, (מלכים ב יג ז): "כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם, וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ". אולם לעפר ישנה תכונה, שגם כאשר רומסים אותו, הוא לא אובד אלא מתפזר, ובסופו של דבר מכסה שטחים גדולים יותר. ולכן נאמר בהמשך הפסוק: ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה . "אתה מרגיש שאחיך עשו דורך עליך ורומס אותך כמו עפר? אל תתייאש - בזכות הדריכה הזאת תזכה לפרוץ ולהתרחב". וכן יהיה עם צאצאיך: גם כשירמסו אותם כמו עפר, הם יינצלו ואף ינצלו את המצב כדי להתרחב ולגדול.

ודומה לזה פירש רבנו בחיי: "לשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה. השפלות - שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה - שיעלו לבסוף על כל האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו... וכן אומר הנביא בשפלותן של ישראל", (ישעיהו כו ה): "כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה, יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ, עַד אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר". "אמר רבי יוחנן: ומשם עתידים להגאל , שנאמר", (ישעיהו נב ב): "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר, קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלָים", "...ומפני כן סמך לו מיד ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (רבנו בחיי) . ודומה לזה פירש כלי יקר: " "נראה שעל גלות מצרים באה נבואה זו, כי בזמן ההוא אמרו רז"ל (בבלי סוטה יא) שהיו המצרים חורשים על גבם... והיו באים לביתם עדרים עדרים וכו'; נמצא שסבת רבויים היה בעבור שהיו כעפר הארץ שחורשים על גבה... והיו כל כך רבים עד שהיה בהם כדי חלוקה לארבעה דגלים לכל רוח, לכך נאמר ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ... בזכות העינוי, שיהיו כעפר זה שהכל דשים עליה, יפרצו וירבו, כי כל מה שהיה בעינוי פן ירבה היה בשכר כן ירבה" ", (שמות א יב): "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"( כלי יקר פירוש ראשון) .

3. עפר מציין גם ענוה, כמו בדברי אברהם, (בראשית יח כז): "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר"( פירוט ). "בזכות הענוה... יזכו לפרוץ לכל ארבע רוחות, כמו שנאמר", (תהלים לז יא): "וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ"( כלי יקר פירוש שני) .

4. עפר מציין גם את המנוחה והשביתה. "לפי שנאמר בשומרי שבת "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" (ישעיה נח יד), דהיינו נחלה בלי מצרים האמורה כאן, לכך אמר ש יהיה זרעך כעפר הארץ , כי כמו שהארץ צריכה לשבות, שנאמר "ושבתה הארץ שבת לה'", כך זרעך ישבתו ביום השביעי, ובזכות זה יפרצו ימה וקדמה צפונה ונגבה" ( כלי יקר פירוש אחרון) .

ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה - מה זה ופרצת?[עריכה]

1. לשורש פרץ יש משמעות של חוזק ( רש"י ) ושל ריבוי (אבן עזרא) , וכן נאמר על בני יעקב ב (שמות א יב): "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ - כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ": ככל שהמצרים עינו את עם ישראל, כך הוא התרבה והתחזק. פרץ מציין בפרט חוזק וריבוי בעושר ונכסים, וכן נאמר על יעקב עצמו ב (בראשית ל מג): "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים"( פירוט ) וב (משלי ג י): "וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ"( פירוט ). וראו ביטויים נוספים של רכוש בספר בראשית .

- אולם, לפי פירוש זה לא לגמרי ברורה המשמעות של "ימה וקדמה צפונה ונגבה". אולי הכוונה שבני-ישראל יהיו חזקים כנגד אויביהם מכל הכיוונים, או שמרוב ריבוי הם יתפשטו לשטחים נוספים בכל הכיוונים. אולי משמעות זו לא נמצאת במילה ופרצת .

2. לשורש פרץ יש גם משמעות של שבירה והריסה של חומה וגדר, כמו ב (מלכים א יא כז): "שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא, סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו", (מלכים ב יד יג): "וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלַים בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה", (ישעיהו ה ה): "הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס", (ישעיהו ל יג): "לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם העון הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה, אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ"( פירוט ), (ישעיהו נח יב): "וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת", (יחזקאל יג ה): "לֹא עֲלִיתֶם בַּפְּרָצוֹת וַתִּגְדְּרוּ גָדֵר עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה בְּיוֹם ה'", (עמוס ט יא): "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם", (קהלת י ח): "חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ". יעקב מרגיש שהמציאות סוגרת ולוחצת עליו, אחיו רודף אחריו ומנסה להרגו והוא שוכב על הארץ כשרק מקלו בידו; ה' מנחמו ומבטיח לו שהוא יפרוץ את כל המחסומים, הוא יהיה חופשי ללכת לכל הכיוונים בלי הגבלה.

וכן פירשו חז"ל על (ישעיהו נח יד): "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'... וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ"( פירוט ): " "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת - נותנין לו נחלה בלי מצרים (=בלי גבולות) , שנאמר (ישעיהו נח, יד) אז תתענג על ה'... והאכלתיך נחלת יעקב אביך - לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה", ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו, ג) "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" " ( שבת קיח א-ב ) : אברהם ויצחק קיבלו הבטחות על ארצות מוגבלות ומתוחמות, אבל יעקב קיבל הבטחה שזרעו יוכל להתפשט בלי גבול.

ואכן, דווקא היציאה לגלות, שהשפילה את עם ישראל עד עפר, איפשרה לו להתפשט ולהגיע לכל קצוות תבל.

וכך נאמר גם ב (ישעיהו נד ג): "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי , וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ"( פירוט ), (מיכה ב יג): "עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם, פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ, שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ, וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם, וה' בְּרֹאשָׁם".

וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה[עריכה]

לאברם אלוהים הבטיח: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם: צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ, עַד עוֹלָם" (ביאור:בראשית יג יד-טו). כאן ההבטחה היא שארץ כנען בלבד, לכל הכיוונים, תהיה ארצם של זרעו של אברם.

בהבטחה ליעקב אלוהים חוזר על ריבוי זרעו כעפר הארץ, מדגיש שהארץ שהוא שוכב עליה תהיה לזרעו, אולם אלוהים מרחיב את ההבטחה:

יעקב וזרעו יפרצו לכל עבר. הם לא יהיו מוגבלים להיות רק לארץ כנען שאברם ראה מההר. הם יפרצו "[ל]כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", לכל עבר ברחבי כדור הארץ.
אלוהים מודיע ליעקב שבכל מקום שזרעו יהיה, משפחות האדמה ילמדו מהם ויתברכו.

למעשה אלוהים מנבא את הגלות ופיזור העם, כפי שהמן אמר למלך אחשוורוש: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (ביאור:אסתר ג ח).

ואכן לבן אמר: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז)
ואלוהים הביא ברכה לפוטיפר בזכות יוסף, ככתוב: "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית לט ג).

אלוהים יעד את הגלות לבני ישראל כדי להפיץ את תורתו - ואכן כך באמת קרה.

אלוהים התכוון שבני ישראל יפרצו מעצמם, בכוחם ובחוכמתם, כפי ששלמה המלך עשה מסחר ברחבי העולם, ככתוב: "וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ: לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה" (מלכים א י כג). אולם לאחר שלמה הממלכה הדרדרה, ובני ישראל בקושי החזיקו באלוהיהם, וכך אלוהים כפה עליהם גרוש וגלות כדי להשלים את הפצתם בעולם.

תגובות[עריכה]

תודה לאתר פ"ש: [1]

"ופרצת" - הסיסמה של חב"ד: [2]

והניגון הידוע: https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=5136

-- Erel Segal-Halevi, 2017-10-03 06:24:16

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2017-10-08.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-28-14