ביאור:בראשית לט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לט ג: "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ."


וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ[עריכה]

פוטיפר היה שר הטבחים שבביתו היה בית-הסוהר לשרי המלך. הוא היה מכובד וחשוב. ובכל זאת לאחר שהוא קנה את העבד החדש הוא ראה שכל "אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" והוא גדל עוד יותר.

יתכן שפוטיפר נתן ליוסף משימות קשות, והוא הקפיד להסתכל עליו ולוודא את התוצאות - והנה תמיד יוסף מצליח ומביא תוצאות טובות - ייתכן שאפילו יותר טובות ממה שפוטיפר קיבל בעבר. פוטיפר האמין שרק אלוהים יכול לגרום לסדרת הצלחות כזו והוא התרשם מאוד.

  • גם ליצחק היו הצלחות: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה." (בראשית כו יב).
  • גם לבן אמר ליעקב: "נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז).

וכך אלוהים הביא ברכה ליצחק "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (בראשית כו יג), וליעקב "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג). אפשרי שכך גם קרה לפוטיפר והוא גדל מאוד.

האם יוסף לקח סיכונים מיותרים?[עריכה]

לפעמים כדי להביא רווח גדול אנשים לוקחים סיכון גדול. לא נראה שיוסף לקח סיכונים, ובכל זאת הוא הצליח.
סביר שיוסף עבד בחריצות והתמדה: התבונן, למד, שיפר, פתר בעיות במהירות, כמו שיעקב עבד קשה, כדבריו: "טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה; גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה. הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (ביאור:בראשית לא מ), כך גם יוסף עבד קשה יום ולילה ותכנן את מעשיו.

וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ[עריכה]

כל המשפט כתוב בגוף ראשון: "הוּא, "עֹשֶׂה", "בְּיָדוֹ". כנראה בשלב זה יוסף עבד לבד ישירות לפוטיפר. כנראה פוטיפר מיד שם עליו עין לטובה ושמח בהצלחותיו, ככתוב: "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ" (ביאור:בראשית לט ד).
אין ספק שלא חסרו עבדים לפוטיפר כאשר הוא קנה את יוסף. הוא לא היה צריך משרת נוסף. ולבטח הוא לא קנה את יסף כדי שעבדיו יתעללו בעבד החדש בתחתית הסולם. פוטיפר מיד ראה שיוסף הוא מציאה אדירה והוא החליט לשמור את הנער הזה לעצמו, כמשרת אישי.

למה?
אין הסבר בתורה.
ייתכן שלפוטיפר לא היו בנים, והוא רצה לאמץ את יוסף. ייתכן שהוא ראה שאלוהים עוזר ליוסף, הן עבד שכזה לא כל יום מוצאים בשוק - יפה, צעיר, חכם, יודע מספר רב של שפות, מכיר את העולם, מתנהג בנימוס וכבוד.
ואכן בסוף יוסף נעשה חתנו, כאשר הוא נשא את אסנת בת פוטי-פרע (פוטיפר), וזכה שנכדיו יצטרפו לברכת אדוני.