ביאור:בראשית לט יז

בראשית לט יז: "וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לט יז.

בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי

ניסוח דברי אשת פוטיפר מופיע: "וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר".

ניסוח זה שונה מ"תֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר" (ביאור:בראשית לט יד) - כאשר ברור שהיא דיברה.
כאן הניסוח הוא ציטוט של עד, מה אמרה אשת פוטיפר לאדונה בגוף שלישי.
אפשר להבין שפוטיפר דיבר עם אשתו ביחידות, ולמעשה אנו לא יודעים מה היא אמרה, רק שייתכן שהיא אמרה כך, ושבסוף היא לא נענשה, יוסף לא נחקר, ויוסף לא הומת אלא רק הועבר לבית הסוהר שהיה בשליטה של פוטיפר בביתו.

לְצַחֶק בִּי

לצחוק עלי, להעליב, לסרב פקודה?
להתעסק איתי, להשתעשע?

המשפט לא ברור: האם היא אומרת שיוסף בא לצחוק עליה, או שפוטיפר הביא לה עבד להתעסק ולענג אותה.
למעשה היא לא אומרת שום דבר ברור בגנותו של יוסף - לצחק בי - זה לא לאנוס, להתקיף, לאיים.

אשת פוטיפר סיפרה פעמים את סיפורה, לאנשי הבית ולפוטיפר. הניסוחים הם שונים:

"רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ: בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ, כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה"
"בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ, לְצַחֶק בִּי. וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה"

השנוים הם:

"אִישׁ עִבְרִי" הפך "הָעֶבֶד הָעִבְרִי"
"וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל" הפך "כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא"
"בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי" הפך "בָּא אֵלַי"
"לְצַחֶק בָּנוּ" הפך "לְצַחֶק בִּי" - מרבים, בכולנו, הפך ליחיד, רק בי, שלי.
"וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי" קוצר "וַיְהִי".
"הֲרִימֹתִי קוֹלִי" על עבד, זאת פקודה לעשות משהו, לא קריאה לעזרה.
"וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" קוצר "וַיָּנָס הַחוּצָה".

בהתחלה אשת פוטיפר הצהירה שיוסף בא "לִשְׁכַּב עִמִּי", כי היא בקשה ממנו "שִׁכְבָה עִמִּי", והיא ידעה שהוא שמע אותה "כְשָׁמְעוֹ". היא גם השמיטה שהיא קראה בקול גדול, כי היו עדים ששמעו אותה צועקת רק אחרי שיוסף נס ויצא. כל אלו היו נקודות שהיא העדיפה לא לחזור עליהם, כי היא לא יכולה לדעת מה יוסף חשב או שמע. עצם הדיבור הזה מעיד שהיא ידעה מה קרה לפרטי פרטים, כלומר היא מעורבת.

לא נאמר שפוטיפר חקר אותה, או חקר את יוסף ועדים נוספים.

פוטיפר האמין שמשהו כזה באמת קרה. אין עדים מלבד אשתו.
פוטיפר לא רצה לפגוע או להעליב את אשתו.
פוטיפר הבין שהיא מאשימה אותו שהוא הביא לה נער "יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (ביאור:בראשית לט ו).
פוטיפר קיבל שיש לו חלק באחריות כאשר הוא "לֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (ביאור:בראשית לט ו).
פוטיפר לא רצה להרוג את יוסף. הוא הבין שיוסף הביא לו הצלחה גדולה: "וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף" (ביאור:בראשית לט ה).
פוטיפר לא רצה להביא את יוסף למשפט בפני הרשות או פרעה, ולחשוף את ביתו לחקירות ובושה.
פוטיפר שמע והבין שאשתו אומרת שיוסף נס ולא ברח, כלומר יוסף הוא חף מפשע.