ביאור:בראשית לט יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית לט יב: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לט יב.

וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ[עריכה]

נמאס לאשת פוטיפר לחכות. היא כבר כעסה מאוד. היא תפסה (תפס/תפש זה אותו הדבר) אותו ולא נתנה לו לברוח. ואז היא פקדה בפרוש: "שִׁכְבָה עִמִּי". כמובן זאת היתה יכולה להיות גם בקשה עדינה בתחנונים - "שִׁכְבָה עִמִּי". אולם עצם החזקת הבגד, ואחר כך הבגד נשאר בידה מראה שהיא היתה אגרסיבית כאשר היא תפסה את הבגד. אשת פוטיפר הפסיקה להיות עדינה ורק בקשה שהוא יהיה איתה, או ישכב אצלה (ביאור:בראשית לט י).

אשת פוטיפר לא תפסה את ידו או כתפו אלא רק את בגדו. היא נתנה לו כבוד מסוים. עד עכשו היא רק קיימה הצקה מינית לעובד, אולם 'הנגיעה' בבגדו שינתה את המצב, ומבחינת החוק היא עשתה תקיפה מינית.

אולם, מהתנהגותה, ניתן לראות את חולשתה. בדיבורים ובקשות במשך זמן ארוך יוסף סרב והתעלם ממנה. הנה עכשו שיש הזדמנות, שאין איש בבית, יוסף ממשיך להתעסק בעבודתו ומתעלם ממנה. היא היתה כבר מיואשת ולא רצתה לבזבז את ההזדמנות. לא ברור אם היא רצתה ילד ממנו או רק תענוג, אבל היא חשבה שאחרי פעם אחת יהיה לה קל יותר בעתיד, הן הוא היה צעיר כאשר הוא הגיע לביתם ולבטח לא ידע אישה עד אז.

וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי[עריכה]

"לֵאמֹר" - היא תפסה בבגד, כאמירה, שכב עמי. היא לא אמרה את זה במילים, אחרת היה כתוב: 'ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי'.
למעשה יוסף לא ידע מה היא רצתה. ייתכן שאפילו היא לא ידעה מה היא עושה ומה יקרה.
ייתכן שאם יוסף היה מדבר ומרגיע אותה, ייתכן שמלטף בראשה, היה היתה נרגעת ועוזבת את בגדו, והוא לא היה צריך לעזוב את בגדו ולגרום לסיבוך הזה.

יוסף התחיל להתפשט ולהוריד את בגדו. אם אשת פוטיפר היתה נרתעת, עוזבת את הבגד ומתרחקת, אז יוסף היה יודע שאין לה כוונה לשכב איתו והיה מפסיק להתפשט. אולם אשת פוטיפר המשיכה להחזיק את הבגד בידה, ולא נרתעה או התרחקה. לכן אפשר להסיק שהיא רצתה לראות אותו ערום ולהמשיך במשחק.

וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה[עריכה]

  • יוסף לא רצה בשום פנים ואופן לתת לה את מבוקשה. הוא הותקף והוא ברח. הוא לא יכול לדעת אם יש לה סכין מוסתר ואם הוא יסרב הוא יומת.
  • יוסף לא ניסה לדבר ולהרגיע אותה. הזמן לדיבורים עבר. היא לא מוכנה לותר.
  • לא נאמר שיוסף ניסה לברוח והבגד נפל ממנו. נאמר שהוא 'עזב' בצורה פעילה את הבגד בידה.
  • נאמר שיוסף "וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ" (ביאור:בראשית לט יא), כלומר ביתו שלו נמצא מחוץ לבית פוטיפר, ולכן כדי לקחת בגד חדש הוא היה צריך לצאת החוצה.
  • ייתכן שיוסף רצה שאנשי הבית יראו שהוא נס החוצה ויאמינו שהוא לא התקיף אותה.
  • יוסף התחיל להתפשט, אשת פוטיפר חשבה שהיא ניצחה והוא מסכים, והיא חכתה בסבלנות. יוסף הוציא את הידים מהשרוולים והיה חופשי מאחיזתה. ברגע זה הוא נס, בלי לפגוע או להזיק לאשת פוטיפר שהחזיקה את הבגד החופשי בידה.
  • כאשר יוסף עמד ערום לפניה, היא ראתה שהוא לא מתרגש לקראתה. הוא הראה לה שאין לו זיקפה. היא החזיקה וכאילו אמרה, והוא הראה וכאילו אמר. כאשר יוסף ברח החוצה, גם אנשי הארמון ראו שאיבר המין שלו לא היה זקוף וגם הם יעידו, במקרה הצורך, שהוא לא התכוון לאנוס אף אחת.

אולם בהופעתו בחוץ, ללא בגדו, יוסף יצר בעיה שאין לא פתרון: או שהוא התקיף אותה וברח כאשר היא צעקה, או שהיא התקיפה אותו והוא נס. עכשו אי אפשר היה להסתיר שקרה כאן משהו. אשת פוטיפר היתה חייבת להסביר למה יוסף יצא מהבית ללא בגדים כאשר היא, היחידה, היתה בבית.

כמובן, החיים והכבוד שלה גברו על האהבה שלה - היא פחדה שפוטיפר יהרוג אותה, והיתה חייבת להכין תוכנית הגנה. למעשה התוכנית שלה היתה להציל את עצמה וגם את יוסף.

וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ[עריכה]

נאמר "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ" - כלומר, ייתכן שיוסף עצמו פתח את החגורה, הוריד את הבגד מעל כתפיו ונתן לה. היא חשבה שהיא ניצחה והוא מתפשט, וכאשר הוא היה חופשי ממנה, הוא ברח.

  • אם הוא היה בורח כאשר היא מחזיקה את הבגד היא היתה יכולה ליפול ולהיפצע. אז יוסף היה נכנס לצרות ענקיות. כך לא היתה לה הוכחה שבאמת נגעו בה.
  • יוסף לא נגע בה או ניסה להסיר את ידיה. הוא פשוט הוריד את בגדו ועזב אותו. אם היא מחזיקה שתחזיק, אם לא אז שהבגד יפול על הרצפה, וכך הוא נמנע שהיא תתפוס אותו בגופו והוא יצטרך לגעת בה כדי להסיר את האחיזה.
  • יוסף היה מנוסה בהשרדות. אחיו כבר הפשיטו ממנו את כותונת הפסים שלו (ביאור:בראשית לז כג), ובכל זאת הוא נשאר בחיים ללא מאבק ופגיעות. יוסף ידע וזכר שהבגד לא עושה את האדם. ונכונות לעמוד על טוהר הלב תציל אותו מצרות.

למה אלוהים עשה את זה?[עריכה]

יוסף התרגל למקום עבודתו. הוא חשב שזה גורלו. ייתכן שהוא יתחתן עם אסנת בת פוטי-פרע (פוטיפר) הצעירה, ייתכן שפוטיפר יאמץ אותו כבן לנהל ולרשת את ביתו. ייתכן שאחיו יבואו להשתחוות לו כאשר הוא יהיה שר הטבחים הבא.

אולם לאלוהים היו תוכניות גדולות יותר. פוטיפר גמר את תפקידו. יוסף יודע מצרית, יודע את תרבות מצרים, וניהל בית ושדה. עכשו הוא צריך לגדול. יוסף חייב לעזוב את פוטיפר, מגינו, וללמוד דברים נוספים כדי להשלים את משימתו. הוא גם חייב להאמין באדוני שפעמים הציל אותו מאסון מוחלט: עבדות ומאסר.

וגם, התורה כתובה כדי ללמד אותנו מה יקרה - הן נאמר: "מי הוא החכם? הרואה את הנולד." - ואיך תראה את הנולד? תראה מה קרה למישהו אחר במקרה דומה. אם יוסף היה מצליח להמנע ממנה בעזרת שומר, אנחנו לא הינו לומדים מה לעשות במקרה דומה.