אילת השחר (מלבי"ם)/כלל רלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תורת ה' תמימה. כשם שאין בה חסרון כך לא יתכן שיהיה בה יתרת. וכל מקום שנראה שהלשון ארוך ויש בו דברי מותר -- תקנוהו חז"ל בחכמתם ובארו לאיזה צורך האריך. והוא או ללמד שהדין נוהג גם ביתר מקומות, או להשמר מטעות, או להורות איזה כוונה שנייה, או להמשיך המאמר ולפרשו כפי דעת הקבלה.

ויש בזה דרכים רבים שונים. וכבר בארנו בזה למעלה כמה כללים ביתורים מוגבלים.

וזולת אלה, כל מקום שיש יתור לשון -- יש בו דרוש. והם יסודות הקבלה ואדניה.

ותמצא דרושים כאלה:

וכל שכן אם מוסיף דברים שסותרים אל הלשון. כמו במה שכתוב "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש" והם לא אכלו כלל . ( שמיני ס' נד. וכדומה לזה שמיני ס' נט, מצורע ס' ק )

וכן כל כפל לשון כמו "ישוב...ונהפך" (תזריע ס' צד), וכדומה.


  1. ^ סביר להניח שיש כאן טעות הדפוס, היות ומספר הסימנים הם שלא כסדר. ואולי צ"ל 'סימן רצא'.. -- ויקיעורך
  2. ^ כאן לא שמתי קישור כי ישנם שני אות סימן יז בפר' בהר ולא ירדתי לתוכן הדברים כדי לברר אל איזה מהם הכוונה וצע"ע -- ויקיעורך