לדלג לתוכן

אילת השחר (מלבי"ם)/פרק יד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הכתוב לא יוסיף תואר על שם העצם רק לצורך. וכל תואר שהמתואר ניכר בלעדו הוא מיותר ויש בו דרוש . (שמיני ס' מא באורך. ועוד שם סימן כד, וסימן כז, וסימן נג . מצורע ס' מג, אחרי ס' ה)

וכן כל מקום שבאו שני תוארים על דבר אחד, בהכרח שתואר אחד אינו מספיק [כמו עבד עברי, מזבח הזהב, עגל מסכה]. ובמקום שאחד מספיק השני למותר. ועל כן במה שכתוב "ולקח הכהן המשיח מדם הפר" פירשו 'משיח' מענין גדולה; דאם כפשוטו היה די בשם "משיח" לבד. מה שאין כן במה שכתוב "אם הכהן המשיח יחטא", אין די בשם 'משיח', דיש לפרש שהוא המלך . (ויקרא ס' רא, ויקרא ס' ריג . צו ס' נ)

וכן בכל מקום שבא תואר מיותר יש בו דרוש . (ויקרא ס' רכה, ויקרא ס' רל . שמיני ס' נב . תזריע ס' מג. ובכמה מקומות. ועיין עוד ויקרא ס' מד, ויקרא ס' רנג . מצורע ס' נא . בהר ס' נב)

וכן אם בא סימן המספר אינו צריך סימן אחר. ואם בא סימן אחר אינו צריך סימן המספר. ואם באו שניהם -- יש בו דרוש, כמו במה שכתוב "ויקרב את האיל השני איל המילואים" . (צו ס' קפג)

וכן אם הוסיף כינוי המיחד "אשר", על כרחך יוסיף הודעה חדשה על הנזכר תחילה. ואם לאו, הוא מיותר, ומוכרח שמלת "אשר" היא מלת הטעם. והוא הדין בכל מלה מיותרת; כמו בכל מקום שאמר "מבשר הזבח", שמלת "בשר" מיותר (צו ס' קיב, צו ס' קיז . שמיני ס' עד . ועיין עוד מצורע ס' קלה)

וכל מקום שמפרש הטעם בסוף המאמר [כמו: עולה היא, מנחה היא, חטאת היא, ק" ק היא, צרעת היא, מספחת היא, שבת היא, יוה"כ היא, וכדומה] יש בו תמיד שני דרושים --

  • ( א ) על הייתור. כי בכל אלה המקומות מבואר בגוף העניין שמדבר מדיני עולה או מנחה או צרעת וכדומה ולמה הוסיף הודעה שנית?
  • ( ב ) מלת "היא" גם כן מיותר, שבהרבה מקומות ישמוט מלת "היא", [כמו: "קודש קודשים מאישי השם", "אשה להשם", "שבת שבתון מקרא קודש"].


והדרושים שדרשו חז"ל בזה נחלקים לפנים רבים.