אילת השחר (מלבי"ם)/כלל קלה
וכל מקום שמפרש הטעם בסוף המאמר [כמו: עולה היא, מנחה היא, חטאת היא, ק" ק היא, צרעת היא, מספחת היא, שבת היא, יוה"כ היא, וכדומה] יש בו תמיד שני דרושים --
- ( א ) על הייתור. כי בכל אלה המקומות מבואר בגוף העניין שמדבר מדיני עולה או מנחה או צרעת וכדומה ולמה הוסיף הודעה שנית?
- ( ב ) מלת "היא" גם כן מיותר, שבהרבה מקומות ישמוט מלת "היא", [כמו: "קודש קודשים מאישי השם", "אשה להשם", "שבת שבתון מקרא קודש"].
והדרושים שדרשו חז"ל בזה נחלקים לפנים רבים.
- לפעמים ידרוש שרצה לומר עולה היא - אף שחסר איזה דבר מכל מקום היא עולה, ומלת "הוא" יורה בהפך -- דווקא אם הוא כהוויתו. והרי יש ריבוי ומיעוט, ומרבה דבר וממעט דבר.
- ולפעמים ידרשו שבא לומר שדין הנאמר שם אינו דין מיוחד בזה המקום לבד, רק הוא דין כולל מצד שהוא עולה ומנחה בכלל, והוא הדין שנוהג בכל עולה ובכל מנחה. ומלת "הוא" מורה ההפך -- רק הוא לא זולתה, והרי יש ריבוי ומיעוט.
- ולפעמים דרשו שכפל הטעם לעכב או לחלק העניינים
- ועוד יש בזה כמה דרכים ותמצאם אם תבקר בספר (ויקרא ס' סט, וסימן צא, וסימן קכו, וסימן קנה, וסימן רנו, וסימן רעא, וסימן שלו, וסימן שמא, וסימן שמב, וסימן שסח . צו ס' לד, וסימן נז, וסימן עא, וסימן עו, וסימן עט, וסימן פב, וסימן פג, וסימן פד, וסימן קכג, וסימן קכז . שמיני ס' מה, וסימן נד, וסימן עא, וסימן עה, וסימן צד, וסימן קא, וסימן קמט, וסימן קנג . תזריע ס' נב, וסימן נו, וסימן סד, וסימן סח, וסימן עו, וסימן עז, וסימן פח, וסימן צב, וסימן קא, וסימן קיז (ג' דרושים), וסימן קכד, וסימן קמא, וסימן קמז, וסימן קנא, וסימן קנז . מצורע ס' מח, וסימן סד, וסימן קכד, וסימן קצ . אחרי ס' יד, וסימן עח . אמור ס' פא, וסימן רלב, וסימן רלג . בהר סימן כ"ף)