אילת השחר (מלבי"ם)/פרק טו
כלל קלו
(עריכה)
מתפארת הלשון שלא יחזיר את השם בכל פעם. רק אחר שנזכר בפעם הראשון, אם הוא שם הנושא, יסמוך כל הפעלים עליו. ואם הוא שם הפעול ירמזהו על ידי כינוי. [כמו: "ושחט אותו", "והזה עליו", "ושחטו"]. וזה כלל בכל הלשונות. ועל כן בכל מקום שכפל השם, בין שם הנושא בין שם הפעל, שלא לצורך -- יש בו דרוש תמיד. והדרושים האלה יהיו בכמה דרכים.
כלל קלז
(עריכה)
פעמים דרשו שכפל השם לדייק הדבר -- דווקא אותו השם, לא דבר אחר שהיה עולה על הדעת לטעות בו.
- כמ"ש "מסולת המנחה" -- לא מנחה אחרת שנתערבה עמה. (ויקרא ס' קו),
- "את הפר" -- לא חלופי' (ויקרא ס' רי)
- "על ראש הפר" -- למעט שעירי עכו"ם (ויקרא סימן רנא),
- "מדמה" -- ולא מרוטבה (צו ס' סא)
- וכיוצא בו (צו ס' ק, צו ס' קיז . תזריע ס' סח, תזריע ס' עד . בחוקותי ס' עט)
וכן דרש ד' דרשות על ד' פעמים שמיותר שם "הזב" למעט ד' דברים (מצורע ס' קל)
כלל קלח
(עריכה)
ופעמים רבים דרשו שהשם הנשנה אינו השם הראשון ממש.
- כמו שדרשו "והקריבו את הדם, וזרקו את הדם" -- אף שנשפך מן הכלי על גבי הרצפה. יכול אפילו נשפך מצוואר בהמה על גבי הרצפה? ת"ל הדם. רוצה לומר שממה שלא אמר "וזרקוהו" בכינוי משמע שהוא שם אחר, שאינו הדם הנזרק שהוא הדם שבכלי. אולם דרך הלשון ששם חדש שלא נזכר יבוא בלא ה"א הידיעה (וכמו שביארתי זה (צו ס' קכח) כי הה"א מציין השם שכבר נזכר ונודע), ולכן מוכיח שבצד אחד הוא הדם הנזכר -- שהתקבל בכלי, ומצד אחר הוא דם אחר כיוון שנשפך מן הכלי (ויקרא ס' מא)
- וכן דריש בכזה מה שכתוב "ראש העולה" (ויקרא ס' ל)
- "והפשיט את העולה" (ויקרא ס' מו),
- "ואש המזבח" -- מזבח אחר (צו ס' ו),
- "עור העולה" -- אף שלא עולת איש (צו ס' פז)
- "ושרפת את הנותר" -- כל נותר (צו ס' קכז)
- "והיה במקור השחין" -- שחין אחר (תזריע ס' צז, תזריע ס' צח),
- "והנה אין בבהרת" -- בהרת אחר (תזריע ס' קיד)
- "נרפא הנתק" -- נתק אחר (תזריע ס' קלט)
- "כי פשה הנגע" -- נגע אחר (תזריע ס' קסה)
- וכן עוד (מצורע ס' פז, וסימן קה, וסימן קנז . אמור ס' קפא, וסימן רו . בחוקותי ס' פד, בחוקותי ס' צב)
כלל קלט
(עריכה)
וכעניין זה דרשו גם כן שהשם הנשנה בא לרבות דבר אחר הדומה לזה.
- כמו שדרשו על "והבאת את המנחה" לרבות כל המנחות (ויקרא ס' קכח),
- "וסמך על ראש הפר" -- לרבות פר יום הכיפורים (ויקרא ס' ריא)
- וכן "על דם הפר" (שם ס' רכז),
- על "חלב פר החטאת" (שם ס' רל)
- ועל "ועשה לפר" (שם ס' רנג)
- ועל "ראש השעיר" (שם ס' רסח)
- "ושחט את החטאת" -- לרבות כל חטאת (שם ס' ער)
- "על ראש החטאת" (שם סימן רפד, שם סימן רצ)
- "פר חטאת" (אחרי ס' סז)
וגם דרושים האלה נבנו על יסוד הקודם שהשם הנכפל אינו השם הראשון ממש שאם כן לא היו לו לכופלו בחנם והיה מציינו על ידי הכינוי.
- וכן במ"ש "ויצא הכהן..וראה הכהן" דרש כהן אחר (מצורע ס' ו)
- "ויצק על כף הכהן" -- כף כהן אחר (מצורע ס' נב)
- וכיוצא בו על "ובת איש כהן" (אמור ס' כא),
וכן במקום שמתחיל ענין חדש -- ישנה השם שנית. שמזה מוכיח שמה שכתוב "ושור או שה אותו ואת בנו" מדבר בחולין (אמור ס' קכח)
כלל קמ
(עריכה)
ולפעמים החזיר את השם שנית לחלק המאמר ולעשות משפט אחר. והוא אם הזכיר תחילה איזה תנאי ורצה ללמד שבדיעבד אין התנאי מעכב -- כפל השם למען יקרא הפעל עם השם שאחריו כמאמר בפני עצמו בלתי נתלה מהקודם.
- כמו "אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך". הוסיף השם "מנחת בכוריך" למען נקרא מה שכתוב "תקריב את מנחת בכוריך" כמאמר מחולק בפני עצמו, לאמר תקריב מכל מקום אף שאין בו התנאים אביב גרש (ויקרא ס' קנג).
- וכן במ"ש "את אזכרתה" (ויקרא ס' קח)
- וכן כיוצא בו (מצורע ס' סב, מצורע ס' צא . אמור ס' קנז . בחוקותי ס' סו)
כלל קמא
(עריכה)
ולפעמים הוכרח להחזיר את השם מפני שבאו שם שני שמות ואם ידבר בכינוי לא ידע על איזה שם מוסב הכינוי.
- כמו שכתב "ומראה הנגע", שאם יאמר "ומראהו" בכינוי נטעה לפרש שמוסב על השער לבן . (תזריע ס' נא)
- ואמר "והנה הנגע עמד בעיניו", בל נפרש על הבהרת . (תזריע ס' סא)
- וכן אמר "פרוח תפרח הצרעת וכסתה הצרעת", בל תפרש על השאת . (תזריע ס' עט, תזריע ס' פד, תזריע ס' קעג. ועוד ויקרא ס' קג)
כלל קמב
(עריכה)
ולפעמים החזיר את השם להוראות אחרות.
- כמו שבהסגרים, בכל הסגר ראשון אמר "והסגיר את הנגע", מפני שישאר נגע בכל אופן כי יצטרך הסגר שני (תזריע ס' נט)
- ומה שכתוב "אשר יגע במשכבו" נדרש (מצורע ס' קלג),
- "וכי ירוק...בטהור" (מצורע ס' קלו)
כלל קמג
(עריכה)
ולפעמים בא שנית כדי לדייק את השם.
- "ואת החלב אשר עליהן" -- ולא הבשר (ויקרא ס' קע),
- "וראה את הנגע" -- שיתן עינו בנגע עצמו (תזריע ס' מד)
- "על המטהר מן הצרעת" -- ולא המטהר מטומאת מת (מצורע ס' כז)
- "ולקח למטהר" -- לכל מטהר (מצורע ס' ט),
- "עצים על האש" -- ולא אש על גבי עצים (ויקרא ס' נ)
וכן השם שנשנה כמה פעמים או במקום אחר בא בדוקא,
- כמו שדרש מה שכתוב ג' פעמים "והנותרת מן המנחה" (ויקרא ס' קיא)
- וג' פעמים "לפני אהל מועד" (ויקרא ס' קסד)
- וב' פעמים "מנחה חדשה" (ויקרא ס' קלז)
- וכן עוד (אחרי ס' קכו)
כלל קמד
(עריכה)
או שנכפל כדי להקיש שני השמות זה לזה.
- "ונמצה על קיר המזבח" -- להקיש מזבח שגבי הקטרה ומיצוי. ששניהם למעלה. (ויקרא ס' פג) (ויתבאר לקמן כלל קנט כלל קס)
כלל קמה
(עריכה)
ולפעמים נכפל להורות שאינו כפי הוראתו הפשוטה. כי אם שימוש השם ההוא לרוב בדרך ההרחבה -- נכפל להורות שבא בדרך הדיוק. ואם רוב שימושיו בדיוק -- נכפל להורות שבא בדרך ההרחבה . (ויקרא ס' רלד. תזריע ס' סח, תזריע ס' קמג . וכמו שכתבנו בפרטות למעלה פרק י)
כלל קמו
(עריכה)
ותראה בסדר תזריע יחדו חז"ל פרק שלם לדרוש את השמות המיותרים ומכופלים בפרשת נגעי בגדים.
- ששם בא שם "בגד" כפול שמונה פעמים
- ושם "עור" ושם "שתי וערב" כפולים ומיותרים שבע שבע פעמים.
- ושם "פשתים וצמר" כפולים שלוש פעמים.
ודרשום חז"ל על פי הדרכים הנזכרות ובאו הדרושים מכוונים כמספר הייתורים בחכמה ורוח ה' ותורת ה' תמימה משיבת נפש.[1]
- ^ כוונות אל מ"ש (תזריע סימן קס) -- ויקיעורך
כלל קמז
(עריכה)
והשם שבא שני פעמים וצריך לבוא בסמיכות -- יבוא בפעם הראשון בסמיכות ובפעם השני יבוא בה"א הידיעה. כי בתחילה יבאר מהותו על ידי סמיכות ואחר כך כבר נודע ובא בידיעה ולא בהפך.
- ועל כן "ועלתה יבמתו אל הזקנים וקראו לו זקן עירו" הוא שלא כמשפט הלשון. ומזה הכריחו חז"ל שמה שכתוב "זקני עירו" יכוין על זקנים אחרים שבעיר (ויקרא ס' רמט)
והוא הדין כשבא פעם הראשון בה"א ופעם השני בלא ה"א הוא שם אחר.
- ומה שכתוב "והבשר כל טהור יאכל בשר" הוא זרות בלשון ונדרש (צו ס' קכח)
- וכן הוכיחו שמ"ש "והנותר בשמן" אינו ה"א הידיעה - כי בודאי נותר, רק הוא ה"א התנאי - אם נותר. דהא תחילה אמר "ומיתר השמן" בלא ה"א -- הרי אין ודאי וידוע שיותר וכל שכן שלא יצדק ידיעה על הנותרת (מצורע ס' נו)
כלל קמח
(עריכה)
וגם במקום שצריך להחזיר את השם שנית מטעמים הנאמרים -- לא יחזיר רק שם האישי, לא שם הסוג הדבק עמו. ואם נשנו שניהם יש בזה דרוש מיוחד בפני עצמו. כמו במה שדרשו
- "את מנחת ביכוריך" . (ויקרא ס' קנד)
- "על זבח התודה" . (צו ס' ק)
- "זבח תודת שלמיו" . (צו ס' קח)
כלל קמט
(עריכה)
ולפעמים יכפול השם לקריאה -- "אברהם אברהם" "משה משה" (ויקרא ס' ד). או להורות על הכללות -- "איש איש" (קדושים ס' צח . מצורע ס' קכ . אמור ס' קד).
וכל מקום שנזכר תחלה הפעל בסתם ואחר כך נזכר עם השם היה תחלה נושא סתמי (צו ס' קמה . ויקרא ס' לה, וסימן ק, וסימן קג)