אילת השחר (מלבי"ם)/פרק ח
(עריכה)
כל מקום שבא שם היחיד אין צריך לומר בו מספר "אחד". וכל מקום שבא מספר "אחד" על שם היחיד [כמו: איל אחד, כבש אחד, לוג אחד וכדומה] יש בו דרוש.
והראו חז"ל שהיה שם מקום טעות על ידי איזה לימוד
- או סברה שיהיה יותר מאחד,
- או שבא למעט החצי,
- או שבא ללמד שיהיה אחד מיוחד ונבחר במינו,
- או ללמד שיהיה כל אחד מיוחד ונבדל מחברו,
- או פירשו שהשם הוא שם המין כמו "עד אחד" ששם 'עד' הוא שם המין
(כל זה נתבאר באורך בתורה אור מצורע ס' יז. ועוד ויקרא ס' רעח . מצורע ס' מ, סימן מב, סימן סה, וסימן סז . אחרי יח, סימן כג . אמור ס' רכב)
(עריכה)
וכן כשאמר "אחת מכל" [כמו "ועשה אחת מכל מצות השם"] -- מלת "אחת" מיותר; שכבר רצוף החלוקה במ"ם של "מכל" [כמו "אשר יעשה מכל התועבות"]. ונדרש תמיד לחיוב על כל אחת ואחת . (ויקרא ס' קצז, ויקרא ס' רס - ג' דרושים. וכן ג' דרושים בסימן שטז, ועוד שם ס' שס . צו ס' קי)
(עריכה)
וסתם רבים אין פחות משנים. ולכן בכל מקום שאומר שם הרבים בציוי אין צריך לומר בו מספר "שנים", כי מסתמא נאמר שהם שנים. ולכן כל מקום שאומר שני כבשים, שתי תורים, שתי שעירים, וכדומה -- הראו חז"ל שהיה שם מקום טעות ע"י איזה לימוד
- או סברה שיהיה יותר משנים (ויקרא ס' שכח באורך)
- או שבא מספר שני להורות שיהיו שוים (אחרי ס' יז באורך. ועוד ויקרא ס' קסט . תזריע ס' לד . מצורע ס' י, סימן מ, סימן סט, וסימן קנד . אחרי ס' נב . אמור ס' קע, אמור ס' רכא)
(עריכה)
וחז"ל היה להם כלל בלשון שיש הבדל בין מספר שנים - שתים בצורת הנפרד, ובין שני - שתי בצורת הסמיכות. כשאמר "שני כבשים", "שני שעירים" -- יקפיד על שיוי הנמנים והתדמותם זה לזה. וכשאמר "שנים כבשים" לא יקפיד על השיוי . (התבאר באורך אחרי סי' יז)
(עריכה)
ושם המספר יבוא בשני צורות. בצורת הנפרד [שנים, שלושה, ארבעה], ובצורת הסמיכות [שני, שלושת, ארבעת]. והמדקדקים קראו לראשון בשם "מספר המחובר אל המתואר" ולשני קראו בשם "מספר המופשט מן המתואר". ויחפשו למצוא ההבדל שבין שני הצורות האלה ולא מצאו.
ואנכי דקדקתי כי לרוב יבוא המספר בצורת הסמיכות אם הוא מספר נודע -- בין אם שנודע מעצמו, בין על פי יתר דרכי ההודעה (כגון שכבר נזכר; אם במקומו אם במקום אחר), או שיש לו יחוס וערך אל מספר אחר שעל ידו יודע. בכל אלה בא המספר בצורת הסמיכות. וזה היה גם כן דעת חז"ל (ונתבאר באורך תזריע ס' יד. ועוד אמור ס' קעא, אמור ס' רה)
(עריכה)
וגם שם המספר אחד יבוא בסמוך ובנפרד -- אֶחָד . אַחַד. וכשבא בסמיכות יבוא אחריו לפעמים מ"ם השימוש -- "כנפש אַחַד מהם", ולפעמים יבוא אחריו ה' הידיעה -- "אַחַד ההרים".
והמדקדקים כתבו כי אֶחָד ואַחַד הם שני משקלים.
- כי אֶחָד הוא ממשקל הכבדים כמו סַבָּל שַבָּת גחָל פֶּחָם.
- ושם אַחַד הוא מהמשקלים הקלים כמו נַחַש שַחַת.
ואמנם לפעמים שם אַחַד אינו משקל בפני עצמו רק הוא שם הבא בסמיכות משם אֶחָד. וזה כשבא אחריו ה"א הידיעה כמו "אַחַד העם", "אחד ההרים". רק אם בא אחריו שימוש המ"ם אז אינו סמוך ואז הוא בודאי משקל הקל.
ובזה נעמוד על הבדלים; שיש הבדל בין אֶחָד ממשקל הכבד ובין אַחַד ממשקל הקל. במה שבשם אֶחָד יכוון להוציא השניות, ורוצה לומר אחד ולא שנים. ובשם אַחַד לא יכוון להוציא השניות רק הוא שם הכללות, רוצה לומר כל אחד שיהיה. ושם אַחַד שאחריו ה' הידיעה שהוא נגזר ממשקל הכבד ובא בצורת הסמיכות, דינו כשם 'שלושת' 'ארבעת' שהזכרתי בסימן הקודם שבא לציין מספר ידוע. וכן כשאומר "אַחַד ההרים" רצונו לומר הר ידוע והוא הר המוריה; "אחד העם" -- הוא המלך, וכדומה . (תזריע ס' מג)
(עריכה)
ושם המספר אַחַת בלשון נקבה -- שלא נמצא בו משקל אֶחָת -- יש בו הבדל אחר בין כשבא אחריו שימוש המ"ם ובין כשבא אחריו ה"א הידיעה.
- שאם כוונת המדבר על הכללות ורוצה לומר כל אחת שיהיה -- יסמך מלת "אחת" אל ה"א הידיעה או בא בסמיכות -- "הנה הוא נחבא באחת הפחתים", "יתנו לי מקום באחת ערי הממלכה".
- ואם יכוון על האחדות להוציא הריבוי בא אחריו שימוש המ"ם -- "ואנקמה נקם אחת משתי עיני" . (ויקרא ס' קצח, ויקרא ס' שטז)
(עריכה)
ואם הזכיר מספר שנים או שלושה ואחר כך פרט הפרטים של הכולל על ידי מלת אחד אחד -- אז יבואו שני המספרים בשוה; או בה"א הידיעה [האחד...האחד], או בלא ה"א [אחד..אחד] . וכן כל המספרים הסדורים יבואו בשוה -- ראשון שני שלישי, או הראשון השני השלישי.
ואם בא אחד בה"א ואחד בלא ה"א הוא זרות ויש בו דרוש (ויקרא ס' שכט)
(עריכה)
ויש בזה כלל:
- אם הזכיר "אחד..אחד" בבחינה ששניהם זוג אחד וידועים על ידי מספר הכולל "שנים" -- יאמר שניהם בה"א הידיעה. כמו "ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד ואני אעשה את הפר האחד" (מ"א יח, כג).
- ואם לא ידבר בבחינה זו יאמר "אחד...אחד" בלא ה"א . (ויקרא ס' שכט, מצורע ס' טז, מצורע ס' ע)
(עריכה)
ואין דרך הלשון לומר מלת "אחת" בלא המתואר; כי תמיד יאמר פעם אחת (אם לא במקום שהמתואר נודע על ידי השם או הפעל שבא עמו).
ובמה שכתוב "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה" הוא זרות. ודרשו שמלת "אחת" נסמך על פעל "וכפר" ורצונו לומר וכפר אחת . (אחרי ס' פד)
(עריכה)
אולם אם נזכר השם המתואר בהכלל -- אין צורך להזכירו שנית בפרטים. כמו "במסילות אשר אחת עולה בית אל ואחת גבעתה", ולא אמר "מסילה אחת".
ומה שכתב "ונתן..גורלות גורל אחד..וגורל אחד", שהזכיר המתואר שנית, יש בו דרוש . (אחרי ס' כג)
_NOTOC__