אילת השחר (מלבי"ם)/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אילת השחר (מלבי"ם) · פרק ט· >>

כלל עה

(עריכה)

כל שלא בא מספר סידורי, רק מספר פשוט, אין הכרח שיהיה רצוף.     למשל, כשאמר "בניתי את הבית עשר שנים" -- אין הכרח שיהיו רצופים.

ובמקום שמקפיד על הרצופות יבוא על זה לימוד מיוחד . (תזריע ס' ז, מצורע ס' קנ, ס' מצורע קצג)

כלל עו

(עריכה)

המדקדקים כתבו כי במספר פחות מעשרה יבוא שם הנמנה בלשון רבים, ובמספר יותר מעשרה יבוא שם הנמנה בלשון יחיד.

ואחרי העיון ראיתי שהגם שבמספר למטה מעשרה דבריהם נכונים -- הנה במספר למעלה מעשרה אין הכלל נאמן. ומצאנו: שנה שנים. איש אנשים. אמה אמות.

ולחז"ל היה להם כלל בזה, שבכל מקרה שבא שם הנמנה (במספר למעלה מעשרה) בלשון יחיד -- מורה על שיוי הנמנים והתדמותם זה לזה . (תזריע ס' יד)

כלל עז

(עריכה)

במספרים שנמצא בהם מאות ועשירות ויחידות -- לפעמים שם הנמנה כפול עם כל אות ואות [מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים], ולפעמים לא.

וחז"ל דרשו שבמקום שכפול שם הנמנה בא להשוות שם הנמנים באיזה דבר; כפי הכלל שיתבאר לקמן (כלל קמד) בשם הנכפל.

אמנם בשם מְאַת בצורת הסמיכות שנמצא עמו מספרים, ובא שם מְאַת קודם המספרים האחרים -- מוכרח לכפול את הנמנה. כי בשם הסמוך מוכרח שהשם הסמוך יבוא סמוך לו בלא הפסק (תזריע ס' יד)

כלל עח

(עריכה)

ויש הבדל בין אם בא המספר בתחילת המאמר ובין אם בא בסופו:

  • שאם בא המספר אחר הפעל יהיה לפעמים עד ולא עד בכלל.
  • אבל אם יקדים את המספר -- כמו "שבעת ימים מצות תאכלו", "שבעת ימים תהיה בנדתה" -- צריך שבעה ימים שלמים ולא אמרינן מקצת היום ככולו . (מצורע ס' קעב)

כלל עט

(עריכה)

המספר הסידורי, ראשון שני שלישי, לא יצדק רק בדברים שאחד קודם לחברו בזמן או במקום. לא בדברים שהם נפרדים לגמרי.

ועל כן במה שכתב "כאשר שרף את הפר הראשון" דרש שהוא ראשון להקרבה (ויקרא ס' רנה)

כלל פ

(עריכה)

ומצאנו כמה פעמים המספר הסידורי בלא המתואר; בפרט במקום שהמתואר כבר נאמר תחילה כמו "ויחטאהו כראשון".

ומה שכתב "כאשר שרף את הפר הראשון" בא לדרוש . (ויקרא ס' רנה)

כלל פא

(עריכה)

המספר הסידורי [ראשון שני שלישי] יבוא תמיד אחר המתואר.  ומה שכתב "פר שני בן בקר" הוא זר; שהיה לו לכתוב "פר בן בקר שני". ודרשוהו שיהיה בן שתי שנים. כי על פי הדקדוק ראוי לומר שְנִיִי כמו שלישי רביעי. וסמכו שיוצא מן שם 'שנה' על משקל כלי חצי . (ויקרא ס' רח).

ובכל זה דרך שיבוא המספר תכף אחרי המתואר כמו "ועשרון אחד סולת". ומ"ש בפרשת מצורע "ועשרון סולת אחד" יש בו דרוש . (מצורע ס' סז)

כלל פב

(עריכה)

כל מקום שהזכיר מספר קצוב ואחר כך מספר הסידורי בימים -- הוא תמיד למנין, לא לחדש. "שבעת ימים יהיה עם אמו, ביום השמיני תתנו לי"

וכשמכוון על החדש יאמר תמיד "באחד לחדש" "בשני לחדש" . (שמיני ס' אלף)

כלל פג

(עריכה)

ומסגולת הלשון כשמזכיר המנין לחודש -

  • אם הוא מספר עד עשר לא יזכיר מלת "יום", רק יאמר "באחד לחודש", "בחמישה לחודש".
  • ומן עשרה ולמעלה יבוא מלת "יום" -- "בארבעה עשר יום", "בחמישה עשר יום". וחז"ל נתנו טעם לזה (אמור ס' קמז)

כלל פד

(עריכה)

ויש הבדל בין כשאומר "בשנה השביעית שבת שבתון" ובין כשאומר "ובשביעית יצא לחופשי", בלא מלת "שנה". שכל מקום שהוסיף המתואר "שנה", חשבינן לשנות עולם שהיא מראש השנה (קדושים ס' סה . בהר ס' ו ,וסימן לח)

כלל פה

(עריכה)

יש הבדל בין המספר הסידורי [ששי רביעי חמישי] ובין המספר החלקי [שלישית רביעית חמישית]. שבמספר הסידורי יהיה הנמנה חוץ להמנוי הקודם לו, ובמספר החלקי הוא תמיד מלגאו. אמנם זה דווקא בששובר את המספר השלם, אבל אם אומר "ויסף חמישיתו עליו" -- אז החלק החמישי הוא תוספת חוץ מהשלם והוא מלבר . (ויקרא ס' שנד)

כלל פו

(עריכה)

מה שכתב וחמישיותיו, הוא מורכב מיחיד ורבים. וכמוהו עצתך, זנותיכם, תהלתיך, וכדומה. כי תכונת שם המופשט הוא לשון יחיד מצד עצמו רק מתרבה מצד האדם שמהלל ומיעץ פעם אחר פעם. וכן כיוון שאינו מוסיף רק חומש אחד -- מצד זה בא סימן היחיד. ומצד שמוסיף חומש על חומש אם כפר את החומש -- מצד זה בא סימן הרבים. וזה כדעת חז"ל שמוסיף חומש על חומש, לא כהראב"ע שישלם ב' חומשין . (ויקרא ס' שפז)

כלל פז

(עריכה)

יש הבדל בין שם מחצית ובין שם חצי.  'מחצית' היא דבר הנחצה בידי אדם בצמצום לשני חלקים שוים אבל 'חצי' נחצה מאליו, או שהיא מדה ידועה עד שאין צורך לחצות עתה, או שלא חצה בצמצום . (צו ס' מד)

כלל פח

(עריכה)

יש הבדל בין "ארבעים יכנו" ובין "שלש פעמים תכה את ארם". ש'ארבעים יכנו' הוא בפעם אחת ו'שלש פעמים' הוא בפעמים מחולקים . (ויקרא ס' רכא)