אילת השחר (מלבי"ם)/פרק ד
כלל לב
(עריכה)
המקור מנפעל לא יתקשר עם מלת "את". ומה שכתוב "ביום המשח אותו" יש בו דרוש . (צו ס' מא) וכן במילת "את" שבא אחר בנין התפעל נבוכו חכמי הלשון, וחז"ל דרשוהו . (בהר ס' פח)
כלל לג
(עריכה)
אחר הפעלים היוצאים יבא מלת "את", לא מ"ם השימוש. ומה שכתב "החתים בשרו מזובו" יש בו דרוש . ( מצורע ס' קכב )
כלל לד
(עריכה)
ויש הבדל בפעלי הכפל בין אם בא בתשלומו ובין אם נבלע עי"ן הפעל בדגש. כמו: יחל יחלל . יסב יסובב . צמת צמיתות . כרת כריתות . וכדומה. שכפל האות מורה על יתרון הפעולה או השנותה ( אמור ס' סה , בהר ס' נט )
כלל לה
(עריכה)
ויש הבדל בין הפעל כֵהָה הנגע, ובין השם כֵהֶה; שהשם מורה שהוכהה בהחלט, והפעל מורה שמתנענע אל הפעולה ורצונו לומר שהוכהה קצת . ( תזריע ס' קעג )
וכן במה שכתב "זאת תורת היולדת" (שהוא בינוני פועל) משמע שעדיין עוסקת בלידה; שזה ההבדל בין הפועל ובין השם תואר יולדה שמורה על שנמצא בה תואר זה מכבר. ולמדו מזה שילדה ולדות הרבה . ( תזריע ס' לא ).
וכן יש הבדל בין רבוע -- שהוא שם התואר ומציין הקנין הנמצא שהוא רבוע, ובין מרובע -- שמורה על הפעולה שנעשה בו פעולת ההרבעה. וזה כוונת חז"ל מי כתיב מרובע? רבוע כתיב . ( ויקרא ס' סה )
כלל לו
(עריכה)
וכל הפעלים העוברים או העתידים -- שם הפעל בכחם, וכשמזכיר הפעולה א"צ להזכיר השם. וכל מקום שבא שם הפעל נוסף על הפעל כמו יקריב קרבן . ידור נדר וכדומה, דרשוהו חז"ל. והיינו כי מושג השם סותר אל מושג הפעל. כי השם מציין דבר שהוא כבר במציאות וכבר נקרא בשם, והפעל מורה שהוא יוצא עתה אל המציאות.
ועל כן פירשו כמה פעמים שהשם הנוסף מורה שכבר היה להדבר מציאות לפני הפעולה -- יומת המת מעיקרא, יקריב קרבן -- שיקדם הקדשו להקרבתו, ודומיהם רבים . ( תורה אור ויקרא ס' יג באורך. ועוד שם סימן צד, סימן קכד, סימן שעז . אחרי ס' קיא, אחרי ס' קנא . אמור ס' סב, אמור ס' פז ).
ולפעמים דרשו שבא להגביל
- כמות הפעל ( ויקרא תורה אור ס' יג . צו ס' קמט . מצורע ס' מה . קדושים ס' עה . אמור ס' יא, אמור ס' יב ).
- או איכות הפעל ( תורה אור שם . קדושים ס' יד . בחוקותי ס' סח ).
- או שבא השם לרבות איזה דבר ( ויקרא תורה אור ס' יג, וסימן כ, וסימן שמז . צו ס' קו . מצורע ס' קכג, מצורע ס' קפד, מצורע ס' קצז ).
- או שבא לתת איזה גדר ( ויקרא שם, וסימן עו . שמיני ס' לב . אחרי ס' צא . קדושים ס' סא, וסימן סד . אמור ס' קפא . בהר ס' ל . בחוקותי ס' פה )
כלל לז
(עריכה)
וכן כשמוסיף הפעל על השם נתנו בו טעמים.
- כמו שדרשו על מה שכפל חטאתו אשר חטא (ויקרא ס' רז) ושם (כלל שטז) יש על זה ט' דרושים על ט' יתורים.
- וכן במה שדרשו טומאתו (טומאת עצמו) אשר יטמא (שקיבל טומאה ממקום אחר) . (ויקרא ס' שה).
- וכן על שגגתו מביט על השגגה, אשר שגג מביט על הפועל (ויקרא ס' שסה)
- וכן את הגזלה משמע אף שגזל אביו. ו-אשר גזל משמע שגזל בעצמו (ויקרא ס' שפא).
בכל אלה מרבה שתיהם. - וכן עוד (מצורע ס' קע).[1]
- ויש הבדל בין השם המשכב, ובין הפעל אשר ישכב (מצורע ס' קכח, וסימן קלח, וסימן קפב)
- ^ אולי נפל כאן טעות באות הסימן... -- ויקיעורך
כלל לח
(עריכה)
וכן כשכפל המקור על הפועל בא להורות שתעשה הפעולה בכל אופן ושיעשה אפילו כמה פעמים.
- כמו שדרשו על מה שכתוב אשֹם אָשַם-- כל מיני אשמות ( ויקרא ס' שסט ).
- האכל יאכל -- כמה אכילות ( צו ס' קכ )
- דרש דרש -- כמה דרשות ( שמיני ס' נב )
- פשה תפשה ( תזריע ס' סו )
- פרוח תפרח ( תזריע ס' עח )
- בוא יבוא ( מצורע ס' קה )
- שכב ישכב ( מצורע ס' קעז )
- הוכח תוכיח ( קדושים ס' מג )
- העלם יעלימו ( קדושים ס' צד )
- ואם המר ימר ( בחוקותי ס' עב )
- ואם גאל יגאלנה ( בחוקותי ס' פב )
- ואם גאל יגאל ( בחוקותי ס' קיג )
כלל לט
(עריכה)
ולפעמים בא המקור לפני הפעל להראות החיוב במאמר; שיש לטעות שהוא רשות. כמו בציוי הנגבל נגד אזהרה (כמו שיתבאר לקמן כלל רכח , שמיני ס' נז)
כלל מ
(עריכה)
והמקור הקודם לפני הפעל הבא בשלילה
- מורה לפעמים שהפועל היה ראוי להיות ולא היה; בוש לא יבושו, בכה לא תבכה . ( שמיני ס' צה , קדושים ס' נב )
- ולפעמים יורה שהפעל בא בדוקא; ואכול לא תאכלוהו -- אבל הנאה מותרת ( צו ס' קלט )
_NOTOC__