אילת השחר (מלבי"ם)/פרק ג
כלל יט
(עריכה)
יש הבדלים בין הקל והנפעל. שבהקל מביטים על הפועל. ובהנפעל יביט על שתעשה הפעולה, לא על הפועל, ואף שלא כיון הפועל בפעולתו רק שנעשית מאליה. כמו:
- יְמצה -- היא הכוונה; יִמָצֶה -- מעצמו. ( ויקרא ס' שלה ).
- "כנגע ראיתי" -- הוא בכוונה; "כנגע נראה לי" -- הוא מעצמו במקרה. ( מצורע ס' פא ).
כלל כ
(עריכה)
ומזה יעמדו כמה הבדלים לפי תכונת הפועל והוראתו --
- ישרוף בקל -- תכף כשעוסק בשריפה. יִשָרף בנפעל -- דווקא כשנשרף הדבר ( ויקרא ס' רלט ).
- אכל בקל -- דוקא בכזית, כי פחות מזה לא נקרא אכילה לגבי הפועל רק טעימה. יֵאָכל בנפעל -- אף כל שהוא, כי נקרא אכילה לגבי הדבר ( צו ס' לא ).
- וראהו הכהן -- מקפיד על הרואה וצריך שיראה כאחת. וביום הֵראות -- מקפיד שיהיה העצם נראה, ואף שהרואה אינו רואהו כאחת. ( תזריע ס' פו ).
כלל כא
(עריכה)
וגם יבדלו במה שזה מתכונת הפועל וזה מתכונת מקבל פעולה. יֵאָכל, בנפעל, לחייב המאכיל לאחרים (שמיני ס' פז . שמיני ס' קסב). וכן בא לאסור בהנאה, ור"ל אף שיֵאָכל על ידו (שמיני ס' פה). "יעשה מלאכה בהם" -- ולא העושה מלאכה באחרים . (שמיני ס' קכא)
כלל כב
(עריכה)
וגם שהציוי בתכונת הנפעל מורה שלא יפטר ממנה בשום אופן; כי כשמצוה אל הפועל יפטר לפעמים אם יש לו איזה אונס או ענין הפוטר אותו. לא כן כשמצוה שיֵעָשֶה הדבר, לא יביט על הפועל ועניניו.
כמו שדרשו: תיעשה -- אף בשבת ובטומאה. ישלם -- מדעתו, ישולם -- בעל כורחו. וכדומה . (ויקרא קלט)
כלל כג
(עריכה)
וכל הפעלים שאי אפשר להם בלא פועל -- הלשון אחד בפועל ובנפעל. מלוה לוה, מכה מוכה, רוצח נרצח. ואם הלשון משונה ביניהם -- יצויר אחד בלא חברו. כמו נותן לוקח, יצויר לוקח בלא נותן. וכן יצויר קונה בלא מוכר.
וזה ההבדל בין פעל כרה ובין פעל קנה. הכורה הוא רק מן המוכר במחיר, והקונה יהיה ע"י כל אופן שלו -- "קונה שמים וארץ", "אשת המת קניתי" . ( אמור פז )
כלל כד
(עריכה)
ויש הבדל בין הנפעל ובין הבינוני פעול. כי הנפעל מציין שחלה הפעולה בזמן מוגבל, אבל הבינוני פעול שייך עם השמות, לא עם הפעלים (כמו שכן דעת הקדמונים שהכניסו את המקור ואת הבינוני פועל ובינוני פעול בשער השמות), ואינו מציין רק שהפעולה נמצאת בעצם הפעול, לא שחל בזמן מוגבל.
ולכן הוכיח רבא במה שכתוב "ונעלם ממנו" (ולא אמר "והיא עלומה ממנו") שצריך שהיה לו ידיעה בתחלה; שבזה חלה ההעלמה בזמן מוגבל. והגם שאביי דחה דבריו ממה שכתוב "ונעלמה מעיני כל חי" -- יש הבדל בזה בין הנפעל שקבל הפעולה מזולתו (שאז חלה הפעולה בעת הקיבול), ובין הנפעל מעצמו שאין לו פועל (שאז בהכרח חל בו ההשתנות בעצמו, שידע ונעלם ממנו) . (ויקרא ס' שט).
כלל כה
(עריכה)
בנין הכבד יורה לפעמים הפך הפעל כמו "ודִשנו את המזבח". וגם יש לו הוראה על התמדת הפעולה -- שׁוֹבֵר מְשׁבֵּר, מוֹלִיד מְיַלֵּד -- כדעת רש"י . (קדושים ס' עב)
ועיין עוד בזה (קדושים ס' עג, אמור ס' ריא)
כלל כו
(עריכה)
וקדמוני הלשון קראו לבנין פֻּעַל והָפְעַל "בנינים שלא נזכר שם פועלם" מפני שבנינים אלה לא יציינו לעולם פעולת פועל, רק הפעולה לבדה, מבלי השקף על הפועל. וכן דעת חז"ל. (ויקרא רסג)
כלל כז
(עריכה)
ומלת "או הוֹדַע אליו חטאתו" מורכב מג' בנינים.
- כי חולם הה"א מורה שהוא מן ההפעיל. כמו הוֹרִיד הוֹשִיב
- ופתח הד' מורה שהוא מן ההָפְעַל. כמו הוּרַד הוּשַב
- ומה שבא אחריו שימוש מלת "אל" -- שלא בא רק בהתפעל כמו "בהתודע יוסף אל אחיו" (אבל אחר פעל 'ידע' בהפעיל והָפְעל בא תמיד שימוש הלמ"ד) -- מורה שיש בה הוראת התפעל שהיא המורכב מן הִפעיל והָפעל.
וחז"ל דרשו במילה זו הזרה כל ההוראות שיש בו. פעולת פועל-מצוין של הפעיל, ופועל-בלתי-מצוין של הָפְעַל, והפעולה בעצמו של התפעל. (ויקרא רסג)
כלל כח
(עריכה)
וכן בנין התפעל מורה על ג' דברים: ( א ) שיעשה הפעולה בעצמו , ( ב ) על פעולה מתדמה , ( ג ) על התמדת הפעולה.
וחז"ל דרשו שלושתן על מלת "והתגלח" (תחת "וגלחו") (תזריע קלא). וכל זה כפי הכלל שיתבאר לקמן (כלל ריב)
כלל כט
(עריכה)
בנין הָפְעַל יבוא על שני תמונות; לפעמים הה"א בקמץ (הָפְקַד), ולפעמים בשורק (הֻמְלַחְתְּ).
ויש הבדל ביניהם. שההפעל בשורק מורה על פעולת פועל. וההפעל בקמץ מורה שנעשה מעצמו, או מציין פעל ממשיך, שמצד המשכת הפעולה לא ישקיף עוד על הפועל . ( ויקרא ס' שפא, אחרי ס' כה )
כלל ל
(עריכה)
להרד"ק, הפעלים המרובעים [בונן קומם שובב] אשר הם מנחי העין -- הם בציר"י. ואשר הם מפעלי הכפל -- הם בפתח. וכן דעת הבחור. ודעת הראב"ע שבין בכפולים בין בנחי העין, הפתח והצירי מבדילים בין פִּיעֵל ובין פֻּועַל; שבבנין פִּיעֵל שניהם בצירי, ובבנין פֻּועַל שניהם בפתח.
וכמחלוקת ראשונים כן מחלוקת קדמונים חכמי התלמוד בפעל תעוננו, אם שורשו עון או עונן . ( קדושים עב )
כלל לא
(עריכה)
לדעת הרד"ק ימצא בכל שורשי פ"א יו"ד חסרים נחים. וחשב שורש יקף מחסירי פ"י. והבחור חולק עליו. וכתב ששרשו נקף, ושלא נמצא חסירי פ"י רק אם עי"ן הפעל צד"י. וכן חלקו בזה רבא ורב אשי במכות (דף כ:) בלאו דלא תקיפו. רבא סובר כשיטת הרד"ק, ורב אשי סובר כשיטת הבחור . ( קדושים עג )
_NOTOC__