אילת השחר (מלבי"ם)/פרק ה

כלל מא

הו' הבא בראש העבר -- פעמים היא מחברת ופעמים היא מהפכת העבר לעתיד. ובעלי הלשון נתנו סימן. שאם בא אחרי פעל-עתיד היא ו' מהפכת, ואם בא אחרי פעל-עבר היא ו' מחברת . ( אחרי ס' לה )

ויש מקומות שאם נשקיף על עיקר המאמר מדבר בעתיד ואם נשקיף על פעל פרטי שבא לפניו במאמר בא לפניו פעל עבר. וכיוון שהיא לשון מסופק פירשו חז"ל בזה תמיד גם הכוונה השניה שאינה ו' מהפכת רק מחברת.

כמו "השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת" -- דרשו כינוי "עשהו" על הגורל, שהגורל עשהו חטאת, והוא לפי זה פעל עבר כמו פעל 'עלה' שלפניו. ( אחרי ס' כה ).
וכן מה שכתוב "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו". פירשו פעל 'והזה' פעל עבר כמו פעל 'עשה' שלפניו . ( אחרי ס' מא ).
וכן פירשו מה שכתוב בנגעי בתים "ובא הכהן וראה והנה פשה" שהוא ו' החיבור. וזה מהכרח הכתובים שם . ( מצורע ס' קה )
וכן על "והעלה הכהן את העולה" . ( מצורע ס' סב ):

כלל מב

(עריכה)

העתיד יבוא על שני פנים אם יש מקום לוי"ו

( א ) העבר-המהופך-לעתיד על ידי הוי"ו שבראשו. כמו וסמך ושחט
( ב ) העתיד הגמור עם ו' החיבור. כמו "ואעשך לגוי גדול ואברכך".

ויש הבדל ביניהם. שהעתיד-עם-ו'-המהפכת הוא העבר הנמצא בזמן עתיד, ר"ל שמדבר על שיהיה הדבר נגמר ונשלם בזמן עתיד. אבל העתיד-עם-ו'-החיבור יכוין לומר שיפעיל בעתיד -- לא על שיהיה הדבר נגמר ונשלם, ועל כן בא עתיד זה לרוב בגלות רצון ובקשה ומורה התחלת הפעולה והמשכתה. והעתיד עם ו' ההיפוך מציין התשלום והגמר.

וזה היה יסוד בידי חז"ל לכמה דרושים גדולים (תזריע ס' ו באורך, וסימן קיח . ועוד אמור ס' פ, אמור ס' קצג, אמור ס' ר . בחוקותי ס' ע). ועל כן במ"ש "וטמא עד הערב וטהר" יש סתירה בלשון, ודרשו שכבר הוא טהור מאיזה דבר (שמיני ס' קכג, תזריע ס' סה באורך, מצורע ס' קנב)

כלל מג

(עריכה)

ולפעמים יהיה העבר עבר שכבר נשלם קודם לכן.

"ונמצה דמו" -- מכבר קודם שיקטיר . ( ויקרא ס' פב )
"ויתן אל החושן את האורים" -- מכבר . ( צו ס' קעא )
"וירד מעשות" -- וכבר ירד . ( שמיני ס' טז )
"והעלה" כבר . ( מצורע ס' סב )
וכן ס"ל לר"א שמה שכתוב בריש פרשת אחרי "ויאמר ה' אל משה" פירושו וכבר אמר קודם לכן . ( אחרי ס' ט ).
וכן פירשו עוד . ( מצורע ס' קה ).
ועיין עוד בזה . ( ויקרא ס' נא, ויקרא ס' נב, אחרי ס' לה )

כלל מד

(עריכה)

ויש עבר הבא במקום עתיד המורכב.

"ומולדתך אשר הולדת אחריהם" . ( תזריע ס' ו )
וכן "אל פתח אהל מועד לא הביאו" הוא עתיד, ולא יכול לומר "יביאו" שהיה משמע לאחר שחיטה . ( אחרי ס' צב )

כלל מה

(עריכה)

ויבוא עתיד במקום עבר...

להורות על ההוה או התמידות. "אשר ישכב עליו הזב" -- רצונו לומר בקביעות . ( מצורע ס' קכח, מצורע ס' קלד, אמור ס' קג )
או להורות שעוד הדבר קיים. שלכן אמר "אשר יהיה בעורו שחין" שעדיין השחין קיים קצת . ( תזריע ס' צו, תזריע ס' קיב )
או בא להורות על מחשבת הפועל. "אם האכל יאכל" -- שמחשב לאכל . ( צו ס' קיח )

כלל מו

(עריכה)

ובמאמר התנאי דרך הלשון שהפעל הראשון הסמוך למלת "כי" יבוא בלשון עתיד, והפעלים הבאים אחריו -- בין הבאים לפרש את הפועל בין המגבילים לו בחלוקה -- יבואו בלשון עבר או הווה לפי כוונת המדבר. וכל מקום שנלוז מן החוק הזה דרשוהו חז"ל.

כמו מ"ש "אם הכהן המשיח יחטא" "אשר נשיא יחטא" ודרשו שאינו מביא על הקודמות . ( ויקרא ס' רג, ויקרא ס' רנט )
ומ"ש "ואם כבש יביא" וכן מ"ש בפרשת צו "אם על תודה יקריבנו", דרשו לענין שאם הפריש קרבן ואבד ונמצא ועומד להקריב עתה . ( ויקרא ס' רפט, צו ס' צט )
ומ"ש "אשר יזה מדמה" פירשוהו שדוקא אם לא הוזה עדיין . ( צו ס' סד )
"ואם האכל יאכל" על המחשבה . ( צו ס' קיח )

_NOTOC__