איוב יט
קיצור דרך: t2719
תנ"ך > איוב > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב
הפרק במהדורה המוטעמת
יט א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
ב עַד־אָ֭נָה תּוֹגְי֣וּן נַפְשִׁ֑י
וּֽתְדַכּאוּנַ֥נִי בְמִלִּֽים׃
ג זֶ֤ה עֶ֣שֶׂר פְּ֭עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי
לֹֽא־תֵ֝בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִֽי׃
ד וְאַף־אׇמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי
אִ֝תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשׁוּגָתִֽי׃
ה אִם־אׇ֭מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ
וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֝לַ֗י חֶרְפָּתִֽי׃
ו דְּֽעוּ־אֵ֭פוֹ כִּֽי־אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי
וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף׃
ז הֵ֤ן אֶצְעַ֣ק חָ֭מָס וְלֹ֣א אֵעָנֶ֑ה
אֲ֝שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט׃
ח אׇרְחִ֣י גָ֭דַר וְלֹ֣א אֶעֱב֑וֹר
וְעַ֥ל נְ֝תִיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים׃
ט כְּ֭בוֹדִי מֵעָלַ֣י הִפְשִׁ֑יט
וַ֝יָּ֗סַר עֲטֶ֣רֶת רֹאשִֽׁי׃
י יִתְּצֵ֣נִי סָ֭בִיב וָאֵלַ֑ךְ
וַיַּסַּ֥ע כָּ֝עֵ֗ץ תִּקְוָתִֽי׃
יא וַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ
וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו׃
יב יַ֤חַד ׀ יָ֘בֹ֤אוּ גְדוּדָ֗יו וַיָּסֹ֣לּוּ עָלַ֣י דַּרְכָּ֑ם
וַיַּחֲנ֖וּ סָבִ֣יב לְאׇהֳלִֽי׃
יג אַ֭חַי מֵעָלַ֣י הִרְחִ֑יק
וְ֝יֹדְעַ֗י אַךְ־זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי׃
יד חָדְל֥וּ קְרוֹבָ֑י
וּֽמְיֻדָּעַ֥י שְׁכֵחֽוּנִי׃
טו גָּ֘רֵ֤י בֵיתִ֣י וְ֭אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי
נׇ֝כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵינֵיהֶֽם׃
טז לְעַבְדִּ֣י קָ֭רָאתִי וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה
בְּמוֹ־פִ֗֝י אֶתְחַנֶּן־לֽוֹ׃
יז ר֭וּחִי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י
וְ֝חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי׃
יח גַּם־עֲ֭וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י
אָ֝ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִֽי׃
יט תִּ֭עֲבוּנִי כׇּל־מְתֵ֣י סוֹדִ֑י
וְזֶה־אָ֝הַ֗בְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִֽי׃
כ בְּעוֹרִ֣י וּ֭בִבְשָׂרִי דָּבְקָ֣ה עַצְמִ֑י
וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי׃
כא חׇנֻּ֬נִי חׇנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י
כִּ֥י יַד־אֱ֝ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי׃
כב לָ֭מָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ־אֵ֑ל
וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ׃
כג מִי־יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּתְב֣וּן מִלָּ֑י
מִי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ׃
כד בְּעֵט־בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת
לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָצְבֽוּן׃
כה וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י
וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם׃
כו וְאַחַ֣ר ע֭וֹרִי נִקְּפוּ־זֹ֑את
וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י אֶחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ׃
כז אֲשֶׁ֤ר אֲנִ֨י ׀ אֶחֱזֶה־לִּ֗י
וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא־זָ֑ר
כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי׃
כח כִּ֣י תֹ֭אמְרוּ מַה־נִּרְדׇּף־ל֑וֹ
וְשֹׁ֥רֶשׁ דָּ֝בָ֗ר נִמְצָא־בִֽי׃
כט גּ֤וּרוּ לָכֶ֨ם ׀ מִפְּנֵי־חֶ֗רֶב
כִּֽי־חֵ֭מָה עֲוֺנ֣וֹת חָ֑רֶב
לְמַ֖עַן תֵּדְע֣וּן שדין שַׁדּֽוּן׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א ויען איוב ויאמר
ב עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים
ג זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי
ד ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי
ה אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי
ו דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף
ז הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט
ח ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים
ט כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי
י יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי
יא ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו
יב יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי
יג אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני
יד חדלו קרובי ומידעי שכחוני
טו גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם
טז לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו
יז רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני
יח גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי
יט תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי
כ בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני
כא חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי
כב למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו
כג מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו
כד בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון
כה ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום
כו ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה
כז אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי
כח כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי
כט גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין [שדון]
א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.
ב עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים.
ג זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי.
ד וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי.
ה אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי.
ו דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף.
ז הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט.
ח אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים.
ט כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי.
י יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי.
יא וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו.
יב יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי.
יג אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי.
יד חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי.
טו גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם.
טז לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ.
יז רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי.
יח גַּם עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי.
יט תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי.
כ בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי.
כא חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי.
כב לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ.
כג מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ.
כד בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן.
כה וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם.
כו וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.
כז אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי.
כח כִּי תֹאמְרוּ מַה נִּרְדָּף לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בִי.
כט גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֺנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שדין [שַׁדּוּן].
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.
(ב) עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים.
(ג) זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי.
(ד) וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי.
(ה) אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי.
(ו) דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף.
(ז) הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט.
(ח) אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים.
(ט) כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי.
(י) יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי.
(יא) וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו.
(יב) יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי.
(יג) אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי.
(יד) חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי.
(טו) גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם.
(טז) לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ.
(יז) רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי.
(יח) גַּם עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי.
(יט) תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי.
(כ) בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי.
(כא) חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי.
(כב) לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ.
(כג) מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ.
(כד) בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן.
(כה) וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם.
(כו) וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.
(כז) אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי.
(כח) כִּי תֹאמְרוּ מַה נִּרְדָּף לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בִי.
(כט) גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֺנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שדין [שַׁדּוּן].
| "עַד אָנָה תּוֹגְיוּן" (פסוק ב) משובץ בפיוט ברוך אל עליון בסידור מהמאה ה-15 |
א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
ב עַד אָנָה תּוֹגְיוּן תעציבו נַפְשִׁי, וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים? ג זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי, לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ להתנכר לִי. ד וְאַף וגם אם אָמְנָם שָׁגִיתִי - אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי הטעות שלי חבויה אצלי, לא הצלחתם עדיין למצא במה חטאתי. ה אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ תגדילו לדבר ותאשימו אותי, וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי את החרפה שאני שרוי בה כהוכחה לכך שחטאתי - ו דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי ה' עיוות את דרכי - אל תישפטו לפי סיבלי ותניחו מכך שחטאתי, וּמְצוּדוֹ המלכודת שלו עָלַי הִקִּיף. ז הֵן אֶצְעַק "חָמָס עשקו אותי" - וְלֹא אֵעָנֶה; אֲשַׁוַּע - וְאֵין מִשְׁפָּט. ח אָרְחִי גָדַר את דרכי הוא חסם וְלֹא אֶעֱבוֹר, וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים. ט כְּבוֹדִי את בגדי המכובדים, את הכבוד שלי המשול לבגד מֵעָלַי הִפְשִׁיט, וַיָּסַר עֲטֶרֶת כתר, או מגבעת מכובדת רֹאשִׁי. י יִתְּצֵנִי ה' ינתץ אותי סָבִיב לגמרי וָאֵלַךְ ואגיע כך אל מותי, וַיַּסַּע כָּעֵץ יעקור, כפי שעוקרים עץ מהשורשים תִּקְוָתִי. יא וַיַּחַר הכעיס (בכוונה) עָלַי אַפּוֹ, וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו. יב יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו, וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם הם יסללו דרך לבא להתקפה עלי, וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי.
יג אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק; וְיֹדְעַי - אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי התנכרו לי. יד חָדְלוּ קְרוֹבָי, וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי. טו גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי שפחותי - לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי, נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם. טז לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה, בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ. יז רוּחִי אהבתי זָרָה לְאִשְׁתִּי, וְחַנֹּתִי גם סימני החיבה שלי זרים לִבְנֵי בִטְנִי. יח גַּם עֲוִילִים תינוקות מָאֲסוּ בִי, אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי הם דיברו עלי, וצחקו על המראה העלוב שלי כשאני מנסה לקום. יט תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי מי שהיו אנשי סודי בעבר, וְזֶה אָהַבְתִּי האנשים שאהבתי נֶהְפְּכוּ בִי הפכו מאוהבים לשונאים המציקים לי. כ בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי העצם שלי - אני כחוש מאוד, וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי חסר כל - כל העור שלי הרוס, מלבד מעט עור סביב השיניים (החניכיים).
כא חָנֻּנִי רחמו עלי, חָנֻּנִי, אַתֶּם רֵעָי, כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה פגעה בִּי. כב לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל כמו שה' רודף אותי? וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ אתם כמו חיית טרף, אבל אני כחוש ולא אשביע אתכם.
כג מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי, מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ. כד בְּעֵט בַּרְזֶל במקל חד מברזל המשמש לחקיקה באבן וְעֹפָרֶת בחריצים שבאבן היו ממלאים עופרת מותכת כדי להדגיש את הכתב, לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן. כה וַאֲנִי יָדַעְתִּי - גֹּאֲלִי מי שיקרא את דברי ויצדיק אותי חָי יזכה לחיות, וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם גם אם ה יהיה האיש האחרון שישרוד על האדמה. כו וְאַחַר עוֹרִי אבל מתחת לעור שלי נִקְּפוּ זֹאת חתכו שריטות - כביכול ה' כתב על העור שלי (בניגוד ל-"בַּצּוּר יֵחָצְבוּן"), וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ מהדברים החרוטים בעורי אני מבין את דרכי ה' כלפי. כז אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי רק אני רואה את הדברים שקרו לי, ומשמעותם, וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר. כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי שהרי אבדו הכליות שלי בתוכי (ולכם אין יכולת לראות זאת).
כח
כִּי אולי,הלוואי ש- תֹאמְרוּ: "מַה מדוע נִּרְדָּף לוֹ הוא"? וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר ולא חשבתם לשאול מה שורש החטא שכביכול נִמְצָא בִי.
כט
גּוּרוּ לָכֶם עליכם לפחד מִפְּנֵי חֶרֶב מכת חרב שתכה בכם על חשדכם בי. כִּי חֵמָה כעס (של ה') יבוא על עֲוֺנוֹת חָרֶב שהעונש עליהן הוא מכת חרב, לְמַעַן תֵּדְעוּן (שדין) שַׁדּוּן שיש דין.
{ס}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: