איוב טו
קיצור דרך: t2715
תנ"ך > איוב > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב
הפרק במהדורה המוטעמת
טו א וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃
ב הֶחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַעַת־ר֑וּחַ
וִימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ׃
ג הוֹכֵ֣חַ בְּ֭דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹן
וּ֝מִלִּ֗ים לֹא־יוֹעִ֥יל בָּֽם׃
ד אַף־אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה
וְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי־אֵֽל׃
ה כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֺנְךָ֣ פִ֑יךָ
וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים׃
ו יַרְשִׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹא־אָ֑נִי
וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ יַעֲנוּ־בָֽךְ׃
ז הֲרִאישׁ֣וֹן אָ֭דָם תִּוָּלֵ֑ד
וְלִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתָּ׃
ח הַבְס֣וֹד אֱל֣וֹהַּ תִּשְׁמָ֑ע
וְתִגְרַ֖ע אֵלֶ֣יךָ חׇכְמָֽה׃
ט מַה־יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע
תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא־עִמָּ֥נוּ הֽוּא׃
י גַּם־שָׂ֣ב גַּם־יָשִׁ֣ישׁ בָּ֑נוּ
כַּבִּ֖יר מֵאָבִ֣יךָ יָמִֽים׃
יא הַמְעַ֣ט מִ֭מְּךָ תַּנְחוּמ֣וֹת אֵ֑ל
וְ֝דָבָ֗ר לָאַ֥ט עִמָּֽךְ׃
יב מַה־יִּקָּחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ
וּֽמַה־יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ׃
יג כִּֽי־תָשִׁ֣יב אֶל־אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ
וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין׃
יד מָה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־יִזְכֶּ֑ה
וְכִי־יִ֝צְדַּ֗ק יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃
טו הֵ֣ן בִּ֭קְדֹשָׁו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין
וְ֝שָׁמַ֗יִם לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃
טז אַ֭ף כִּי־נִתְעָ֥ב וְֽנֶאֱלָ֑ח
אִישׁ־שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה׃
יז אֲחַוְךָ֥ שְֽׁמַֽע־לִ֑י
וְזֶֽה־חָ֝זִ֗יתִי וַאֲסַפֵּֽרָה׃
יח אֲשֶׁר־חֲכָמִ֥ים יַגִּ֑ידוּ
וְלֹ֥א כִ֝חֲד֗וּ מֵאֲבוֹתָֽם׃
יט לָהֶ֣ם לְ֭בַדָּם נִתְּנָ֣ה הָאָ֑רֶץ
וְלֹא־עָ֖בַר זָ֣ר בְּתוֹכָֽם׃
כ כׇּל־יְמֵ֣י רָ֭שָׁע ה֣וּא מִתְחוֹלֵ֑ל
וּמִסְפַּ֥ר שָׁ֝נִ֗ים נִצְפְּנ֥וּ לֶעָרִֽיץ׃
כא קוֹל־פְּחָדִ֥ים בְּאׇזְנָ֑יו
בַּ֝שָּׁל֗וֹם שׁוֹדֵ֥ד יְבוֹאֶֽנּוּ׃
כב לֹא־יַאֲמִ֣ין שׁ֭וּב מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ
וצפו וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃
כג נֹ֘דֵ֤ד ה֣וּא לַלֶּ֣חֶם אַיֵּ֑ה
יָדַ֓ע ׀ כִּי־נָכ֖וֹן בְּיָד֣וֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃
כד יְֽ֭בַעֲתֻהוּ צַ֣ר וּמְצוּקָ֑ה
תִּ֝תְקְפֵ֗הוּ כְּמֶ֤לֶךְ ׀ עָתִ֬יד לַכִּידֽוֹר׃
כה כִּֽי־נָטָ֣ה אֶל־אֵ֣ל יָד֑וֹ
וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י יִתְגַּבָּֽר׃
כו יָר֣וּץ אֵלָ֣יו בְּצַוָּ֑אר
בַּ֝עֲבִ֗י גַּבֵּ֥י מָגִנָּֽיו׃
כז כִּֽי־כִסָּ֣ה פָנָ֣יו בְּחֶלְבּ֑וֹ
וַיַּ֖עַשׂ פִּימָ֣ה עֲלֵי־כָֽסֶל׃
כח וַיִּשְׁכּ֤וֹן ׀ עָ֘רִ֤ים נִכְחָד֗וֹת
בָּ֭תִּים לֹא־יֵ֣שְׁבוּ לָ֑מוֹ
אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים׃
כט לֹֽא־יֶ֭עְשַׁר וְלֹא־יָק֣וּם חֵיל֑וֹ
וְלֹא־יִטֶּ֖ה לָאָ֣רֶץ מִנְלָֽם׃
ל לֹֽא־יָס֨וּר ׀ מִנִּי־חֹ֗שֶׁךְ
יֹ֭נַקְתּוֹ תְּיַבֵּ֣שׁ שַׁלְהָ֑בֶת
וְ֝יָס֗וּר בְּר֣וּחַ פִּֽיו׃
לא אַל־יַאֲמֵ֣ן בַּשָּׁ֣ו נִתְעָ֑ה
כִּי־שָׁ֗֝וְא תִּהְיֶ֥ה תְמוּרָתֽוֹ׃
לב בְּֽלֹא־י֭וֹמוֹ תִּמָּלֵ֑א
וְ֝כִפָּת֗וֹ לֹ֣א רַעֲנָֽנָה׃
לג יַחְמֹ֣ס כַּגֶּ֣פֶן בִּסְר֑וֹ
וְיַשְׁלֵ֥ךְ כַּ֝זַּ֗יִת נִצָּתֽוֹ׃
לד כִּֽי־עֲדַ֣ת חָנֵ֣ף גַּלְמ֑וּד
וְ֝אֵ֗שׁ אָכְלָ֥ה אׇהֳלֵי־שֹֽׁחַד׃
לה הָרֹ֣ה עָ֭מָל וְיָ֣לֹֽד אָ֑וֶן
וּ֝בִטְנָ֗ם תָּכִ֥ין מִרְמָֽה׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א ויען אליפז התימני ויאמר ב החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו ג הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם ד אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ה כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים ו ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך ז הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת ח הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה ט מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא י גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים יא המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך יב מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך יג כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין יד מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה טו הן בקדשו [בקדשיו] לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו טז אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה יז אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה יח אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יט להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם כ כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ כא קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו כב לא יאמין שוב מני חשך וצפו [וצפוי] הוא אלי חרב כג נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך כד יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור כה כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר כו ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו כז כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל כח וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים כט לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם ל לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו לא אל יאמן בשו [בשיו] נתעה כי שוא תהיה תמורתו לב בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה לג יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו לד כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד לה הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה
א וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר. ב הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ. ג הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם. ד אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל. ה כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים. ו יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ בָךְ. ז הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ. ח הַבְסוֹד אֱלוֹהַ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה. ט מַה יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְלֹא עִמָּנוּ הוּא. י גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים. יא הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ. יב מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ. יג כִּי תָשִׁיב אֶל אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין. יד מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה. טו הֵן בקדשו [בִּקְדֹשָׁיו] לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו. טז אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה. יז אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה. יח אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם. יט לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם. כ כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ. כא קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ. כב לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ וצפו [וְצָפוּי] הוּא אֱלֵי חָרֶב. כג נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ. כד יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר. כה כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר. כו יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו. כז כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל. כח וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים. כט לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם. ל לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו. לא אַל יַאֲמֵן בשו [בַּשָּׁיו] נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ. לב בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה. לג יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ. לד כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד. לה הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה.
(א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר.
(ב) הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ.
(ג) הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם.
(ד) אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל.
(ה) כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים.
(ו) יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ בָךְ.
(ז) הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ.
(ח) הַבְסוֹד אֱלוֹהַ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה.
(ט) מַה יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְלֹא עִמָּנוּ הוּא.
(י) גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים.
(יא) הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ.
(יב) מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ.
(יג) כִּי תָשִׁיב אֶל אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין.
(יד) מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה.
(טו) הֵן בקדשו [בִּקְדֹשָׁיו] לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו.
(טז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה.
(יז) אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה.
(יח) אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם.
(יט) לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם.
(כ) כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ.
(כא) קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ.
(כב) לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ וצפו [וְצָפוּי] הוּא אֱלֵי חָרֶב.
(כג) נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ.
(כד) יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר.
(כה) כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר.
(כו) יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו.
(כז) כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל.
(כח) וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים.
(כט) לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם.
(ל) לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו.
(לא) אַל יַאֲמֵן בשו [בַּשָּׁיו] נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ.
(לב) בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה.
(לג) יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ.
(לד) כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד.
(לה) הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה.
א וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר: ב הֶחָכָם האם חכם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ דברי הבל? וִימַלֵּא קָדִים ברוח, בדברים ריקים, את - בִּטְנוֹ? ג הוֹכֵחַ בְּדָבָר ידון בדברים (כנגד דברי איוב, לעיל יג, ג: "אוּלָם אֲנִי אֶל שַׁדַּי אֲדַבֵּר, וְהוֹכֵחַ אֶל אֵל אֶחְפָּץ") לֹא יִסְכּוֹן שלא יועיל, וּמִלִּים וישתמש במילים לֹא יוֹעִיל בָּם? ד אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה בדבריך מבטל את יראת ה', וְתִגְרַע שִׂיחָה ודבריך יהיו גרועים לִפְנֵי אֵל. ה כִּי יְאַלֵּף ילמד עֲוֺנְךָ פִיךָ את פיך לדבר דברים המושפעים מעוונותיך, וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים מתחכמים. ו יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא אָנִי, וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ בָךְ.
ז הֲרִאישׁוֹן אָדָם האם אתה חושב שאתה האדם הראשון תִּוָּלֵד? וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ יולדת, נוצרת? ח הַבְסוֹד אֱלוֹהַ תִּשְׁמָע, וְתִגְרַע ומסודות ה' תיקח חלק אֵלֶיךָ חָכְמָה? ט מַה יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע? תָּבִין וְלֹא עִמָּנוּ הוּא? י גַּם שָׂב סב, אדם בְּשֵׂיבָתוֹ גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ, כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים מאריך ימים אפילו יותר מאביך.
יא הַמְעַט מִמְּךָ האם לא די לך תַּנְחֻמוֹת אֵל בדברים הטובים שה' עשה לך, וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ ובדברים שלחש לך (שלימד אותך באמצעות דברינו אליך). יב מַה יִּקָּחֲךָ באיזה מחשבות מפתה אותך לִבֶּךָ, וּמַה יִּרְזְמוּן רומזות (מהן מחשבותיך המשפיעות על הרמזים שאנו רואים ב-) עֵינֶיךָ? יג כִּי תָשִׁיב אֶל אֵל רוּחֶךָ תפנה את נפשך לה', להקשיב לו, וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין רק אז תוכל לדבר דברי טעם.
יד מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה יהיה זכאי, חף מפשע, וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה? טו הֵן (בקדשו) בִּקְדֹשָׁיו ה' אפילו במלאכיו לֹא יַאֲמִין, וְשָׁמַיִם ואפילו קודשי השמיים (המלאכים) לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו. טז אַף כִּי ובוודאי שלא יסמוך על נִתְעָב וְנֶאֱלָח, אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם שצמא ל- עַוְלָה.
יז אֲחַוְךָ אגיד לך (כמו "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם" - לעיל יג, יז) , שְׁמַע לִי, וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה. יח אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ, וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם לא הסתירו דברים שלמדו מאבותם. יט לָהֶם לאבות החכמים לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ, וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם.
כ כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל רועד, וּמִסְפַּר מספר מוגבל של שָׁנִים נִצְפְּנוּ נקבעו לֶעָרִיץ. כא קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו, בַּשָּׁלוֹם אפילו בעת שלום שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ. כב לֹא יַאֲמִין שׁוּב שישוב מִנִּי חֹשֶׁךְ מהחושך, (וצפו) וְצָפוּי הוּא אֱלֵי חָרֶב שתכה בו חרב. כג נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה לחפש היכן יש לחם, יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ מתוכנן לו יוֹם חֹשֶׁךְ. כד יְבַעֲתֻהוּ יבהילו אותו צַר וּמְצוּקָה, תִּתְקְפֵהוּ תתקוף אותו הבעתה כְּמֶלֶךְ עָתִיד שצפוי לַכִּידוֹר להלחם בו.
כה כִּי נָטָה הרשע (וכן רומז כאן אליפז שגם איוב עשה כך) הניף אֶל אֵל יָדוֹ כלפי ה' את זרועו, בסימן של כוונת מלחמה, וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר יתאמץ להתריס. כו יָרוּץ אֵלָיו כלפי ה' בְּצַוָּאר בצואר מורם בגאווה, בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו חמוש במגנים עבים (עם גבות, שכבות, קשקשים). כז כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ בשומן שלו (היה לו מזון רב) והוא שימש לו כמגן (שהוזכר בפסוק הקודם), וַיַּעַשׂ פִּימָה בטן גדולה, כרס עֲלֵי כָסֶל על הכסלים, איזור חלציו.
כח וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת במקומות לא מיושבים, בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ, אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים נועדו להפוך לעיי חרבות. כט לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ לא יהיה קיום לרכושו, וְלֹא יִטֶּה יפנה, ישאר לָאָרֶץ לעולם, ליורשיהם מִנְלָם דבר משלהם. ל לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ, יֹנַקְתּוֹ את השורש שלו תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת חום לוהט, וְיָסוּר ימות בְּרוּחַ פִּיו בידי רוח מפיו של ה'.
לא אַל יַאֲמֵן לא כדאי לו להאמין (בשו) בַּשָּׁיו נִתְעָה בשוא שהוא טועה להאמין בו, כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ. לב בְּלֹא יוֹמוֹ לפני יום מותו, לפני הזמן הקצוב לחייו תִּמָּלֵא תמלא שעתו - ימות טרם זמנו, וְכִפָּתוֹ צמרתו (נמשל לעץ - ובנמשל כנראה הכוונה לראשו לֹא רַעֲנָנָה. לג יַחְמֹס יאבד כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ כמו גפן שפירותיה נשרו כשהם בוסר, וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ כמו עץ זית שפרחיו נושרים לפני שהם הופכים לפירות.
לד
כִּי עֲדַת חָנֵף חבורת רשעים - גַּלְמוּד סופה להיות בודדה, וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד את בתיהם של מי שבנו אותם בכספי שוחד.
לה
הָרֹה עָמָל מי שנכנסים להריון של חטאים, והבטן שלהם תכין דבר רמייה, כפי שכתוב בסוף הפסוק (נמשל: הזוממים רשע) וְיָלֹד אָוֶן מהריון זה יוולד צער (נמשל: סופם שרק יפסידו מכך), וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה.
{ס}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: