ביאור:בראשית א
קיצור דרך: a0101
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
|
פרשת בראשית
|
א
בְּרֵאשִׁית בתחילת הזמן, לפני שהיה קיים דבר בָּרָא אֱלֹהִים 'אלוה' ברבים. לשון רבים בא רק מתוך כבוד, ולכן הפועל 'ברא' ביחיד אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
ב
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ שממה וריקנות
(להרחבה ר' כאן) וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם על פני אותו ריק, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת נמצאת, שוֹרה עַל פְּנֵי הַמָּיִם על פני היקום, שבתחילת היווצרו היה בעיקר מים (לפני ההפרדה בפסוק ו, ויצירת היבשה בפסוק ט).
ג
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי אוֹר", וַיְהִי אוֹר.
ד
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
ה
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר "יוֹם" וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא "לָיְלָה". וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד וכך הסתיים היום הראשון לבריאה. {פ} {פ} מסמנת שהפרשה הבאה היא פתוחה: מתחילה בספרי תורה בשורה חדשה ויש בה ענין חדש
ו
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי רָקִיעַ חלל, אויר (או כביכול משטח שקוף שעליו מונחים המים שבשמים - ר' המים העליונים) בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם שעל כדור הארץ (שיהפכו לאוקינוס בפסוק ט) לָמָיִם שנמצאים ב"שמים"".
ז
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וַיְהִי כֵן.
ח
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ "שָׁמָיִם מלשון: שָׂא מים, או שָׁם מים". וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. {פ}
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יִקָּווּ יאספו (מלשון מקוה מים) הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד לפני כן המים כיסו את כל כדור הארץ, ועכשיו הם התכנסו לאוקינוסים וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", וַיְהִי כֵן. י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה "אֶרֶץ" וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא "יַמִּים". וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
יא
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא תצמיח האדמה צמחים מסוגים שונים: עשבים ועצים: עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ למיניהם, עצים ממינים רבים, כל אחד עושה פרי אחר אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ בתוך הפרי, עַל הָאָרֶץ", וַיְהִי כֵן.
יב
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא: עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
יג
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי. {פ}
יד
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי מְאֹרֹת כוכבים מאירים, השמש והירח והכוכבים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת סימנים (כגון לדעת את הצפון, ולעשות ניסים כמו ביהושע "שמש בגבעון דום") וּלְמוֹעֲדִים לקבוע חודשים לפי הירח ולקבוע עונות השנה לפי השמש, ועל פיהם לקבוע מתי יחולו החגים וּלְיָמִים סיבוב כדור הארץ סביב צירו וְשָׁנִים סיבוב כדור הארץ סביב השמש, המתבטא (בזכות נטיית ציר הסיבוב) בעונות השנה.
טו
וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", וַיְהִי כֵן.
טז
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל אומנם שניהם גדולים, אך מדובר בגדול יותר יחסית לירח לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
יז
וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
יח
וְלִמְשֹׁל להחליט (על פי השמש והירח נקבע מתי יום ומתי לילה) בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
יט
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי. {פ}
כ
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם כביכול המים ימליטו, יצרו בעלי חיים שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם".
כא
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם חיה פרהיסטורית גדולה, או חייה ידועה בים, כגון הלוויתן הַגְּדֹלִים, וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
כב
וַיְבָרֶךְ אֹתָם פעם ראשונה שנמצא במקרא השורש "ברך". כאשר בעלי החיים מתברכים מפי אלהים לפרות ולרבות, נאסר על בני האדם לצער אותם אֱלֹהִים לֵאמֹר: "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב יתרבה בָּאָרֶץ".
כג
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי. {פ}
| "יצירת האור", מאת גוסטב דורה |
כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ חיית הארץ לְמִינָהּ", וַיְהִי כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
כו
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "נַעֲשֶׂה בלשון רבים לכבוד ה', כמו בפירוש על פסוק א אָדָם בְּצַלְמֵנוּ באופן דומה לה' (יש גישות רבות במפרשים להסביר במה מותר האדם מן הבהמה: יכולת לדמיין, בחירה חופשית, יכולת לדבר, ועוד) כִּדְמוּתֵנוּ בעל שכל, וְיִרְדּוּ ישעבדו את החיות לצרכיהם בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ להשתמש בה לחקלאות ולמחצבים וכו', וּבְכָל הָרֶמֶשׂ לגרש חרקים מזיקים מהשדה (ואולי אף להעזר בהם) הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ".
כז
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
כח
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ".
כט
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע - לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.
ל
וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה - אֶת נתתי את כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה", וַיְהִי כֵן.
לא
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- בריאת העולם מתוארת כנפרשת על פני שבוע ימים, אך כבר רבים פירשו שבמילה "יום" אין הכוונה ל-24 שעות אלא לשלב בבריאה. הדבר מוכח מהעובדה שרק ביום רביעי נבראה השמש, והרי בלעדיה אין משמעות ליום ולילה, וכן מהגמרא בסנהדרין צז ע"א המצטטת את הפסוק "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל" (תהלים צ ד).
הרמב"ם כתב (בפתיחה למורה נבוכים): "...ולפיכך עשה יתעלה פתיחת ספרו במעשה בראשית שהוא מדע הטבע", ופירש את הפסוקים על פי המדע שהיה ידוע בזמנו.
על פי הידוע למדע בימינו, ייחס פרופ' נתן אביעזר כל "יום" לתקופה גאולוגית:
- ביום הראשון נברא כל החומר והאנרגיה (היא ה"אור") - המפץ הגדול.
- ביום השני התגבשו מהחומר המפוזר ביקום מערכות כוכבים, כגון גלקסיית שביל החלב ומערכת השמש. המים שמעל הרקיע (=החלל) הם המים הרבים הנמצאים על גבי כוכבים בחלל (לרוב קפואים).
- ביום השלישי החלה התקופה בכדור הארץ בה המים קפאו בקטבים, או התאדו לעננים, ונוצרה היבשה (שלאחר מכן נחלקה לכמה יבשות שנדדו לצדדים) והתפתחה הצמחיה היבשתית.
- ביום הרביעי התייצבה מערכת השמש, וכדור הארץ נכנס למסלול במרחק אופטימלי מהשמש המאפשר קיום חיים עליו.
- ביום החמישי החלו להיווצר חיים, שהתפתחו בראשיתם במים (כמו שמתארת גם תורת האבולוציה).
- וביום השישי התפתחו מהם החיות ולאחר מכן האדם.
להרחבה ראה במאמר "מעשה בראשית כתיאור האבולוציה".
| הבריאה (מאת ג'יימס טיסו, 1896-1902, מוצג במוזיאון היהודי של ניו יורק) |
- לפי רש"י, שלשת הפסוקים הראשונים נקראים יחדיו כך: בתחילת ברוא ה' את השמים והארץ, הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך, ויאמר אלוקים יהי אור.
לשיטתו כל השמים והארץ נבראו כבר ביום הראשון, ובשאר הימים רק נקבעו במקומם. המקרא לא בא להורות את סדר הבריאה ביום הראשון, ואינו מלמד שהשמים והארץ נבראו ראשונים. אם כן, המילה "בראשית" לא באה אלא כדי לדרוש (ראה בפירושו).
כהוכחה מביא רש"י את המים המופיעים בפסוק ב' ("ורוח אלהים מרחפת על פני המים") שממשמעות הפסוקים נבראו עוד קודם הארץ.
- בתיאור הבריאה מודגש שה' ברא את השמש והירח, וכן את התנינים הגדולים, וזאת כדי להבהיר שכל הנ"ל הם בסך הכל נבראים, ואין לייחס להם כוחות על טבעיים.
- פרק א מתאר את בריאת העולם מבחינה טכנית לפי סדר כרונולוגי. פרק ב מתאר את בריאת העולם מבחינה ערכית, לשם מה הוא נוצר, ומה משמעות החיים בו.
ראו גם
- פירוש רש"י על בראשית א, עם ביאור המילים הקשות בדברי רש"י והפניה למקורותיו