קטגוריה:שמות לב יב

משה התחיל לרצות את ה' באומרו: "לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה" ׁׁ(שמות לב יא).

• משה מתחיל בדברי שבח לה' על גדולתו וכוחו.
• משה מתקן את ה' ואומר: הם 'עמך' ולא 'עמי'. לא תוכל להעביר את האחריות לעם אלי. אני רק משרת אותך לתקופה קצרה.
• משה הבין שהמילה 'אלוהים', בשפתם של בני ישראל, היא 'אדון', 'שליט' ולא ה', כפי שנאמר: "הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים" (שמות ד טז).
• משה מסכים שה' מצטט את דברי בני ישראל בדיוק.
• משה סתר את דברי אדוני שבני ישראל חטאו ל-ה' ואומר שהם חטאו נגדו. משה משנה את דברי ה' ואומר: לא 'אלוהים העלה את ישראל מארץ מצרים' אלא 'ה' הוציא את ישראל מארץ מצרים בכח גדול'. כלומר משה טוען שבני ישראל מרדו נגדו ('אלוהים', אדון) ש'העלה' אותם ממצרים, ולא נגד ה' שהוציא אותם ממצרים.

משה ממשיך להסביר למה ה' לא יכול להרוג את עמו:

• למה שבכל העולם יצחקו עליך, ככתוב: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם".
• הנה נצחת במצרים כדי להרוג אותם במדבר. אתה תביא להם רעה יותר גדולה מאשר עבדות במצרים.
• אפילו אם תעשה אותי לגוי גדול, אני אספר לבני מה קרה במדבר. איזה כבוד זה יביא לך?
• ידעתי שאתה תחשוב לעשות כך, ולכן לא הכניתי את בני, גרשום ואליעזר, לתפקידי מנהיגות. העם הוא שלך ולא יהיה העם של בני.

ללא מילים משה הזכיר לה':

• את השאלות של אברהם: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" (באור:בראשית יח כג), ו"הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (באור:בראשית יח כה).
• אתה עצמך אמרת שהם: "עַם קְשֵׁה עֹרֶף" (שמות לב ט), וידעת שהם ינסו לברוח חזרה למצרים.
• ידעת שאם הם ישנו את דעתם הם ירצו לחזור למצרים, ככתוב: "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם ... וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג יז).
• ידעת שהם ינסו לחזור, ולכן העברת אותם בים כדי שהם לא יוכלו לחזור על עיקבותיהם למצרים.
• סגרת אותם במדבר כדי שהם יהיו תלויים בך למזון ושתיה.
• אתה אמרת לי להגיד להם שנצא רק מרחק של שלושה ימים לזבוח לך, והם מחכים להעלות עולות ולחזור. כדי לשכנע אותם שזה זמני הם שאלו משכניהם ולא החזירו.
• אתה עשית נסיון. אתה עיכבת אותי בדיבורים וחיכת שהם יחששו שאני מת ויחפשו מנהיג חדש שיחזיר אותם למצרים.
• האם הם רשעים כמו אנשי סדום?
• האם הם לא יכולים ללמוד ולתקן את דרכם?

משה פתח: "לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ", וכך הוא מסיים בהקשר ישיר: "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ".

משה מבקש להציל את העם 'מהרעה' של "וַאֲכַלֵּם", אבל לא מזכיר את חטאם.

ה' ראה שמשה עבר בהצלחה את הנסיון ולא ניסה להרוג את עם ישראל ולהיות אבי העם החדש.

ה' ראה שמשה למד אודות בני ישראל ויוכל להיות מנהיג טוב יותר.

ה' שמע וידע שהוא חייב להיות שופט צדק, ולא להרוג צדיק עם רשע, ולכן ה' בסוף אומר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב לד), כלומר החוטאים לא יצאו נקיים. איש בחטאו יקבל את עונשו המתאים.

בני ישראל המשיכו וממשיכים לחטוא לה', וה' מידי פעם פוקד עליהם חטאם, וכך אנחנו ממשיכים עם סיפור העגל לכל הדורות.