קטגוריה:בראשית ל לה

ראו שכרו של יעקב

כבשים משמשים לצמר, בשר, עור, ובמידה פחותה לחלב ומוצריו. צמר חום הוא זול יותר מצמר לבן, כי קשה לצבוע צמר חום לכל הצבעים המבוקשים, והוא מתאים יותר למעילים ואוהלים. סביר שרוב הצאן היה לבן, ורק כ5% לשנה נולדו עם כתמים חומים. יעקב הציע שהוא יקבל את הנחותים, וגם זה רק כמות קטנה לשנה, כדבריו: "לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה" (ביאור:בראשית ל לא).

יעקב הציע ללבן לקחת רק את הצעירים: השה והטלה (ביאור:בראשית ל לב). יעקב חשב שמאז והלאה כל טלה ושה שיהיה שייך לו הוא יעביר לעדר נפרד, וזה יהיה שכרו. יעקב לא חשב שהוא יתעסק בבחירה של צבע הוולד, ולא חשב שתהיה לו עבודה חדשה ונוספת.

לבן חשב שיעקב הציע שלבן ייקח את כל הכבשים, בוגרים וצעירים, עם חום (ועזים עם לבן), הן לבן לא התכוון לבדוק בני כמה הם הכבשים של יעקב ומתי הם נולדו כדי לוודא שהם רכושו של יעקב. לבן ניקה את כל העדר של יעקב מכל כבש עם חום וכל עז עם לבן. במצב שנוצר יעקב לא היה יכול לקבל אף גדי או טלה, מפני שכל העדר שנשאר בידו לא הכיל את הגנים של צבע חום בכבשים ולבן בעיזים.

יעקב בא בבוקר לצאנו וראה צאן שכולו כבשים לבנות. יעקב ידע שאי אפשר לקבל טלאים חומים מעדר שכולו לבן, ושכרו בכבשים יהיה אפס.

הטלאים והגדיים נולדים בתקופת האביב, ולנו אין רמז מתי יעקב בא לדבר עם לבן.
בהנחה שיעקב ולבן עשו את ההסכם בחורף לפני תקופת הלידות, אז יעקב עמד לפני צאנו הלבן ועולמו חשך עליו, הן אין אפשרות שהוא יקבל טלאים חומים מעדר לבן!

אלוהים ניסה את יעקב.

• יעקב היה יכול לריב עם לבן שזה לא היה ההסכם.
• יעקב היה יכול להתפלל ולבקש מאלוהים שיתן לו נס.
• יעקב היה יכול לכעוס על אלוהים שהפר את הבטחתו לשמור עליו, למרות שאלוהים למעשה לא הבטיח לו בבית אל שהוא יתעשר (ביאור:בראשית כח טו).
• יעקב היה יכול לכעוס ולצאת מחרן לכנען בלי הוראה מאלוהים, הן הוא עשיר בכנען ואינו צריך מתנות מלבן. כמובן שהוא פחד מעשו ורצה לשוב עשיר עם צבא חזק.

אלוהים רצה לראות האם יעקב מאמין באלוהים ובהבטחתו להשיב אותו בשלום לכנען, וחיכה בסבלנות לראות מה יעקב יעשה.

והנה קרה נס מופלא ליעקב: מספר רחלות ילדו טלאים עם כתמים חומים.

זה קרה כי לבן לא לקח את הרחלות והעזים שהיו בהריון, וכך בשנה הראשונה נולדו בעדר של יעקב כ5% וולדות עם הצבע הנדרש.

אלוהים העניק ליעקב חלום (ביאור:בראשית לא י) להרביע את הצאן עם כתמים חומים בנפרד ולקבל אילים חומים לגמרי, ואחר כך להשתמש באיילים החומים לגמרי וכל וולד, אפילו מרחלה לבנה, יהיה עם כתמים חומים.
אחרי כשנה, האיילים החומים בחלקם הגיעו לבגרות מינית, ויעקב השתמש בהם להרביע את כל הצאן הלבן והחום בחלקו. נולדו חלק חומים לגמרי.
בשנה הבאה יעקב השתמש רק באיילים החומים לגמרי ותיישים לבנים לגמרי, והעביר את האיילים הלבנים והתיישים החומים חזרה ללבן. יעקב הרביע את כל הצאן רק עם האיילים החומים והתיישים הלבנים (ביאור:בראשית ל לח-לט), וכל הוולדות היו רכושו של יעקב.

כך במקום לקבל אפס כבשים עם חום, ובמקום לקבל רק 5%, יעקב קיבל 100% - כל הטלאים היה עם כתמים חומים, כי האיל היה חום לגמרי.

קיימת תופעה שזרעונים של זכר הם מהירים יותר אולם חיים פחות זמן, וזרעונים של נקבה איטיים יותר וחיים יותר זמן בצואר הרחם (תא זרע: מבנה, גודל ואורך חיים (ויקיפדיה)). כאשר ידוע מתי מתחילה תקופת היחום של הרחלה, ניתן להביא את הרחלה לאיל מיד בתחילת היחום. כך להגדיל את הסיכויים שהרחלות תלדנה בעיקר נקבות, וכך להגדיל את הצאן שלו במהירות גדולה. את זה עשה יעקב בעזרת המקלות ליד שקתות המים כדי לוודא מתי התחיל היחום (ביאור:בראשית ל לח).

כאשר יעקב ביקש את ידה של רחל ללבן לא היו בנים. בניו של לבן נולדו בתקופה שיעקב עבד עבור נשותיו, ולכן לבן אמר: "נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (בראשית ל כז), הן הברכה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל זה בנים יורשים שישאו את שמו.

הגדול בבניו של לבן היו כבן 14, ובניו יכלו לעבוד כרועי צאן. כשש שנים מאוחר יותר, בכור הבנים היה כבן עשרים, וכולם היו חזקים ותקיפים, והתחילו לכעוס שיעקב ממשיך להתעשר מצאן אביהם ופוגע ברכושם.