משנה כתובות ה

עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם, ואפילו כולן בפני הבעל, חסר יום אחד בפני היבם, או כולן בפני היבם, חסר יום אחד בפני הבעל, אינה אוכלת בתרומה.

זו משנה ראשונה.

בית דין של אחריהן אמרו, אין האשה אוכלת בתרומה, עד שתיכנס לחופה.

משנה ד

המקדיש מעשי ידי אשתו, הרי זו עושה ואוכלת.

המותר, רבי מאיר אומר, הקדש.

רבי יוחנן הסנדלר אומר, חולין.

משנה ה

אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה, טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת [לו] המיטה, ועושה בצמר.

הכניסה לו שפחה אחת, לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת.

שתים, אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה.

שלוש, אינה מצעת [לו] המיטה ואינה עושה בצמר.

ארבע, יושבת בקתדרא.

רבי אליעזר אומר, אפילו הכניסה לו מאה שפחות, כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה, יוציא ויתן כתובתה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום.

משנה ו

המדיר את אשתו מתשמיש המיטה, בית שמאי אומרים, שתי שבתות.

בית הלל אומרים, שבת אחת.

התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות, שלושים יום.

הפועלים, שבת אחת.

העונה האמורה בתורה, הטיילין, בכל יום.

הפועלים, שתים בשבת.

החמרים, אחת בשבת.

הגמלים, אחת לשלושים יום.

הספנים, אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר.

משנה ז

המורדת על בעלה, פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת.

רבי יהודה אומר, שבעה טרפעיקין.

עד מתי הוא פוחת? עד כנגד כתובתה.

רבי יוסי אומר, לעולם הוא פוחת והולך, שמא תיפול לה ירושה ממקום אחר, גובה הימנה.

וכן המורד על אשתו, מוסיפין לה על כתובתה שלושה דינרין בשבת.

רבי יהודה אומר, שלושה טרפעיקין.

משנה ח

המשרה את אשתו על ידי שליש, לא יפחות לה משני קבין חיטין, או מארבעה קבין שעורים.

אמר רבי יוסי, לא פסק [לה] שעורים, אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום.

ונותן לה חצי קב קטנית וחצי לוג שמן, וקב גרוגרות, או מנה דבלה.

ואם אין לו, פוסק לעומתן פירות ממקום אחר.

ונותן לה מיטה, מפץ, ומחצלת.

ונותן לה כיפה לראשה, וחגור למתניה, ומנעלים ממועד למועד, וכלים של חמישים זוז משנה לשנה.

ואין נותנין לה, לא חדשים בימות החמה, ולא שחקים בימות הגשמים.

אלא נותן לה כלים של חמישים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שלה.

משנה ט

נותן לה מעה כסף לצרכה, ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת.

ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכה, מעשה ידיה שלה.

ומה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, או משקל עשר סלעים ערב ביהודה, שהן עשרים סלעים בגליל.

ואם היתה מניקה, פוחתים לה ממעשה ידיה, ומוסיפין לה על מזונותיה.

במה דברים אמורים? בעני שבישראל.

אבל במכובד, הכל לפי כבודו.

משנה מנוקדת

(א)

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה,

אִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ מֵאָה מָנֶה, יוֹסִיף.

נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,

בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין,

גּוֹבָה אֶת הַכֹּל.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

מִן הַנִּשּׂוּאִין, גּוֹבָה אֶת הַכֹּל;

מִן הָאֵרוּסִין, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה,

שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכָנְסָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם רָצָה כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם,

וְהִיא כּוֹתֶבֶת: הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה;

וּלְאַלְמָנָה מָנֶה,

וְהִיא כּוֹתֶבֶת: הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה,

הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת:

(ב)

נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ.

וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ.

וּלְאַלְמָנָה, שְׁלֹשִׁים יוֹם.

הַגִּיעַ זְמַן וְלֹא נִשְּׂאוּ,

אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה;

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה:

(ג)

הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה.

עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם,

וַאֲפִלּוּ כֻּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם,

אוֹ כֻּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל,

אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה.

זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה.

בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ:

אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְחֻפָּה:

(ד)

הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂי יְדֵי אִשְׁתּוֹ,

הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת.

הַמּוֹתָר,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ;

רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חֻלִּין:

(ה)

אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ:

טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת,

מְבַשֶּׁלֶת, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ,

מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַּצֶּמֶר.

הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת,

לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת.

שְׁתַּיִם,

אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ.

שָׁלֹשׁ,

אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַּצֶּמֶר.

אַרְבַּע, יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת, כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר;

שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ;

שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעְמוּם:

(ו)

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שַׁבָּת אֶחָת.

הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שְׁלֹשִׁים יוֹם.

הַפּוֹעֲלִים, שַׁבָּת אֶחָת.

הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:

הַטַּיָּלִין, בְּכָל יוֹם.

הַפּוֹעֲלִים, שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת.

הַחַמָּרִים, אַחַת בַּשַּׁבָּת.

הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם.

הַסַּפָּנִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

(ז)

הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ,

פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ שִׁבְעָה דִּינָרִין בְּשַׁבָּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין.

עַד מָתַי הוּא פּוֹחֵת?

עַד כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

לְעוֹלָם הוּא פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ;

שֶׁמָּא תִּפּוֹל לָהּ יְרֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, גּוֹבֶה הֵימֶנָּה.

וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ,

מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דִּינָרִין בְּשַׁבָּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה טַרְפְּעִיקִין:

(ח)

הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ,

לֹא יִפְחוֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין,

אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְׂעוֹרִים.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

לֹא פָּסַק לָהּ שְׂעוֹרִים אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעאֵל,

שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם.

וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית,

וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן,

וְקַב גְּרוֹגְרוֹת, אוֹ מָנֶה דְּבֵלָה.

וְאִם אֵין לוֹ, פּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר.

וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת.

וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ,

וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד,

וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ, לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים;

אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים,

וְהִיא מִתְכַּסָּה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה,

וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ:

(ט)

נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצָרְכָּהּ,

וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.

וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצָרְכָּהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ.

וּמָה הִיא עוֹשָׂה לוֹ?

מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה,

שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל;

אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה,

שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל.

וְאִם הָיְתָה מְנִיקָה,

פּוֹחֲתִים לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ,

וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל;

אֲבָל בִּמְכֻבָּד, הַכֹּל לְפִי כְּבוֹדוֹ:

נוסח הרמב"ם

(א) אף על פי שאמרו -

בתולה - גובה מאתיים,

ואלמנה - מנה,

אם רצה להוסיף,

אפילו מאה מנה - יוסיף.

נתאלמנו, או נתגרשו,

בין מן האירוסין - בין מן הנישואין,

גובה - את הכל.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:

מן הנישואין - גובה את הכל,

מן האירוסין -

בתולה - גובה מאתיים,

ואלמנה - מנה,

שלא כתב לה - אלא על מנת שהוא כונסה.

רבי יהודה אומר: אם רצה,

כותב לבתולה - שטר של מאתיים,

והיא כותבת לו - שנתקבלתי ממך מנה,

ולאלמנה - מנה,

והיא כותבת לו - שנתקבלתי ממך חמישים זוז.

רבי מאיר אומר:

כל הפוחת לבתולה ממאתיים, ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות.

(ב) נותנים לבתולה - שנים עשר חודש,

משיתבע לה הבעל - לפרנס את עצמה.

כשם שנותנין לאישה -

כך נותנין לאיש - לפרנס את עצמו.

ולאלמנה - שלשים יום.

הגיע זמנם -

ולא נשאו, או שמתו בעליהן - אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.

רבי טרפון אומר:

נותנים לה הכל - תרומה.

רבי עקיבה אומר:

מחצה חולין - ומחצה תרומה.

(ג) היבם - אינו מאכיל בתרומה.

עשת שישה חודשים - בפני הבעל,

ושישה חודשים - בפני היבם,

אפילו כולם - בפני הבעל,

חסר יום אחד - בפני היבם,

אינה אוכלת בתרומה.

זו משנה הראשונה,

ובית דין של אחריהם אמרו -

אין האישה אוכלת בתרומה - עד שתיכנס לחופה.

(ד) המקדיש - מעשה ידי אשתו,

הרי זו עושה - ואוכלת.

והמותר? -

רבי מאיר אומר: הקדש.

ורבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין.

(ה) [ד] *הערה 1: אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה -

טוחנת, ואופה,

ומכבסת, ומבשלת,

ומניקה - את בנה,

ומצעת - את המיטה,

ועושה בצמר.

הכניסה לו -

שפחה אחת - לא טוחנת, ולא אופה, ולא מכבסת.

שתים - אינה מבשלת, ואינה מניקה את בנה.

שלש - אינה מצעת את המיטה, ואינה עושה בצמר.

ארבע - יושבת בקתדרה.

רבי אליעזר אומר:

אפילו הכניסה לו מאה שפחה -

כופה לעשות בצמר - שהבטלה מביאה לידי זימה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה,

יוציא, ויתן כתובה - שהבטלה מביאה לידי שיעמום.

(ו) [ה] המדיר את אשתו - מתשמיש המיטה,

בית שמאי אומרין: שתי שבתות.

בית הלל אומרין: שבת אחת.

התלמידים, יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות - שלשים יום,

והפועלים - שבת אחת.

עונה (ראה שמות כא י) האמורה בתורה -

הטיילים - בכל יום,

הפועלים - שתים בשבת,

החמרים - אחת בשבת,

הגמלים - אחת לשלשים יום,

הספנים - אחת לשישה חודשים,

דברי רבי אליעזר.

(ז) [ו] המורדת על בעלה -

פוחתין לה מכתובתה - שבעה דינרין בשבת.

רבי יהודה אומר: שבעה טרפעיקים.

עד אימתי הוא פוחת?

עד כנגד כתובתה.

רבי יוסי אומר:

לעולם - הוא פוסק והולך,

שמא תיפול לה ירושה ממקום אחר - ויחזור ויגבה ממנה.

וכן המורד על אשתו -

מוסיפין לה על כתובתה - שלשה דינרין בשבת.

רבי יהודה אומר: שלשה טרפעיקים.

(ח) [ז] המשרה את אשתו, על ידי שליש -

לא יפחות לה - מקביים חיטים,

או מארבעת קבים שעורים.

אמר רבי יוסי:

לא פסק שעורים - אלא רבי ישמעאל, שהיה סמוך לאדום.

נותן לה - חצי קב קטנית, וחצי לוג שמן,

וקב גרוגרות, או מנה דבלה.

אם אין לו - פוסק לעומתם פירות ממקום אחר.

נותן לה - מיטה, ומפץ.

אם אין לו מפץ - מחצלת.

נותן לה -

כפח - לראשה,

וחגור - למותניה,

ומנעל - ממועד למועד,

וכלים של חמישים זוז - משנה לשנה.

ואינו נותן לה -

לא חדשים - בימות החמה,

ולא שחקים - בימות הגשמים.

אלא נותן לה -

כלים של חמישים זוז - בימות הגשמים,

והיא מתכסה בבליותיהם - בימות החמה,

והשחקים - שלה.

(ט) [ח] ונותן לה - מעה כסף לצרכיה,

והיא אוכלת עימו - מלילי שבת ללילי שבת.

ואם אין - נותן לה מעה כסף לצרכיה.

מעשה ידיה - שלה.

ומה היא עושה לו?

משקל חמש סלעים שתי - ביהודה,

שהן עשר סלעים - בגליל.

או משקל עשר סלעים ערב - ביהודה,

שהן עשרים סלעים - בגליל.

אם היתה מניקה -

פוחתין לה - ממעשה ידיה,

ומוסיפין לה - על מזונותיה.

במה דברים אמורים? - בעני שבישראל,

אבל במכובד - הכל לפי כבודו.

הערות

הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים

משנה כתובות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב