ברטנורא על כתובות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

אף על פי - אם רצה להוטיף אפילו מאה מנה יופיף. ולא אמרינן שאינו רשאי כדי שלא לבייש את מי שאין לו:

שלא כתב לה - תוספת מדעתו, אלא על מנת לכונסה:

והיא כותבת - אע"פ שלא נתקבלה מוחלת וכותבת שנתקבלה:

ר' מאיר אומר כו' - והלכה כר"מ בגזירותיו:

(ב)

נותנין לבתולה - זמן לכנסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה:

לפרנם עצמה - בתכשיטיה שנים עשר חודש, דכתיב (בראשית כד) תשב הנערה אתנו ימים, ומאי ימים, שנה, דכתיב (ויקרא כד) ימים תהיה גאולתו:

לפרנס עצמו - בצרכי סעודה וחופה:

ולאלמנה שלשים יום - שאינה טורחת כ"כ בתכשיטיה שכבר יש בידה:

ולא נשאו - שהבעלים מעכבים. ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא סיפא נמי בדידהי:

ואוכלת בתרומה - ואם כהן הוא והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה, דכתיב (שם כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין כספו הוא, אלא דרבנן גזור על בת ישראל המאורסת לכהן שלא תאכל בתרומה גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה, וכשהגיע הזמן ולא נישאת שאוכלת משלו אינה אוכלת בבית אביה אלא בעלה כהן מייחד לה מקום ומאכילה שם וליכא למגזר תו שמא תשקה מכוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה:

נותנים לה הכל תרומה - אם ירצה. וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין:

ר' עקיבא אומר מחצה חולין - לאכול בימי טומאתה:

(ג)

היבם אינו מאכיל בתרומה - בעודה שומרת יבם, דכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין אחיו הוא:

עשתה ששה חדשים בפני הבעל - מהנך י"ב חודש הקבועים לה משתבעה הבעל:

או אפילו כולן בפני הבעל ואחד בפני היבם - אף על גב דרובא בפני הבעל, סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו. והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו לא אכלה משמת , דקנין כספו פקע, אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהא בחייו:

או כולן בפני היבם - ואצ"ל אם היו כולן בפני היבם:

זו משנה ראשונה - דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה:

אין האשה אוכלת - דחיישינן שמא ימצא בה מום ונמצאת זרה למפרע שהיה מקחו מקח טעות. ולמשנה ראשונה שמא ימצא בה מום לא חיישינן, וליכא למיחש נמי שמא תשקה לאחיה ולאחיותיה דהא מייחד לה דוכתא, הילכך שרי לה לאכול בתרומה משהגיע זמן:

(ד)

הרי זו עושה ואוכלת - שתקנו מזונות תחת מעשה ידיה, לפיכך עושה ואוכלת לדברי הכל:

המותר - הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה יותר על הראוי למזונותיה, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן:

ר' מאיר אומר הקדש - דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ואין כן הלכה, אלא הלכה כר' יוחנן בן הסנדלר דאמר חולין, שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

(ה)

טוחנת - ברחים של יד שהם קטנים. ואם רחים גדולים הם, מכינה כל צרכי הטחינה, כגון נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח:

הכניסה לו שפחה אחת - מעות או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת:

יושבת בקתדרא - על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו לכאן ולכאן ואעפ"כ מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שמלאכות אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד:

שעמום - בהלה. תרגום ובתמהון לבב (דברים כח) ובשעמימות לבא. ופלוגתייהו דר' אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל הוי באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני הצחוק דלידי זמה איכא, לידי שעמום ליכא, שאין שעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי. והלכה כר' אליעזר:

(ו)

המדיר את אשתו מתשמיש המטה - כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי. אבל הנאת תשמישי אסור עליך, לא מתסרא, דהא משועבד לה, דכתיב (שמות כא) ועונתה לא יגרע:

ב"ש אומרים שתי שבתות - אם הדירה שתי שבתות תמתין, שכן מצינו ביולדת נקבה שטמאה שבועים:

וב"ה אומרים שבת אחת - שכן מצינו בנדה שטמאה שבעה. וגמרינן מידי דשכיח, הכעס שכועס אדם על אשתו ומדירה דהוא מידי דשכיח, מנדה שהוא מידי דשכיח. לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי. וב"ש סברי גמרינן מידי דהוא גרם לה, נדר האיש שהוא גורם לה לשהות, מלידה שעל ידו באה לה. לאפוקי נדה דממילא קאתי לה. ויותר על שבת אחת לבית הלל או שתי שבתות לבית שמאי יוציא ויתן כתובה, ואפילו היה גמל שעונתו לשלשים יום או ספן שעונתו לששה חדשים:

התלמידים וכו' שלשים יום - ומתניתין ר' אליעזר היא. ופליגי רבנן עליה ואומרים אפילו שתים ושלש שנים, והלכה כחכמים:

הטיילים - שאין להם מלאכה ולא סחורה :

החמרים - שיוצאים לכפרים להביא תבואה:

הגמלים - מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק:

הספנים - המפרשים לים הגדול. ומי שהיה בתחלתו בעל אומנות שעונתו קרובה ובקש ליעשות בעל אומנות שעונתו רחוקה אשתו מעכבת עליו, חוץ מתלמוד תורה, שאין האשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל או פועל שלא ייעשה תלמיד חכם:

(ז)

המורדת - מתשמיש. אבל ממלאכה כופין אותה לעשות מלאכה ולא דיינינן לה כמורדת:

טרפעיקין - כל טרפעיק הוא משקל ארבעים ושמונה שעורות של כסף צרוף, כמשקל שלשה דרכמונים שקורין בערבי דראה"ם שכל דרכמון שש עשרה שעורות בינוניות של כסף:

עד כנגד כתובתה - ואח"כ נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה. אבל אינו משהה אותה כדי לפחות על הנכסים שנפלו לה מבית אביה ולהפסידם ממנה. מוסיפין על כתובתה שלשה דינרים. משום דצערא דגברא קשה כשהוא נמנע מן התשמיש יותר מצערא דאתתא, לפיכך כשהיא מורדת ומצערתו פוחתין לה שבעה דינרין וכשהוא מורד ומצערה אין מוסיפין לה אלא ג' דינרים והיכא דמורדת אמרינן בגמרא חזרו ונמנו שיהיו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומר פלונית מרדה בבעלה ושולחין לה מבית דין הוי יודעת שאפילו כתובתך מאה מנה הפסדת את כולן, אחת ארוסה ואחת נשואה ואפילו נדה ואפילו חולה ואפילו שומרת יבם. וקודם הכרזה מודיעים לה שרוצים להכריז עליה, ואחר הכרזה מודיעין אותה שכבר שלמה ההכרזה, ואם עמדה במרדה תצא בלא כתובה:

(ח)

המשרה את אשתו על ידי שליש - שנותן מזונותיה על ידי אפוטרופוס ואינה אוכלת עמו. תרגום ויכרה להם כרה גדולה (מלכים ב, ו,), שירותא:

לא יפחות לה - בשבוע:

לא פסק לה שעורים - כפלים מן החטים, אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום ששם השעורים רעות ביותר:

דבילה - תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל ולא במדה:

מפץ - רך ממחצלת:

כיפה - צעיף אחד:

ומנעלים ממועד למועד - מנעלים חדשים לכל שלש רגלים :

חדשים - קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים, ויפים לה בימות הגשמים:

והשחקים שלה - אף כשיקנה לה חדשים, מפני שמתכסה בהן בימי נדתה:

(ט)

נותן לה מעה כסף - בכל שבת לצורך דברים קטנים :

ואוכלת עמו לילי שבת - אע"ג דבכל שאר הימים יכול לתת מזונותיה על ידי שליש אם ירצה, בליל שבת שהוא ליל עונה חייב לאכול עמה:

מעשה ידיה - מותר מעשה ידיה כלומר מה שעושה יותר על מזונותיה:

שתי - קשה לטוות כפלים כשל ערב. ומשקל של יהודה כפלים כשל גליל:

הכל לפי כבודו - וכפי מנהג המדינה נמי: