משנה אהלות טו
אהלות פרק טו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת אהלות • פרק חמישה עשר ("סגוס עבה") • >>
פרקי מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
סגוס עבה וכופת עבה, אינן מביאין את הטומאה, עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח.
קפולין זו על גבי זו, אינן מביאות את הטומאה, עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.
טבליות של עץ זו על גב זו אינן מביאות את הטומאה, עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.
ואם היו של שיש, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
טבליות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהם והן גבוהות מן הארץ פותח טפח, טומאה תחת אחת מהן, הנוגע בשניה, טמא טומאת שבעה, כלים שתחת הראשונה טמאים, ושתחת השניה טהורין.
השלחן אינו מביא את הטומאה, עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.
חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות על צידיהן, באויר, והן נוגעות זו בזו בפותח טפח, טומאה תחת אחת מהן, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
במה דברים אמורים, בטהורות.
אבל אם היו טמאות או גבוהות מן הארץ פותח טפח, טומאה תחת אחת מהן, תחת כולם טמא.
בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות, טומאה בבית, כלים שבחצץ טהורים.
טומאה בחצץ, כלים שבבית טמאין.
כלים שבחצץ, אם יש שם פותח טפח, טמאים.
ואם לאו, טהורים.
חצצו מארצו, טומאה בחצץ, כלים שבבית טמאים.
טומאה בבית, כלים שבחצץ, אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח, טהורים.
ואם לאו, טמאין, שארצו של בית כמוהו עד התהום.
בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח, טומאה בפנים, כלים שכנגד יציאה טמאים.
טומאה בחוץ, כלים שבפנים, אם יש במקומם טפח על טפח על רום טפח, טהורים.
ואם לאו, טמאים.
אם יש בין תבן לקורות פותח טפח, בין כך ובין כך טמאים.
בית שמלאו עפר או צרורות, ובטלו, וכן כרי של תבואה, או גל של צרורות, אפילו כגלו של עכן, ואפילו טומאה בצד הכלים, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
חצר הקבר, העומד בתוכה טהור, עד שיהא בה ארבע אמות, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים, ארבעה טפחים.
קורה שעשאה גולל לקבר, בין עומדת בין מוטה על צדה, אין טמא אלא כנגד הפתח.
עשה ראשה גולל לקבר, אין טמא אלא עד ארבעה טפחים.
ובזמן שהוא עתיד לגוד.
רבי יהודה אומר, כולה חבור.
חבית שהיא מלאה משקים טהורים ומוקפת צמיד פתיל, ועשאה גולל לקבר, הנוגע בה, טמא טומאת שבעה, והחבית והמשקין טהורין.
בהמה שעשאה גולל לקבר, הנוגע בה, טמא טומאת שבעה.
רבי מאיר אומר, כל שיש בו רוח חיים אינו מטמא משום גולל.
הנוגע במת והנוגע בכלים, המאהיל על המת והנוגע בכלים, טמאין.
מאהיל על המת ומאהיל על הכלים, הנוגע במת ומאהיל על הכלים, טהורים.
אם יש בידו פותח טפח, טמאין.
שני בתים ובהן כשני חצאי זיתים, פשט את שתי ידיו להן, אם יש בידיו פותח טפח, מביא את הטומאה.
ואם לאו, אינו מביא את הטומאה.
- אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה,
- עַד שֶׁיְּהוּ גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.
- קְפוּלִין זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ,
- אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה,
- עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.
- אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה,
- טַבְלָיוֹת שֶׁל עֵץ זוֹ עַל גַּב זוֹ,
- אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה,
- עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.
- וְאִם הָיוּ שֶׁל שַׁיִשׁ,
- טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה,
- בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת:
- אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה,
- שֶׁהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּקַרְנוֹתֵיהֶם
- וְהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן,
- הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁנִיָּה,
- טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה.
- הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁנִיָּה,
- כֵּלִים שֶׁתַּחַת הָרִאשׁוֹנָה – טְמֵאִים,
- וְשֶׁתַּחַת הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרִין.
- הַשֻּׁלְחָן אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה,
- עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ רִבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח:
- וְהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן,
- טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
- טֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן,
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בִּטְהוֹרוֹת;
- אֲבָל אִם הָיו טְמֵאוֹת
- אוֹ גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן,
- תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא:
- מִן הַצְּדָדִים אוֹ מִן הַקּוֹרוֹת,
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ טְהוֹרִים;
- טֻמְאָה בַּחֲצָץ,
- כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִין.
- כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ,
- אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִים;
- וְאִם לָאו, טְהוֹרִים:
- אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִים;
- טֻמְאָה בַּחֲצָץ,
- כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים;
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ,
- אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, טְהוֹרִים;
- וְאִם לָאו, טְמֵאִין,
- שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם:
- וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה בִּפְנִים,
- כֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד יְצִיאָה טְמֵאִים.
- טֻמְאָה בִּפְנִים,
- טֻמְאָה בַּחוּץ,
- כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים,
- אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָם טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, טְהוֹרִים;
- וְאִם לָאו, טְמֵאִים.
- אִם יֵשׁ בֵּין תֶּבֶן לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִים:
- וְכֵן כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה,
- אוֹ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת,
- אֲפִלּוּ כְּגַלּוֹ שֶׁל עָכָן,
- וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה בְֶּצַד הַכֵּלִים,
- טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת:
- הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ טָהוֹר,
- עַד שֶׁיְהֵא בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אַרְבָּעָה טְפָחִים.
- עַד שֶׁיְהֵא בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת,
- קוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר,
- בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּהּ,
- אֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח.
- בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּהּ,
- עָשָׂה רֹאשָׁהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר,
- אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- וּבִזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָגֹד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,
- כֻּלָּהּ חִבּוּר:
- אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִים טְהוֹרִים
- וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל,
- וַעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר,
- הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה,
- וְהֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.
- בְּהֵמָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר,
- הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים,
- אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל:
- כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים,
- הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת וְהַנּוֹגֵעַ בַּכֵּלִים,
- טְמֵאִין.
- מַאֲהִיל עַל הַמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים,
- הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים,
- טְהוֹרִים;
- אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טְמֵאִין.
- הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים,
- שְׁנֵי בָּתִּים
- וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים,
- פָּשַׁט אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לָהֶן,
- אִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה;
- וְאִם לָאו,
- אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:
- אִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח,
נוסח הרמב"ם
(א) סגוס עבה, וכופת עבה -
- אין מביאין את הטומאה - עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח.
- קפילין זו על גבי זו -
- אינן מביאין את הטומאה - עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.
- טבליות של עץ זו על גבי זו -
- אינן מביאות את הטומאה - עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.
- ואם היו של שיש - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
- אינן מביאות את הטומאה - עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.
(ב) טבליות של עץ,
- שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן,
- והן גבוהות מן הארץ פותח טפח -
- טומאה תחת אחת מהן -
- הנוגע בשניה - טמא טומאת שבעה.
- כלים שתחת הראשונה - טמאין,
- ושתחת השניה - טהורין.
- טומאה תחת אחת מהן -
- השולחן -
- אינו מביא את הטומאה - עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.
(ג) חביות שהן יושבות על שוליהן,
- או מוטות על צידיהן באוויר,
- והן נוגעות זו בזו בפותח טפח -
- טומאה תחת אחת מהן - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
- במה דברים אמורים? - בטהורות.
- אבל אם היו טמאות,
- או גבוהות מן הארץ פותח טפח -
- טומאה תחת אחת מהן - תחת כולן טמא.
(ד) בית שחצצו בנסרים,
- או ביריעות מן הצדדין, או מן הקורות -
- טומאה בבית - כלים שבחצץ טהורין,
- טומאה בחצץ - כלים שבבית טמאין.
- כלים שבחצץ -
- אם יש שם פותח טפח - טמאין,
- ואם לאו - טהורין.
- או ביריעות מן הצדדין, או מן הקורות -
(ה) חצצו מארצו -
- טומאה בחצץ - כלים שבבית טמאין.
- טומאה בבית -
- כלים שבחצץ -
- אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח - טהורין,
- ואם לאו - טמאין,
- שארצו של בית - כמוהו, עד התהום.
- כלים שבחצץ -
(ו) בית שהוא מלא תבן,
- ואין בינו לבין הקורות פותח טפח -
- טומאה בפנים - כלים שכנגד היציאה טמאין.
- טומאה בחוץ -
- כלים שבפנים -
- אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח - טהורין,
- ואם לאו - טמאין.
- אם יש בין תבן לקורות פותח טפח - בין כך ובין כך טמאין.
- כלים שבפנים -
- ואין בינו לבין הקורות פותח טפח -
(ז) בית שמילאהו עפר, או צרורות - ביטלו.
- וכן כרי של תבואה,
- או גל של צרורות -
- אפילו כגלו של עכן,
- אפילו טומאה בצד הכלים,
- טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
(ח) חצר הקבר -
- העומד בתוכה - טהור,
- עד שיהא בה ארבע אמות - כדברי בית שמאי.
- ובית הלל אומרין: ארבעה טפחים.
- העומד בתוכה - טהור,
- קורה שעשאה גולל לקבר -
- בין עומדת, בין מוטה על צידה -
- אין טמא - אלא כנגד הפתח.
- בין עומדת, בין מוטה על צידה -
- עשה ראשה גולל לקבר -
- אין טמא - אלא עד ארבעה טפחים, בזמן שהוא עתיד לגוד.
- רבי יהודה אומר: כולה חיבור.
(ט) חבית שהיא מלאה משקין טהורין,
- ומוקפת צמיד פתיל,
- ועשאה גולל לקבר -
- הנוגע בה - טמא טומאת שבעה,
- והחבית, והמשקין - טהורין.
- הנוגע בה - טמא טומאת שבעה,
- בהמה שעשאה גולל לקבר -
- הנוגע בה - טמא טומאת שבעה.
- רבי מאיר אומר: כל שיש בו רוח חיים - אינו מטמא משום גולל.
(י) הנוגע במת, ונוגע בכלים,
- מאהיל על המת, ונוגע בכלים - טמאין.
- מאהיל על המת, ומאהיל על הכלים,
- הנוגע במת, ומאהיל על הכלים - טהורין,
- אם יש בידו פותח טפח - טמאין.
- שני בתים, ובהן כשני חציי זיתים,
- ופשט את שתי ידיו להן -
- אם יש בידו פותח טפח - מביא את הטומאה,
- ואם לאו - אינו מביא את הטומאה.
- ופשט את שתי ידיו להן -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה אהלות, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב