עיקר תוי"ט על אהלות טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה אהלות טו: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ומיהו התם לענין נתונים תחת הסדק, ואשמעינן דלא אמרינן כאילו הסגוס קליש וחלול תחתיו וגוד אסיק. והכא לאו בהכי מיירי אלא כשטומאה רצוצה תחתיהן או ביניהן, ואשמעינן דאפילו קליש לחוד"נמי לא אמרינן. ולא זו אף זו קתני. מהר"ם. ועתוי"ט:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) ופי' משום חיבורין נמי ליכא, דהוי דיקרב לדיקרב דטמא טומאת ערב. וא"ת והא כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אהלים כו'. דהתם לשיהא אוהל טמא בעצמו אף לאחר שהוציאו המת, והכא שהמת בתוכו דהוי כמלא טומאה:

(ג)

(ג) (על המשנה) טפח. ומשום סיפא נקט. דלגופיה לא איצטריך, דכיון שתחת עצמה אינה מביאה הטומאה אלא בוקעת, כל שכן שאינה מביאה אל ההבית שאצלה ואפילו נוגעת בפותח טפח:

(ד) (על הברטנורא) והתחתונה כמאן דליתא דמי, ואותה שעל גביה מביאה הטומאה לכל מה שתחתיה ובוקעת כנגדה עד לרקיע, דאדם וכלים נעשו אהלים לטמא ולא לטהר, ולכך מביא הטומאה לכל שתחתיהן וחוזרת ובוקעת למעלה, דאין נעשים אהלים להפסיק. והא דלא תני במתניתין למעלה מהן, משום דבטהורות נמי שגבוהות טפח איירי, דחוצצות, דבחביות של שייטין וכיוצא בהן איירי שסתומין וטהורים לגמרי, ודמי לטבליות של שיש דלעיל ולא לכלים הטהורים העשוין לקבלה דנעשו אהלים לטמא ולא לטהר. מהר"ם:

(ד)

(ה) (על המשנה) שבחצץ. פירוש, שבאחורי החצץ. אבל שבתוך החצץ צריך פותח טפח:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(ו) (על המשנה) וביטלו. ואם לא ביטלו הוי כשאר חפצים המונחים באוהל. ועתוי"ט:

(ח)

(ז) (על הברטנורא) וצריך לומר דאזיל בשידה תיבה ומגדל. דאי לאו הכי, כיון שיש ארבע מערות לארבע רוחות, כבר נטמא. הרשב"ם:

(ח) (על הברטנורא) דגזרו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב אצלו ויפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה. אבל בחצר הקבר יש היכר רש"י. ועתוי"ט שהאריך בזה כפי מסקנת הגמרא:

(ט) (על הברטנורא) וקשה, דאם כן היינו עומדת אלא סיפא שהקורה שוכבת וראשה נכנס לתוך הקבר נעשה לו גולל, ורישא שהיא עומדת או מוטה וסומכת על הקבר, כל הקורה צריכה לראשה התחתון שהוא גולל, לפיכך כל שהיא כנגד הקבר, טמא. דמוטה פירוש זקופה קצת. אבל כשהיא שוכבת אינו כן ומה שעתיד לקוץ אינה חיבור. הר"א. ועתוי"ט:

(ט)

(י) (על הברטנורא) כל זמן שהוא מחובר לקבר ובמשנה ז' פרק קמא דעירובין פירש הר"ב דאף לאחר שפירש מטמא:

(יא) (על המשנה) בהמה. שכפתה. דאם לא כן הרי היא הולכת ואין כאן גולל. כ"מ:

(י)

(יב) (על הברטנורא) וריש פרק דלקמן מפרש אפילו שלא בחבורין. והר"מ כתב, כשנטמא האדם במת ע"י אוהל או ע"י נגיעה, ונגע אח"כ בכלים, טמאים. אבל אם האהיל על הכלים אין מטמא אותן. אם לא שהאהיל בידו אחת כו':

(יג) (על המשנה) טהורים. ואע"ג דהאדם טמא, דכולן מביאין טומאה על עצמן בכל שהוא, מיהו אינו מביא את הטומאה בפחות מטפח. מהר"ם:

(יד) (על המשנה) אם כו'. לפי שקטן בן יומו מטמא טמא מת, ואפשר שיהיה נער קטן. הר"מ. וכלומר דפותח טפח באדם בינוני משערינן: