ברטנורא על אהלות טו

משנה אהלות, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

סגוס עבה - הך מתניתין פירשנוה לעיל בפרק הבית שנסדק [משנה ג']. ואיידי דבעי למתני טבליות, הדר תניא הכא:

ואם היו של שיש - אפילו עליונה גבוהה מן הארץ טפח לא חשיבי אוהל להביא את הטומאה, כיון דהתחתונה ממעטת את האויר לפי שהן נחשבות כארץ. אבל טבלאות של עץ אינן חשובות כקרקע בזמן שהעליונה גבוהה מן הארץ טפח, אע"פ שהתחתונה ממעטת את האויר, העליונה מביאה את הטומאה:

(ב)

טבליות של עץ שהן סמוכות זו אצל זו וכל אחת מהן גבוהה מן הארץ טפח ונוגעות בקרנותיהן כל אחת בחברתה שאצלה, ודרך קרני הטבלאות שאין ברחבן טפח, הלכך כלים שתחת הראשונה שהטומאה תחתיה, טמאים, ושתחת השניה טהורים:

הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה - ואף על גב דתנן בפרק קמא כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת שבעה, השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב , הא תנן התם אין האוהל מתחשב, הלכך טבלא שהטומאה תחתיה אינה מן המנין:

עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח - כמין תיבה פרוצה שיש לה ארבע דפנות היו עושים לשלחן שהשלחן יושב עליה, ואותה תיבה פרוצה קרוי ריבוע. ופעמים שהשלחן בולט ויוצא חוץ מאותו ריבוע טפח או פחות או יותר, והשתא קאמר דצריך שיהא השלחן בולט חוץ מאותו ריבוע בפותח טפח, דמה שבתוך הריבוע אינו מצטרף. ואם טומאה נמי בתוך הריבוע מבפנים, הריבוע חוצץ ומונע הטומאה מלעבור לחוץ:

(ג)

חביות - שורות הרבה של חביות, זו אחר זו וזו על זו:

שהן יושבות על שוליהן - ופיהן למעלה:

או מוטות על צדיהן - ופיהן מן הצד:

באויר - בגינה או בחצר:

בפותח טפח - ברוחב טפח נוגעות זו בזו:

טומאה בוקעת ועולה - לצדדין קתני לה. דמוטות על צדיהן אפילו כנגד הטומאה אין טמא אלא מה שתחתיהן ועל גביהן, אבל מה שבתוכן טהור, כיון דאין כלי חרס מיטמא מגבו על מה שבתוכו מציל, ומה שאינו כנגד הטומאה אפילו שתחתיהן ועל גביהן טהור. וביושבות על שוליהן אפילו על מה שבתוכו אין מצילות, כיון שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו, וחבית עצמה נטמאה ונטמאו כל כלים שבתוכה ואפילו שלא כנגד הטומאה, כדאמרינן טעמא בסוף פרק כוורת:

במה דברים אמורים בטהורות - דכיון דטהורות הן דמו לטבלאות של שיש שהתחתונות סותמות את חלל טפח וטומאה בוקעת ועולה:

אבל אם היו טמאות - אפילו אין גבוהות מן הארץ, העליונות שגבוהות מן הארץ טפח מביאות את הטומאה, שאין התחתונות סותמות כיון דטמאות, מידי דהוה אקפולין זו על זו וטבלאות זו על זו :

או גבוהות מן הארץ פותח טפח - מביאות את הטומאה, ואפילו טהורות, כיון דנוגעות זו בזו ברוחב טפח נחשבות כולן כאוהל אחד:

(ד)

שחצצו - שעשה בו מחיצה:

מן הצדדין - שהיריעות והנסרים נתונות כנגד הכתלים של הבית:

או מן הקורות - שנתונות תחת תקרת הבית:

כלים שבחצץ טהורים - דיריעות ונסרים חוצצים, ונחשבים ככלים שעל הגג וככלים שחוץ לכותל:

כלים שבבית טמאים - דאין חציצה לטומאה, מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל, דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו, ואם טומאה בתוכו אין צמיד פתיל לטומאה:

כלים שבחצץ - הכלי שעם הטומאה בתוך המחיצה:

אם יש שם פותח טפח - שיש שם חלל רחב טפח:

ואם לאו טהורים - הכלים שבחצץ. אבל בית מיהא טמא:

(ה)

חצצו מארצו - שכיסה קרקעית הבית בנסרים או יריעות:

טומאה בחצץ - אפילו יש בו טפח על טפח ברום טפח:

כלים שבבית טמאים - כביב שהוא קמור תחת הבית, דתנן לעיל בפרק ג', יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח, טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור:

שארצו של בית כמוהו - כשאין בו פותח טפח:

(ו)

טומאה בפנים - במקום התבן:

שכנגד היציאה - מקום פנוי יש כרוחב אמה מן הפתח עד כותל שכנגדו שנכנסים ויוצאים דרך שם להוציא התבן ולהכניס. וכלים שבאותו מקום הפנוי טמאים, מידי דהוה אטומאה בחצץ דכלים שבבית טמאים:

טומאה בחוץ - היינו במקום הפנוי מן הפתח עד כותל שכנגדו:

כלים שבפנים - במקום התבן:

אם יש במקומן טפח על טפח ברום טפח טהורים ואם לאו טמאים - דבחצץ נמי אם טומאה בבית כלים שבחצץ שאין במקומן טפח טמאים:

ואם יש בין התבן ולקורות פותח טפח - לא נתבטל התבן ההוא ליחשב כחצץ והרי הוא כשאר חפצים שבבית, ואין מציל על מה שבתוכו בין יש במקומו טפח בין אין במקומו טפח:

(ז)

וכן כרי של תבואה - שביטלו:

אפילו טומאה בצד הכלים - שהיתה הטומאה בתוך הגל, וכלים שם סמוכים לטומאה בתוך הגל אבל אינן נוגעים בטומאה:

טומאה בוקעת ועולה - ומה שבצדה טהור. ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח ברום טפח, הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו:

(ח)

חצר הקבר - חצר המוקפת מארבע רוחותיה ארבע מערות של קברות:

טהור עד שיהא בה ארבע אמות - כל זמן שיש בה ארבע אמות טהור העומד בה . אבל פחותה מארבע אמות, טמא העומד בה. ואם אין שם אלא שלש מערות משלש רוחות ורוח רביעית של חצר פתוחה לאויר העולם, אפילו אינו מרוחק מפתח המערה אלא כל שהוא, טהור, ובלבד שלא יגע למשקוף של פתח המערה. והני מילי, חצר הקבר דמסיימא מחיצתה, אבל מת בעלמא תופס ארבע אמות לטומאה :

גולל לקבר - כיסוי על פתח הקבר:

אלא כנגד הפתח - של הקבר. והנוגע בקצה המונח חוץ לקבר, טהור:

עשה ראשה גולל לקבר - והרי היא עומדת על הקבר כמו אילן . הנוגע ממנה בארבע טפחים סמוך לקבר, טמא משום גולל, ומארבע ולמעלה טהור:

בזמן שהוא עתיד לגוד - לקוץ. ואע"פ שלא קצץ עדיין. לגוד, כמו גודו אילנא (דניאל ד):

כולה חיבור - כל זמן שלא קצץ, ואע"פ שעתיד לקוץ. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ט)

הנוגע בה - כל זמן שהיא גולל :

טמא טומאת שבעה - דכתיב במדבר י"ט) וכל אשר יגע על פני השדה, לרבות גולל ודופק:

והחבית והמשקין טהורים - דכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור מליטמא באוהל המת, שנאמר (שם) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, הא יש צמיד פתיל עליו טהור, ובכלי חרס הכתוב מדבר שאינו מקבל טומאה מגבו:

רבי מאיר אומר וכו' - ואין הלכה כרבי מאיר, אלא אע"פ שאין לך דבר שיש בו רוח חיים ומטמא, חוץ מאדם, מכל מקום מטמאים הן משום גולל כל זמן שהן גולל לקבר:

(י)

המאהיל על המת ונוגע בכלים - הכלים טמאין טומאת שבעה מטעם חיבורים , כגון דבשעה שנגע במת או מאהיל עליו, נוגע כמו כן בכלים:

ואם יש בידיו פותח טפח טמאים - כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים, מביאות את הטומאה:

שני בתים - ופתחיהן מכוונים זה כנגד זה:

מביא את הטומאה - ונשארו שני הבתים טמאים. דאוהל של ידיו מצרף את הטומאה כאילו שני החצאים מונחים בזה ובזה:

ואם לאו - דאין בידיו פותח טפח, גברא מיהא טמא הוי כדתנן לקמן ועל עצמן בכל שהן, אבל שני הבתים טהורים: