משנה אהלות טו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק טו · משנה ד | >>
בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות, טומאה בבית, כלים שבחצץ ה טהורים.
טומאה בחצץ, כלים שבבית טמאין.
כלים שבחצץ, אם יש שם פותח טפח, טמאים.
ואם לאו, טהורים.
בית שחצצו בנסרים,
- או ביריעות מן הצדדין, או מן הקורות -
- טומאה בבית - כלים שבחצץ טהורין,
- טומאה בחצץ - כלים שבבית טמאין.
- כלים שבחצץ -
- אם יש שם פותח טפח - טמאין,
- ואם לאו - טהורין.
- או ביריעות מן הצדדין, או מן הקורות -
כלים שבחצץ - רוצה לומר שיהיה בתוך המחיצה, ואם היה במקומם חלל טפח על טפח, הנה היא תטמא בין היתה טומאה בבית בין היתה טומאה אחורי המחיצה.
ואלו היריעות יחוצו בפני הטומאה לפי שהוא שם אוהל, לפי מה שהתבאר בשמיני מזאת המסכתא:
מן הצדדין. שהיריעות פרוסות כנגד הכתלים:
או מן הקורות דפרוסות תחת תקרת הבית שלא יפול עליו עפר:
כלים שבחצץ טהורין. דיריעות ונסרים חוצצים ונחשבים ככלים שעל הגג וככלים שחוץ לכותל:
כלים שבבית טמאים. דאין חציצה לטומאה מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואם טומאה בתוכו אין צמיד פתיל לטומאה:
כלים שבחצץ. אטומאה בחצץ קאי שהכלים עם הטומאה בחצץ זה:
אם יש שם פותח טפח. שיש שם חלל טפח:
ואם לאו. דאין שם חלל טפח:
טהורין. הכלים שבחצץ אבל בית מיהא טמא:
שחצצו - שעשה בו מחיצה:
מן הצדדין - שהיריעות והנסרים נתונות כנגד הכתלים של הבית:
או מן הקורות - שנתונות תחת תקרת הבית:
כלים שבחצץ טהורים - דיריעות ונסרים חוצצים, ונחשבים ככלים שעל הגג וככלים שחוץ לכותל:
כלים שבבית טמאים - דאין חציצה לטומאה, מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל, דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו, ואם טומאה בתוכו אין צמיד פתיל לטומאה:
כלים שבחצץ - הכלי שעם הטומאה בתוך המחיצה:
אם יש שם פותח טפח - שיש שם חלל רחב טפח:
ואם לאו טהורים - הכלים שבחצץ. אבל בית מיהא טמא:
כלים שבחצץ טהורים. פי' שאחורי החצץ. אבל שבתוך החצץ צריך שיהיה שם פותח טפח. כמ"ש הר"ב במשנה ו. כך נ"ל. ושוב מצאתי שכך כתב מהר"ם. והנאני:
(ה) (על המשנה) שבחצץ. פירוש, שבאחורי החצץ. אבל שבתוך החצץ צריך פותח טפח:
בית שחצצו וכו'. ברמב"ם פי' דאם יש שם פותח טפח דקתני מתני' קאי אמקום הכלים שכך כתב היו הכלים בתוך עובי המחיצה עצמה בין שהיתה הטומאה לפנים מן המחיצה או שהיתה בתוך הבית אם היה מקום הכלים טפח על טפח טמאים ואם לאו טהורים והראב"ד ז"ל השיגו שם ע"ז שאם הכוונה על מקום הכלים לא היה אומר אלא אם יש במקומו טפח על טפח על רום טפח כמו שאמרו בכמה מקומות ועוד דאדרבה אם היה מקום הכלים טפח על טפח אז היו טהורים ופי' הוא ז"ל שם דה"פ דאם יש במקום הטומאה חלל טפח מביאה את הטומאה לכלים שבצדה ואם לאו טהורים אבל מה שבבית מ"מ טמא שדרך הטומאה לצאת ע"כ ומהרי"ק ז"ל נדחק שם לתרץ בעד הרמב"ם ז"ל ע"ש:
מן הצדדים או מן הקורות. גרסי':
יכין
בית שחצצו בנסרים או ביריעות: היינו רק בשכבר קשר לולאות בהיריעות. דאז כבר נתבטל מהן קבלת טומאה [ככלים פ"כ מ"ו]:
מן הצדדים: ר"ל שהעמיד המחיצה שמהנך או מהנך. בזקיפה. מרוחק קצת מכותל הבית בפנים. ועי"ז נתהווה החלול שאחורי המחיצה. כחדר לפנים מהבית:
או מן הקורות: ר"ל או שהניח המחיצה בשכיבה באמצע גובה הבית. וסמוך לתקרה כדי שלא יפול עפרורית המעזיבה למטה על בני הבית. ועי"ז נתחלק גובה הבית כחדר ועליה על גבו:
כלים שבחצץ: הוא הרווח שבפנים או שלמעלה מהמחיצה:
טהורים: נ"ל דטעמא דמתניתין מדהו"ל הכא כבית שחצצו בקנקנים וטחן בטיט שחוצץ [כפ"ו מ"ב]. וה"נ כיון שמחיצה זו אמק"ט כסי' כ"ט חוצצת. וכיון שהוא כסתום אין דרך טומאה להכנס:
כלים שבבית טמאין: דאע"ג דיש מחיצה בין הרווחים. עכ"פ דרך טומאה לצאת דרך הבית. מדאין בהחצץ פתח אחר [כפ"ד מ"א]:
כלים שבחצץ: אסיפא קאי. וה"ק. ואם הטומאה והכלים שניהן מונחים בהרווח שאחורי כותל החצץ:
טמאים: דכשיש באויר שברווח הקטן טע"ט. הרי התפשטה שם הטומאה גם על הכלים שבצדן:
טהורים: דמדאין בהרווח ההוא טע"ט לא התפשטה הטומאה על הכלים שבצדן. והבית בין כך ובין כך טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית. ואפ"ה לא דיינינן להכלים שבאויר החצץ כאילו מונחים תוך הבית הטמא. וכטומאה בבית וכלים בכותל. קרוב לטומאה טמאים [לעיל פ"ו מ"ד]. י"ל התם חצי כותל שלפנים ודאי שייך להבית. אבל הכא חצץ חדר בפ"ע הוא. ואע"ג שאין בו רווח טע"ט. וגם פתוח פחות מטע"ט להבית. לא אמרינן דהרווח ההוא כחור שבכותל הבית הטמא דדיינינן להו כמחצה על מחצה [כפ"ו מ"ג]. די"ל דהכא שאני דהרווח ההוא מדחצצו בידים לא בטל לגבי בית. ולא גרע ממגדל העומד תוך הבית וטומאה תוך המגדל. שהבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואפ"ה כלים שבין מגדל לכותל הבית וכו' כשאין שם פ"ט טהורין [כפ"ד מ"א]. וכ"כ הכא דיינינן להרווח שבתוך החצץ כרווח שבמגדל תוך הבית. דאפי' דכשהחצץ או המגדל נעול. אפ"ה הבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואע"ג דבכל טומאה רצוצה לא אמרינן סוף טומאה לצאת [כלעיל סי' ט"ו] היינו ברצוצה ממש. אבל הכא הרי הוא חצצו בידים. וכחדר אחשביה והו"ל כחדר לפנים מחדר [ועי' ס"ד סי' ט"ז]. ואעפ"כ כלים שבחצץ טהורים. מדאין טע"ט מאהיל על הטומאה והכלים. וגם מהבית א"א שתבוא הטומאה לשם. דהרי החצץ אינו פתוח טע"ט להבית. מיהו דוקא כלים שבצד הטומאה תוך אויר החצץ טהורים. אבל כלים שלמעלה או שלמטה מהטומאה טמאין מדקיי"ל דבהאהיל מקצת טומאה על מקצת טהרה או איפכא טמא [ספ"ג מ"ד ופ"י מ"א ורתוי"ט שם ד"ה מקצת ושם מ"ג]. ועי' בהרא"ש שתירץ קושייתנו הנ"ל באופן אחר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת