משנה אהלות טו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) סגוס עבה, וכופת עבה -

אין מביאין את הטומאה - עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח.
קפילין זו על גבי זו -
אינן מביאין את הטומאה - עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.
טבליות של עץ זו על גבי זו -
אינן מביאות את הטומאה - עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.
ואם היו של שיש - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.


(ב) טבליות של עץ,

שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן,
והן גבוהות מן הארץ פותח טפח -
טומאה תחת אחת מהן -
הנוגע בשניה - טמא טומאת שבעה.
כלים שתחת הראשונה - טמאין,
ושתחת השניה - טהורין.
השולחן -
אינו מביא את הטומאה - עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.


(ג) חביות שהן יושבות על שוליהן,

או מוטות על צידיהן באוויר,
והן נוגעות זו בזו בפותח טפח -
טומאה תחת אחת מהן - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
במה דברים אמורים? - בטהורות.
אבל אם היו טמאות,
או גבוהות מן הארץ פותח טפח -
טומאה תחת אחת מהן - תחת כולן טמא.


(ד) בית שחצצו בנסרים,

או ביריעות מן הצדדין, או מן הקורות -
טומאה בבית - כלים שבחצץ טהורין,
טומאה בחצץ - כלים שבבית טמאין.
כלים שבחצץ -
אם יש שם פותח טפח - טמאין,
ואם לאו - טהורין.


(ה) חצצו מארצו -

טומאה בחצץ - כלים שבבית טמאין.
טומאה בבית -
כלים שבחצץ -
אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח - טהורין,
ואם לאו - טמאין,
שארצו של בית - כמוהו, עד התהום.


(ו) בית שהוא מלא תבן,

ואין בינו לבין הקורות פותח טפח -
טומאה בפנים - כלים שכנגד היציאה טמאין.
טומאה בחוץ -
כלים שבפנים -
אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח - טהורין,
ואם לאו - טמאין.
אם יש בין תבן לקורות פותח טפח - בין כך ובין כך טמאין.


(ז) בית שמילאהו עפר, או צרורות - ביטלו.

וכן כרי של תבואה,
או גל של צרורות -
אפילו כגלו של עכן,
אפילו טומאה בצד הכלים,
טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.


(ח) חצר הקבר -

העומד בתוכה - טהור,
עד שיהא בה ארבע אמות - כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרין: ארבעה טפחים.
קורה שעשאה גולל לקבר -
בין עומדת, בין מוטה על צידה -
אין טמא - אלא כנגד הפתח.
עשה ראשה גולל לקבר -
אין טמא - אלא עד ארבעה טפחים, בזמן שהוא עתיד לגוד.
רבי יהודה אומר: כולה חיבור.


(ט) חבית שהיא מלאה משקין טהורין,

ומוקפת צמיד פתיל,
ועשאה גולל לקבר -
הנוגע בה - טמא טומאת שבעה,
והחבית, והמשקין - טהורין.
בהמה שעשאה גולל לקבר -
הנוגע בה - טמא טומאת שבעה.
רבי מאיר אומר: כל שיש בו רוח חיים - אינו מטמא משום גולל.


(י) הנוגע במת, ונוגע בכלים,

מאהיל על המת, ונוגע בכלים - טמאין.
מאהיל על המת, ומאהיל על הכלים,
הנוגע במת, ומאהיל על הכלים - טהורין,
אם יש בידו פותח טפח - טמאין.
שני בתים, ובהן כשני חציי זיתים,
ופשט את שתי ידיו להן -
אם יש בידו פותח טפח - מביא את הטומאה,
ואם לאו - אינו מביא את הטומאה.


הדף הראשי של משנה אהלות טו