רבינו שמשון על אהלות טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על אהלות · טו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

סגוס עבה וכופח עבה. זו משנה שאינה צריכה דתנינא לעיל פי"א (מ"ג) וצריך לומר דחד מינייהו אגב גררא נסבא:

של שיש. אפי' גבוהה מן הארץ טפח לא חשיבא אהל להביא את הטומאה כיון דתחתונה ממעטת את האויר והא דתניא בתוספתא (פט"ו) דטבלאות של שיש חלקות ונתונות זו על גבי זו וטומאה תחת אחת מהן אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כשאין חלל טפח איירי שהתחתונות ממלאות את האויר:

משנה ב[עריכה]

שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן. אם נפרש שהטבלאות מונחות זו על זו עמוקות באמצען שיש שם חלל טפח והן גבוהות מן הארץ טפח אתחתונה קאי דגבוהה מן הארץ טפח לא משמע כלל דהא והן גבוהות קתני ועוד סיפא דקתני כלים שתחת השניה טהורין אמאי כיון דטבלא בת קבולי טומאה היא אינה חוצצת ורואין את הטומאה כאילו היא תחת השניה אלא בטבלאות הערוכות זו אצל זו איירי וכולן גבוהות מן הארץ טפח ונוגעות בקרנותיהן כל אחת בחבירתה שאצלה דרך קרני הטבלאות שאין ברוחבן טפח ולכך קתני כלים שתחת הראשונה טמאים ושתחת השניה טהורין:

הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה. ואע"ג דתנן בריש מכילתין כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב הא תנן התם אין האהל מתחשב הילכך טבלא שהטומאה תחתיה אינה מן המנין:

עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח. שולחן וטבלא משונים זה מזה כדמשמע בתוספתא ודרך השולחן שיש לו רגלים תחתיו עשויים כמין תיבה פרוסה (צ"ל פרוצה) שיש לו ארבע דפנות והשולחן יושב עליהן ויוצא חוץ לרגלים טפח או יותר ופעמים פחות מטפח ובדרך הזה מתיישבת משנתינו והתוספתא ואותם רגלים העשויים כן נקראים ריבוע בתוספתא ומתני' דקתני עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח היינו שיהא השולחן בולט סביב הריבוע בפותח טפח דמה שתוך הריבוע אין מצטרף ואם טומאה נמי בתוך הריבוע מבפנים חוצץ הריבוע ומונע הטומאה מלעבור:

תניא בתוספתא [ריש פרק ט"ו] טבלאות נוגעות זו בזו ושולחנות נוגעות זו בזו מונין להם כדרך שמונין במת טבלא שנתונה בצד רגלו של שולחן וטומאה תחת טבלא הנוגע בין בטבלא בין בשולחן טמא טומאת ז' טומאה תחת השולחן הנוגע בשולחן טמא טומאת שבעה ובטבלא טמא טומאת ערב המאהיל כנגד הריבוע טמא שלא כנגד הריבוע טהור רבי מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמא מפני שרדון כקרן טבלא כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים רבי מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין מפני שנידונין כקרן טבלא. פי' בצד רגלו של שולחן. מעשה השולחן פירשתי במשנתינו וטבלא זו אינה נוגעת בשולחן אבל נוגעת ברגליו והנוגע בין בטבלא בין בשולחן טמא טומאת שבעה דכיון דטומאה תחת הטבלא והטבלא מגעת עד רגלי השולחן נכנסת הטומאה מתחת הטבלא לשולחן אבל אם טומאה תחת השולחן בתוך הריבוע רגליו של שולחן חוצצות מעבור את הטומאה הילכך הטבלא הנוגעת ברגלי השולחן טמאה טומאת ז' דהא שולחן שהוא האהל אין מתחשב ורגלי השולחן הוו להו ככלים במת וטבלא כלים בכלים והנוגע בה בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב: המאהיל כנגד הריבוע טמא שהשולחן מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה: ושלא כנגד הריבוע על בליטת העודף שיוצא השולחן חוץ לריבוע שהריבוע חוצץ. מפני שהוא נידון כקרן טבלא דתנן במתניתין כלים שתחת הראשונה טמאים והפסיק ותני אפילו כלים שתחת הקרנות אע"פ שקרנות הטבלא אין ברוחבן טפח מביאה הטבלא טומאה לתחת כולה והוא הדין בשולחן דמביא את הטומאה לכל מה שתחתיו אפילו חוץ לריבוע: כלים שכנגד הריבוע. אע"ג דשמעינן באדם אשמועינן כלים וקצת דומיא הך מילתא להא דתנן לעיל פרק י"ב (מ"ג) נסר שהוא נתון ע"פ תנור ישן ויוצא מזה ומזה טפח אבל לא מן הצדדין טומאה בצד זה כלים שבצד שני טהורין שהתנור מפסיק וכאן נמי מפסיק הריבוע אע"ג דבר קיבולי טומאה הוא ומיהו לא יתכן כלל דהתם במוקף צמיד פתיל דכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וצריך לפרש דהאי ריבוע לא מקבל טומאה דפשוטי כלי עץ הוא אבל טבלא ושולחן מקבלי טומאה ונתונה בצד רגלו היינו דנכנסת תחת בליטת השולחן שחוץ לריבוע ונוגעת בו וטומאה תחת טבלא הרי כתחת השולחן שהכל אהל אחד אבל טומאה תחת השולחן בתוך חלל הריבוע מאחר שהריבוע אין מניח לטומאה לצאת נחשבת בליטת העודף ככלים במת ודכוותה פירשנו לעיל פרק שביעי גבי אהל דצד פנימי וצד חיצון נחשב לשנים והטבלא הרי ככלים בכלים לפיכך הנוגע בה אין לו אלא טומאת ערב:

משנה ג[עריכה]

שהן יושבות על שוליהן. ופיהן למעלה או מוטות על צידיהן ופיהן מן הצד ושיש כאן שורות הרבה של חביות זו אחר זו וזו על זו מיירי:

בפותח טפח. ברוחב טפח נוגעות זו בזו:

טומאה בוקעת ועולה. דטומאה רצוצה היא ואין שוליה העליונות מביאות את הטומאה דלא דמיא לקפולים זה על זה וטבלאות זו ע"ג זו דלעיל אם העליונה גבוהה מן הארץ טפח מביאה את הטומאה דאדרבה כאן דקדירות טהורות הן כטבליות של שיש דמיא שהתחתונות סותמות את החלל ובוקעת ועולה וכל שכנגד הטומאה במוטות על צדיהן טהור ומציל כנגדה ואפילו כנגד הטומאה אין טמא אלא מה שחוץ לחביות משום דאין כלי מציל אלא עם דפנות אהלים אבל מה שבתוכו טהור כיון דאין כלי חרס מיטמא מגבו דעל מה שבתוכו מציל כדפרישית לעיל פרק כוורת וביושבות על שוליהן אפילו על מה שבתוכן אין מצילות כדפרישית שם והשתא הא דקתני טומאה בוקעת ועולה הוי לצדדין המוטות על צדיהן הוי בוקעת ועולה דוקא דמה שלא כנגד הטומאה טהור אבל ביושבות על שוליהן דקדירה עצמה נטמית כדפרישית פרק כוורת הרי היא כמאן דליתיה כמו בהיו טמאות ואין סותמות את החלל ואותה שעל גבה מביאה הטומאה לכל שתחתיה ובוקעת ועולה כנגדה עד לרקיע:

אבל אם היו טמאות. ואפי' אין גבוהות מן הארץ העליונות שגבוהות מן הארץ פותח טפח מביאות את הטומאה שאין התחתונות סותמות כיון דטמאות מידי דהוה אקפולים זו ע"ג זו וטבלאות זו ע"ג זו:

או גבוהות מן הארץ פותח טפח. מביאות טומאה ואפילו טהורות כיון דנוגעות זו בזו ברוחב טפח נחשבות כולן כאהל אחד:

תניא בתוספתא [שם] חביות שהן מוטות על צדיהן באויר הוגנה של זו בצד אויר הוגנה של זו והוגנה של זו על גבי דופנה של זו גבוהות מן הארץ טפח והוגניהם פותח טפח טומאה תחתיתן תחתיהן ועל גביהן טמא על גביהן על גביהן ותחתיהן טמא ותוכן טהור גבוהות מן הארץ טפת ואין בהוגניהן פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן תחתיה ועל גבה טמא על גבה על גבה ותחתיה טמא ותוכה טהור בד"א בטהורות אבל אם היו טמאות וגבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת אחת מהן כולן טמאות. פי' הוגנה של זו על גבי הוגנה של זו שמוטות פה אל פה ופה אחת על פה חבירתה ופה חבירתה על דופן חברתה: גבוהות מן הארץ טפח והוגניהם פותח טפח שיש רוחב טפח במקום נגיעת הוגניהם זו בזו ובמקום נגיעתם בדופניהם דמתוך כך נחשבות כולן כאהל אחד וכשהטומאה תחת אחת מהן מביאה טומאה תחת כולן כיון דבמקום נגיעתן רוחב טפח: תחתיהן ועל גביהן טמא דאין מצילות על מה שגביהן אלא עם דפנות אהליהם אבל מה שבתוכן טהור דעל מה (שגביהן) שבתוכן מצילות: על גביהן אם טומאה על גביהן: על גביהן ותחתיהן טמא דמתוך שאין כלי מציל אלא עם דפנות אהלים יורדת טומאה לתחתיהן ומביאה טומאה תחת כולן וחוזרת ועולה על גבי כולן אפי' שלא כנגד הטומאה: ואין בהוגניהם פותח טפח שאין רוחב טפח במקום נגיעתם וחשובה כל אחת כאילו לחודה קיימא: בד"א. בטהורות א"א ליישבו בשום ענין אסיפא דאין בהוגניהן פותח טפח אלא ארישא קאי דיש בהוגניהן פותח טפח ואתא למימר הכי (צ"ל היכא) בעינן גבוהות מן הארץ טפח ה"מ בטהורות אבל אם היו טמאות וגבוהות מן הארץ טפח כלומר דשורה שעל התחתונות גבוהה מן הארץ טפח משום דפעמים שהתחתונות נמוכות שאפי' רואין אותן כאילו אינן אין העליונות גבוהות טפח:

משנה ד[עריכה]

מן הצדדין. שהיריעות פרוסות כנגד הכתלים:

או מן הקורות דפרוסות תחת תקרת הבית שלא יפול עליו עפר:

כלים שבחצץ טהורין. דיריעות ונסרים חוצצים ונחשבים ככלים שעל הגג וככלים שחוץ לכותל:

כלים שבבית טמאים. דאין חציצה לטומאה מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואם טומאה בתוכו אין צמיד פתיל לטומאה:

כלים שבחצץ. אטומאה בחצץ קאי שהכלים עם הטומאה בחצץ זה:

אם יש שם פותח טפח. שיש שם חלל טפח:

ואם לאו. דאין שם חלל טפח:

טהורין. הכלים שבחצץ אבל בית מיהא טמא:

משנה ה[עריכה]

חצצו מארצו. שכיסה כל רצפת הבית בנסרים או ביריעות:

טומאה בחצץ. אפילו יש בו טע"ט על רום טפח כלים שבבית טמאי' כדין הביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל פ"ג (מ"ב) יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומא' בבית מה שבתוכו טהור:

שארצו של בית כמוהו עד התהום. כשאין בו פותח טפח:

תניא בתוספתא [פט"ו] בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדין או מן הקורות טומאה בכותל כלים שבחצץ טמאין ושבכותל מאחוריו ושבמעזיבה מעל גביו נידונים מחצה על מחצה ואם יש שם ארבעה טפחים בטל הכותל ר' אומר האומר טפח הוא אומר ד' טפחים האומר ארבעה טפחים אינו אומר טפח: חצצו מארצו וטומאה בחצצו כלים שבבית טמאים טומאה בבית כלים שבחצץ אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאין ושבקרקע טמאין: טומאה בקרקע כלים שבחצץ ושבבית טמאין. פי' כלים שבחצץ טמאין דרואין טומאה שבכותל כאילו היא בחצץ ומסתברא דה"ה כלים שבמעזיבה. שבבית ושבכותל מאחוריו כלים שעומדים בכותל שהוא אחורי החצץ וכלים שבמעזיבה שעל גבי החצץ בזמן שהטומאה בבית נידונין מחצה על מחצה דמחצי הכותל ולפנים טמאין מחצי הכותל ולחוץ טהורין וכן במעזיבה מחציה ולמטה כבית ואף על פי שטיהרנו כלים שבחצץ אנו מטמאין כלים שבכותל ושבמעזיבה במחצה הסמוכה לבית אע"פ שאלו קרובים לבית יותר מאלו ובענין הזה בסיפא בקרקע הבית. ואם יש שם ד' טפחים שהחצץ רחב ארבעה טפחים: בטל הכותל ואין נחשב כבית אפילו מחציו לפנים ואם טומאה בבית כלים שבכותל טהורים: האומר טפח שבטפח בטל הכותל הוא הדין אם יש שם חלל ארבעה אבל האומר דבחלל ד' בטל הכותל אינו אומר שיתבטל בחלל טפח: וכלים שבקרקע טמאים. כשהטומאה בבית אע"פ שיש בחצץ טפח על טפח על רום טפח נמצא כלים שבבית ושבקרקע טמאין והאמצעיים שבחצץ טהורין:

משנה ו[עריכה]

כלים שכנגד היציאה טמאין. כגון בית שהוא שמונה אמות מן המזרח למערב ומן הצפון לדרום ויש בו פתח רחב אמה בקרן מזרחית דרומית ומילאהו תבן מכותל צפונית עד הפתח ואמה שכנגד הפתח פנויה מכלום עד כותל מערבי כל שכנגד הפתח והיא נקראת יציאה שיוצאין ונכנסין דרך שם להוציא תבן ולהכניס וכשאין בינו ולקורות פותח טפח נחשב כחצץ:

וטומאה בפנים. היינו במקום התבן:

כלים שכנגד היציאה. היינו באמה שכנגד הפתח והיא נקראת יציאה שכנגד הפתח:

כלים שבפנים. היינו בתבן:

אם יש במקומם טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאים. דכחצץ דמי:

אם טומאה בבית כלים שבחצץ שאין בו טפח טמאים ואם יש בין תבן ולקורות פותח טפח לא נתבטל התבן ההוא להחשב כחצץ והרי הוא כשאר כלים שבבית ואין מציל על מה שבתוכו בין יש במקומן טפח בין אין במקומן טפח:

תניא בתוספתא [שם] בית שהוא מלא תבן ויש בינו לבין הקורות פותח טפח וטומאה בפנים כל שכנגד יציאת הטומאה במלואו של פתח טמא ובאכסדרה אינו טמא אלא כנגד הטומאה:

מן הקורות ולחוץ. פי' ויש בינו לבין הקורות פותח טפח משום אכסדרה נקטיה דבית אפילו אין בין התבן לתקרה פותח טפח טומאה בפנים כלים שביציאה טמאין כדקתני מתני' ובאכסדרה אם האכסדרה מליאה תבן ודרך אכסדרה שאין לה כי אם שלש מחיצות ומחיצה רביעית פרוצה כדתניא בשילהי לא יחפור (דף כה.) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת הילכך אע"פ שוש בין תבן לתקרה פותח טפח מועלת קמירת התבן מן טומאה ולפנים לצד כותל האמצע דגבי בית שיש לה ארבע מחיצות נחשב הכל אחד והוי כשאר חפצים שדרך להניח בבית אבל לאכסדרה שאין לה מחיצה רביעית אין נחשב הכל אחד אבל מן הטומאה ולחוץ על פני כל התקרה טמא ומסתבר דכי מהני קמירת התבן מן הטומאה ולפנים היינו דוקא בשיש במקום כלים הקמורים בתבן טע"ט על רום טפח והא דמהניא קמירת התבן לצד פנים טפי מלצד חוץ משום דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס:

משנה ז[עריכה]

עפר או צרורות. בעירובין פרק חלון (דף עח:) ובפ"ק דסוכה (דף ד.) מייתי לה וכתוב שם בכל הספרים תבן או צרורות וגם כתוב שם וביטלו בטל ולא מסתבר לומר דההיא ברייתא היא דאין לו להביא ברייתא כיון דיכול להביא מן המשנה ואין להקפיד על מה שמקצרה שכן דרך בכל הש"ס לקצר משניות של סדר טהרות ודייקינן התם טעמא דביטלו הא לא ביטלו לא ופריך מינה אמתני' דהתם דתנן חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא קש או מלא תבן מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים ואפילו בסתמא ומתניתין קתני ביטלו אין לא ביטלו לא ומשני מאן תנא אהילות ר' יוסי היא ופריך אי ר' יוסי אפכא שמעינן ליה דתניא ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטל ומסיק אלא מאן תנא עירובין ר' יוסי היא והא דקאמר בסוכה (שם) תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת ר' יוסי ורבנן אע"ג דרבנן לא איירי בתבן אי גרסינן עפר מכל מקום דייק שפיר מדמצריך ביטול בעפר כ"ש בתבן והא דקתני דפשיטא ליה התם דתבן וביטלו הוי מיעוטא אפי' לרבנן דייק לה ממתניתין אע"ג דגרסינן במתני' הא קתני וכן כרי של תבואה דמהני ביה ביטול כל שכן בתבן והא דקתני בברייתא דר' יוסי הרי הוא כסתם עפר ובטל ומשמע דאמתניתין דבוקעת ועולה קאי על כרחין ר' יוסי לית ליה בוקעת ועולה כדמוכח פרק העור והרוטב (דף קכו.) וצריך לומר דנפקא מינה לרבי יוסי לענין דאין מביא הטומאה והא דקאמר רבי יוסי פרק הישן (דף כא.) ממקומו היה ממלא מפני קבר התהום אע"ג דלית ליה לר' יוסי בוקעת ועולה קבר שאני דכתיב (במדבר יט) או בקבר:

תניא בתוספתא [שם] גל של צרורות וכן כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו:

משנה ח[עריכה]

חצר הקבר. בסוטה בסוף משוח מלחמה (דמ"ד. ובב"ב קא.) מייתי לה ובתר מילתא דב"ה קתני במה דברים אמורים שפתחה מלמעלה אבל פתחה מן הצד ארבע אמות וברייתא היא הכי ופריך עלה מן הצד (בגמ' איתא מידריד ונפיק.) מכדי נפיק מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל אלא במה דברים אמורים שפתחה מן הצד אבל פתחה מלמעלה ארבע אמות והני מילי חצר הקבר דמסיימין מחיצתא אבל מת בעלמא תופס ארבע אמות לטומאה:

תניא בתוספתא [שם] ואי זו היא חצר הקבר זו הגת שהמערות פתוחות לתוכה אם יש בה כשיעור הנכנס לתוכה טמא במה דברים אמורים בזמן שאינה פתוחה לאויר אבל בזמן שפתוחה לאויר אפילו אינו מרוחק מן השקוף אפי' כל שהוא טהור ובלבד שלא יגע בשקוף. פי' שאינה פתוחה לאויר כשהחצר מוקפת ארבע מערות מארבע רוחותיה ויורדין לשם כמו בגת היינו אינה פתוחה לאויר דאינה פתוחה לאויר העולם אלא למערות. אבל בזמן שפתוחה לאויר היינו כשאין שם אלא שלש מערות משלש רוחות ורוח רביעי של חצר פתוחה לאויר העולם והיינו מן הצד דמסקנא דסוטה (דף מד.): ובלבד שלא יגע בשקוף דקיימא לן טומאה בבית הנוגע בשקוף טמא:

כנגד הפתח. העומד על פתח הקבר טמא ושאר הקורה טהורה. אין טמא אלא עד ארבעה טפחים כלומר מן הקורה:

ובזמן שהוא עתיד לגוד. לקוץ ואע"פ שלא קצץ עדיין מלשון גודו אילנא (דניאל ג):

כולה חיבור. כל זמן שלא קצץ ואע"פ שעתיד לקוץ:

תניא בתוספתא (שם) גל של צרורות שעשאו גולל לקבר הנוגע בו עד ארבע טפחים טמא דברי ר' יהודה וחכ"א אין טמא אלא הסדר הפנימי צורכו של קבר אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בזמן שאינו עתיד לגוד ודברי חכמים בזמן שהוא עתיד לגוד. פי' שעשאו גולל לקבר שעשה כמין כור ברזל בגל ונמצאת כיפת הגל גולל לקבר. עד ד' טפחים בעובי הגל. סדר הפנימי היינו צרורות הנתונות על פתחו של קבר. נראין דברי ר' יהודה אקורה דמתני' קאי ומשמע מתוך דברי רבי דרבנן פליגי אפילו באינו עתיד לגוד ואי אפשר לומר כן מדמוכחא מילתא מתני' וצריך לומר דהכי קאמר נראין דברי ר' יהודה לחכמים בזמן שאינו עתיד לגוד שאף חכמים לא נחלקו עליו אלא בזמן שהוא עתיד לגוד אבל בזמן שאינו עתיד לגוד מודו ליה וכה"ג מפרשינן פ"ק דחולין (דף יב.) גבי הא דתניא אמר רבי נראין דברי ר' יהודה שמצאו באשפה ודברי ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי שמצאו בבית:

משנה ט[עריכה]

הנוגע בה טמא. טומאת גולל נפקא לן פ' בהמה המקשה (דף עב.) מדכתיב וכל אשר יגע על פני השדה ולכך אין לטמאו אלא הנראה על פני השדה:

אינו מטמא משום גולל. פרק הישן (דף כג.) קאמר ר' מאיר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן ב) צ"ל לסוכה.) ולא לחי למבוי ולא גולל לקבר ומפרש אביי טעמא דסוטה גזירה שמא תמות ור' זירא אמר גזירה שמא תברח ופריך אי מדאורייתא מחיצה מעלייתא היא [תטמא משום גולל ומשני] אלא דכל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ואיכא דאמרי כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה:

תניא בתוספתא [שם] חבית שהיא מליאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר אמר רבי אלעזר בר' שמעון בזו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין אמרו להן בית שמאי לבית הלל וכי מה עלול לקבל טומאה אדם או משקין אמרו להן משקין אמרו להן וכי מה אדם. שאינו עלול לקבל טומאה כיון שנגע בה נטמא. משקין שבתוכה אינו דין שיהו טמאין אמרו להן בית הלל אי אתם מודים בטהור שבלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שאע"פ שטמא טומאת שבעה שהטבעת טהורה אמרו להן ב"ש לא אם אמרתם בטבעת שאינה מיטמא במשא הזב תאמרו במשקין שמיטמאין במשא הזב אמרו להן בית הלל אנו דנין טומאת שבעה מטומאת שבעה ואתם דנין טומאת שבעה מטומאת ערב מוטב נדון טומאת שבעה מטומאת שבעה מלדון טומאת שבעה מטומאת ערב ד"א אדם הנוגע במת מטמא כלים וכלים הנוגעים במת מטמאין אדם אדם הנוגע במת מטמא כלי חרס ואין כלי חרס הנוגעים במת מטמאין אדם והלא דברים קל וחומר ומה אדם שהוא מיטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו מציל על מה שבתוכו כלי חרס שאינו מיטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו אינו דין שיציל על מה שבתוכו אמר ר' שמעון לא היינו זקוקים לידחק לכך ממקום צ"ל שאדם כ"ה בתוס'.) שאם מיטמא משם משקין מיטמאין ממקום שהמשקים מצילין משם אדם צ"ל ניצול כ"ה בתוס'.) מציל היכן אדם נטמא בגלוי אף משקין בגלוי היכן משקין ניצולין בפנים אף אדם שנתנו בפיטוס והקיפו צמיד פתיל ועשאו גולל לקבר טהור. פי' שהטבעת טהורה דטהרה בלועה אינה מיטמאה כדאמרינן פרק בהמה המקשה (דף עא.): שמטמאין במשא הזב כדקאמרינן פרק קמא דכלי חרס דמוקף צמיד פתיל אינו ניצול במעת לעת שבנדה. ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו טומאת שבעה כגון כלים ואדם וכלים דריש מכילתין: פיטוס. כלי חרס כמו הללו בעלי פיטסין דפרק שני דביצה (דף טו:):

משנה י[עריכה]

טמאין. הכלים טומאת שבעה מטעם חיבורין כגון דבשעה שנוגע במת או מאהיל עליו נוגע כמו כן בכלים:

אם יש בידיו פותח טפח טמאין. כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה:

שני בתים. ופתחיהן מכוונים זו כנגד זו מביא את הטומאה ושני הבתים טמאין דאהל של ידיו מצרף את הטומאה כאילו שני החצאין מונחין בזה ובזה:

ואם לאו. דאין בידיו פותח טפח גברא מיהא הוי טמא כדתנן לקמן ועל עצמן בכל שהן אבל שני הבתים טהורין: