משנה אהלות טו י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק טו · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הנוגע במת והנוגע בכלים, המאהיל על המת והנוגע בכלים, טמאין.

מאהיל על המת ומאהיל על הכלים, הנוגע במת ומאהיל על הכלים, טהוריםיג.

אם יש בידו פותח טפח, טמאין.

שני בתים ובהן כשני חצאי זיתים, פשט את שתי ידיו להן, אם יש בידיו פותח טפחיד, מביא את הטומאה.

ואם לאו, אינו מביא את הטומאה.

נוסח הרמב"ם

הנוגע במת ונוגע בכלים מאהיל על המת ונוגע בכלים טמאין מאהיל על המת ומאהיל על הכלים הנוגע במת ומאהיל על הכלים טהורין אם יש בידו פותח טפח טמאין שני בתים ובהן כשני חציי זיתים ופשט את שתי ידיו להן אם יש בידו פותח טפח מביא את הטומאה ואם לאו אינו מביא את הטומאה.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם לך בפרק הראשון מזאת המסכתא שהאדם כאשר נטמא במת ונגע בכלים יטמא אותן טומאת ז' ולזה כאשר נטמא אדם במת אם נגע בו או האהיל עליו ואחר נגע בכלים הנה אלו הכלים טמאים אבל אם נגע במת או האהיל עליו עוד האהיל על הכלים הנה לא יטמא אותן לפי שטמא מת אינו מטמא באהל אמנם יטמא במגע אם לא שהאהיל בידו אחת על הטומאה ובידו השנית על הכלי יחד ושיהא בידו פותח טפח אשר היא שיעור הבאת הטומאה ואז יהיו אלו הכלים טמאים להגעתן עם הטומאה תחת אהל אחד וכבר קדם לך בו' מזאת המסכתא שהאדם נעשה אהל לטומאה וכן אם היו שני בתים קרובים ובהן כשני חצאי זיתים ופשט (שם) [שתי] ידיו לשני הבתי' יחד הנה אם הי' פותח טפח בכל יד כבר הגיעה הטומאה ביניהן ונטמא הוא ושני הבתים והיה כבית אחד והיה כזית מן המת תחת אהל מחובר ולא תסתור אומרו פותח טפח לפי שכבר הקדמנו שקטן בן יומו מטמא טמא מתו יהיה נער קטן:

פירוש רבינו שמשון

טמאין. הכלים טומאת שבעה מטעם חיבורין כגון דבשעה שנוגע במת או מאהיל עליו נוגע כמו כן בכלים:

אם יש בידיו פותח טפח טמאין. כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה:

שני בתים. ופתחיהן מכוונים זו כנגד זו מביא את הטומאה ושני הבתים טמאין דאהל של ידיו מצרף את הטומאה כאילו שני החצאין מונחין בזה ובזה:

ואם לאו. דאין בידיו פותח טפח גברא מיהא הוי טמא כדתנן לקמן ועל עצמן בכל שהן אבל שני הבתים טהורין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המאהיל על המת ונוגע בכלים - הכלים טמאין טומאת שבעה מטעם חיבורים יב, כגון דבשעה שנגע במת או מאהיל עליו, נוגע כמו כן בכלים:

ואם יש בידיו פותח טפח טמאים - כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים, מביאות את הטומאה:

שני בתים - ופתחיהן מכוונים זה כנגד זה:

מביא את הטומאה - ונשארו שני הבתים טמאים. דאוהל של ידיו מצרף את הטומאה כאילו שני החצאים מונחים בזה ובזה:

ואם לאו - דאין בידיו פותח טפח, גברא מיהא טמא הוי כדתנן לקמן ועל עצמן בכל שהן, אבל שני הבתים טהורים:

פירוש תוספות יום טוב

המאהיל על המת והנוגע בכלים טמאין. פי' הר"ב טומאת שבעה מטעם חבורין. כגון דבשעה שנגע כו'. וכ"כ הר"ש. ובר"פ דלקמן [סד"ה על האדם] מפרשים דא"נ שלא בחבורים. ושם אפרש בס"ד. והרמב"ם כתב וז"ל כבר קדם לך בפרק הראשון מזאת המסכת שהאדם כאשר נטמא במת ונגע בכלים יטמא אותן טומאת שבעה. ולזה כאשר נטמא אדם במת אם נגע בו או האהיל עליו. ואח"כ נגע בכלים. הנה אלו הכלים טמאים אבל אם נגע במת או האהיל עליו. עוד האהיל על הכלים. הנה לא יטמא אותן. לפי שטמא מת אינו מטמא באהל. אמנם יטמא במגע. אם לא שהאהיל בידו אחת כו'. ועיין [מ"ש] ספי"א [מ"ט ד"ה והמנורה]:

הנוגע במת ומאהיל על הכלים טהורים. כתב מהר"ם. ואע"ג דהאדם טמא דכולן מביאין טומאה על עצמן בכ"ש מיהו אינו מביא את הטומאה בפחות מטפח. ע"כ:

אם יש בידו פותח טפח. לפי שקטן בן יומו מטמא טמא מת [כדתנן במשנה ג' פ"ה דנדה] ואפשר שיהיה נער קטן הרמב"ם. וכלומר דפותח טפח באדם בינוני משערינן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) וריש פרק דלקמן מפרש אפילו שלא בחבורין. והר"מ כתב, כשנטמא האדם במת ע"י אוהל או ע"י נגיעה, ונגע אח"כ בכלים, טמאים. אבל אם האהיל על הכלים אין מטמא אותן. אם לא שהאהיל בידו אחת כו':

(יג) (על המשנה) טהורים. ואע"ג דהאדם טמא, דכולן מביאין טומאה על עצמן בכל שהוא, מיהו אינו מביא את הטומאה בפחות מטפח. מהר"ם:

(יד) (על המשנה) אם כו'. לפי שקטן בן יומו מטמא טמא מת, ואפשר שיהיה נער קטן. הר"מ. וכלומר דפותח טפח באדם בינוני משערינן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הנוגע במת ונוגע בכלים המאהיל על המת ונוגע בכלים טמאים המאהיל על המת וכו' כצ"ל:

אם יש בידיו פותח טפח טמאים. מפני שמביא טומאה מן המת לכלים תימה אף אם יש בידיו פותח טפח הא אין בכל רוחב זרועו פותח טפח דהא דאמרינן דפותח טפח מביא את הטומאה צריך שיהא כל ארך דבר המאהיל פותח טפח אבל אם היה קצר באמצע לא וראיה מטבליות שנוגעות בקרנותיהן דכלים שתחת השניה טהורין ונוכל לומר שצרף שתי ידיו אבל מסיפא פשט שתי ידיו קשה ואפשר דאיירי באדם שמן ויש ברוחב זרועותיו פותח טפח והגוף אינו מפסיק דאדם חלול הוא. הרא"ש ז"ל:


פירושים נוספים