משנה סוטה ח
סוטה פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת סוטה • פרק שמיני ("משוח מלחמה") • >>
פרקי מסכת סוטה: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם, בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר (דברים כ) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן, זה כהן משוח מלחמה.
ודבר אל העם, בלשון הקדש.
ואמר אליהם (שם) שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר (דברי הימים ב כח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסֻכּום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון.
על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.
(דברים כ) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו'.
אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות.
אל תיראו, מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין.
אל תחפזו, מקול קרנות.
אל תערצו, מפני קול צווחות.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום.
פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.
בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.
ואתם אי אתם כן.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו', זה מחנה הארון.
(דברים כ) ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו וגו', אחד הבונה בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות.
אחד הבונה, ואחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שניתן לו מתנה.
(שם) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו', אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמישה אילני מאכל, ואפילו מחמשת מינין, אחד הנוטע, ואחד המבריך, ואחד המרכיב, ואחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שניתן לו מתנה.
(שם) ומי האיש אשר ארש אשה וגו', אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה, אפילו שומרת יבם.
ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה, חוזר ובא לו.
כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין, ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים.
ואלו שאינן חוזרין, הבונה בית שער, אכסדרה, ומרפסת.
הנוטע ארבעה אילני מאכל, וחמישה אילני סרק.
המחזיר את גרושתו, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, לא היה חוזר.
רבי יהודה אומר, אף הבונה בית על מכונו, לא היה חוזר.
רבי אליעזר אומר, אף הבונה בית לבנים בשרון, לא היה חוזר.
ואלו שאין זזין ממקומן, בנה בית וחנכו, נטע כרם וחיללו.
הנושא את ארוסתו, הכונס את יבמתו, שנאמר, (דברים כד) נקי יהיה לביתו שנה אחת.
לביתו, זה ביתו.
יהיה, זה כרמו.
ושימח את אשתו, זו אשתו.
אשר לקח, להביא את יבימתו.
אינן מספקין מים ומזון ואינן מתקנין את הדרכים.
(דברים כ) ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו.
רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב, כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.
רבי יוסי הגלילי אומר, ירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו, שיחזור בגללן.
רבי יוסי אומר, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, הרי הוא הירא ורך הלבב.
(דברים כ) והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם. ובעקבו של עם. מעמידין זקיפין לפניהם, ואחרים מאחוריהם, וכשילין של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור, הרשות בידו לקפח את שוקיו, שתחילת ניסה נפילה, שנאמר (שמואל א ד) נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם, ולהלן הוא אומר (שם לא) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו'.
במה דברים אמורים? במלחמת הרשות.
אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במלחמת מצוה.
אבל במלחמת חובה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם,
- בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּקָרְבָכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן" (דברים כ, ב),
- זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה.
- "וְדִבֶּר אֶל הָעָם" (שם),
- בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּקָרְבָכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן" (דברים כ, ב),
- "וְאָמַר אֲלֵיהֶם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם" (שם, ג),
- וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם;
- לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן,
- וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין,
- שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם,
- כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה, וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל, וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן" (דברי הימים ב כח, טו).
- עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים,
- שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם, אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם.
- "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ" וְגוֹ' (דברים כ, ג).
- אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת.
- אַל תִּירְאוּ, מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין.
- אַל תַּחְפְּזוּ, מִקּוֹל קְרָנוֹת.
- אַל תַּעַרְצוּ, מִפְּנֵי קוֹל צְוָחוֹת.
- "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם":
- הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם,
- וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.
- פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת;
- מֶה הָיָה סוֹפוֹ?
- לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ.
- בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ;
- מֶה הָיָה סוֹפוֹ?
- לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ.
- וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן;
- "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם: וְגוֹ',
- זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן:
- "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם: וְגוֹ',
"וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" וְגוֹ':
- אֶחָד הַבּוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן,
- בֵּית הַבָּקָר,
- בֵּית הָעֵצִים,
- בֵּית הָאוֹצָרוֹת.
- אֶחָד הַבּוֹנֶה,
- וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ,
- וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ,
- וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה.
- אֶחָד הַבּוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן,
- "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ" וְגוֹ':
- אֶחָד הַנּוֹטֵעַ הַכֶּרֶם,
- וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל,
- וַאֲפִלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינִין;
- אֶחָד הַנּוֹטֵעַ,
- וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ,
- וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב,
- וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ,
- וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ,
- וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה.
- "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה" וְגוֹ':
- אֶחָד הַמְּאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה,
- וְאֶחָד הַמְּאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה,
- אֲפִלּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם;
- וַאֲפִלּוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה, חוֹזֵר וּבָא לוֹ.
- כָּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹּהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה וְחוֹזְרִין,
- וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים:
וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין:
- הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה, וּמִרְפֶּסֶת.
- הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל,
- וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק.
- הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ;
- אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
- גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
- מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
- בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,
- לֹא הָיָה חוֹזֵר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הַבּוֹנֶה בַּיִת עַל מְכוֹנוֹ,
- לֹא הָיָה חוֹזֵר.
- אַף הַבּוֹנֶה בַּיִת עַל מְכוֹנוֹ,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אַף הַבּוֹנֶה בֵּית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן,
- לֹא הָיָה חוֹזֵר:
- אַף הַבּוֹנֶה בֵּית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן,
וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן:
- בָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ,
- נָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ.
- הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ,
- הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ.
- שֶׁנֶּאֱמַר: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת" (דברים כד, ה);
- לְבֵיתוֹ, זֶה בֵּיתוֹ.
- יִהְיֶה, זֶה כַּרְמוֹ.
- וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ.
- אֲשֶׁר לָקָח, לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ.
- אֵינָן מְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן,
- וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים:
"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" (דברים כ, ח).
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, כְּמַשְׁמָעוֹ,
- שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה.
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב,
- זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ;
- לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ,
- שֶׁיַּחֲזֹר בִּגְלָלָן.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
- גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
- מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
- בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,
- הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב:
"וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" (דברים כ, ט), וּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל עָם.
- מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם, וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם,
- וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן,
- וְכָל הַמְּבַקֵּשׁ לַחֲזֹר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו,
- שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדֹלָה הָיְתָה בָעָם" (שמואל א ד, יז),
- וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים" וְגוֹ' (שמואל א לא, א):
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת;
- אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִין,
- אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה;
- אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה, הַכֹּל יוֹצְאִין,
- אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ:
נוסח הרמב"ם
(א) משוח מלחמה -
- בשעה שמדבר אל העם - בלשון הקודש היה מדבר,
- שנאמר: "והיה כקורבכם אל המלחמה, וניגש הכוהן" (דברים כ ב) - זה כוהן משוח מלחמה
- "ודיבר אל העם" (שם) - בלשון הקודש.
- ואמר אליהם:
- "שמע ישראל, אתם קרבים היום, למלחמה על אויביכם" (דברים כ ג) -
- "על אויביכם" - לא על אחיכם,
- לא יהודה על שמעון - ולא שמעון על בנימין,
- שאם תיפלו בידם - ירחמו עליכם,
- כמו שנאמר להלן: "ויקומו האנשים אשר ניקבו בשמות, ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל" (דברי הימים ב כח טו),
- על אויביכם אתם הולכים,
- שאם תיפלו בידם - אינן מרחמין עליכם.
- "על אויביכם" - לא על אחיכם,
- "אל יירך לבבכם, אל תיראו, ואל תחפזו, ואל תערצו מפניהם" (דברים כ ג),
- "אל יירך לבבכם" - מפני צהלת סוסים, וצחצוח חרבות.
- "אל תיראו" - מפני הגפת תריסין, ושפעת עקלגסין.
- "אל תחפזו" - מפני קול הקרנות.
- "אל תערצו" - מפני קול הצווחה.
- "כי ה' אלוהיכם ההולך עימכם, להילחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם" (דברים כ ד),
- הם באים בנצחונו של בשר ודם - ואתם באים בנצחונו של מקום.
- פלשתים באו בנצחונו של גלית - מה היה בסופו?
- סופו שנפל בחרב - והם נפלו עימו.
- בני עמון באו בנצחונו של שובך - מה היה בסופו?
- סופו שנפל בחרב - והם נפלו עימו.
- אבל אתם - אין אתם כן,
- אלא, "כי ה' אלוהיכם ההולך עימכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" - זה מחנה ארון.
- "שמע ישראל, אתם קרבים היום, למלחמה על אויביכם" (דברים כ ג) -
(ב) ודיברו השוטרים - אל העם לאמור:
- "מי האיש אשר בנה בית חדש, ולא חנכו, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ה),
- אחד הבונה בית התבן,
- בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות.
- אחד הבונה, ואחד הלוקח,
- ואחד היורש, ואחד שניתן לו מתנה.
- אחד הבונה בית התבן,
- "ומי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ו),
- אחד הנוטע כרם,
- ואחד הנוטע חמישה אילני מאכל - אפילו מחמשת המינים,
- אחד הנוטע,
- ואחד המבריך, ואחד המרכיב.
- אחד הלוקח,
- ואחד היורש, ואחד שניתן לו במתנה.
- אחד הנוטע כרם,
- "ומי האיש אשר אירש אישה, ולא לקחה, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ז),
- אחד המארס את הבתולה,
- ואחד המארס את האלמנה - אפילו שומרת יבם.
- אפילו שמע שמת אחיו במלחמה - חוזר ובא לו.
- אחד המארס את הבתולה,
- כל אלו -
- שומעין את דברי כוהן מערכי המלחמה - וחוזרין,
- ומספקין מים ומזון - ומתקנין את הדרכים.
- שומעין את דברי כוהן מערכי המלחמה - וחוזרין,
(ג) [ב] *הערה 1: ואלו שאינן חוזרין -
- הבונה בית שער, אכסדרה, ומרפסת,
- הנוטע ארבעה אילני מאכל, או חמישה אילני סרק,
- המחזיר את גרושתו,
- אלמנה - לכוהן גדול,
- גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
- ממזרת, ונתינה - לישראל,
- בת ישראל - לממזר, ולנתין,
- לא היה חוזר.
- רבי יהודה אומר:
- אף הבונה בית על מכונו - לא היה חוזר.
- רבי אלעזר אומר:
- אף הבונה בית לבנים בשרון - לא היה חוזר.
(ד) אלו שאינן זזין ממקומן -
- בנה בית - וחנכו,
- נטע כרם - וחיללו,
- הנושא את ארוסתו,
- והכונס את יבמתו.
- שנאמר: "נקי יהיה לביתו, שנה אחת" (דברים כד ה) - זה ביתו,
- "יהיה" - זה כרמו,
- "ושימח את אשתו" (שם) - זו אשתו,
- "אשר לקח" (שם) - להביא את יבמתו.
- אין מספקין מים ומזון,
- ואין מתקנין את הדרכים.
(ה) [ג] ויספו השוטרים לדבר אל העם - ואמרו:
- "מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ח),
- רבי עקיבה אומר:
- "הירא ורך הלבב" - כמשמעו,
- שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, ולראות חרב שלופה.
- רבי יוסי הגלילי אומר:
- "הירא ורך הלבב" - זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו,
- לפיכך תלת לו התורה את כל אלו - שיחזור בגללן.
- רבי יוסי אומר:
- אלמנה - לכוהן גדול,
- גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
- ממזרת, ונתינה - לישראל,
- בת ישראל - לממזר, ולנתין,
- זה הוא - הירא ורך הלבב.
- רבי עקיבה אומר:
(ו) [ד] "והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות" (דברים כ ט),
- בעקבו של עם - מעמידין זקיפין לפניהם ולאחריהם,
- וכשילים של ברזל - בידיהם,
- וכל המבקש לחזור - הרשות בידן לקפח את שוקיו,
- שתחילת ניסה - נפילה,
- שנאמר: "נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה היתה בעם" (שמואל א ד יז),
- ולהלן הוא אומר: "וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים, וייפלו חללים בהר הגלבוע" (שמואל א לא א).
(ז) [ה] במה דברים אמורים? - במלחמת הרשות,
- אבל במלחמת מצוה - הכל יוצא,
- אפילו - חתן מחדרו, וכלה מחופתה.
- אבל במלחמת מצוה - הכל יוצא,
- אמר רבי יהודה:
- במה דברים אמורים? - במלחמת מצוה,
- אבל במלחמת חובה - הכל יוצאין,
- אפילו - חתן מחדרו, וכלה מחופתה.
- במה דברים אמורים? - במלחמת מצוה,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה סוטה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב