משנה סוטה ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ח · משנה ו | >>
(דברים כ) והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם. ובעקבו של עם. מעמידין זקיפין לפניהם, ואחרים מאחוריהםכ, וכשילין של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור, הרשות בידו לקפח כא את שוקיו, שתחילת ניסה נפילה, שנאמר (שמואל א ד) נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם, ולהלן כב הוא אומר (שם לא) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו'.
"וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" (דברים כ, ט), וּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל עָם.
- מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם, וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם,
- וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן,
- וְכָל הַמְּבַקֵּשׁ לַחֲזֹר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו,
- שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדֹלָה הָיְתָה בָעָם" (שמואל א ד, יז),
- וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים" וְגוֹ' (שמואל א לא, א):
"והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות" (דברים כ ט),
- בעקבו של עם - מעמידין זקיפין לפניהם ולאחריהם,
- וכשילים של ברזל - בידיהם,
- וכל המבקש לחזור - הרשות בידן לקפח את שוקיו,
- שתחילת ניסה - נפילה,
- שנאמר: "נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה היתה בעם" (שמואל א ד יז),
- ולהלן הוא אומר: "וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים, וייפלו חללים בהר הגלבוע" (שמואל א לא א).
שתחילת ניסה נפילה - רוצה לומר שתחילת הניצוח אמנם מתחיל מן הניסה ואחר כך הנפילה, והוא מה שאמרו אימא מפני שתחילת נפילה ניסה.
ובעקבו של עם - בסופו של עם, שמשמרים שלא יחזרו האחרונים לאחוריהם לנוס:
זקפים - גבורים ממונים לכך יט שאם יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו ויזקפוהו:
ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהם - לשמור שלא ינוסו:
כשילים - קרדומות של ברזל:
לקפח את שוקיו - לחתוך את שוקיו:
שתחלת ניסה נפילה - לשון מסורס הוא, שתחלת נפילה ניסה:
מעמידין זקיפין לפניהם. פירש הר"ב גבורים ממונים וכו'. וז"ל רש"י בראשם של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים כו' ויזקיפו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם:
ואחרים מאחוריהם. פירוש מאחורי עם המלחמה ולשון הרמב"ם בפ"ז מהל' מלכים ומעמידין מאחור כל מערכה ומערכה וכו':
לקפח. פירש הר"ב לחתוך. תרגום וערפתו ותקפיח. ערוך:
ולהלן הוא אומר כו'. דאי מקרא קמא לא סגי דכיון דכתיב וגם מגפה משמע דמלתא באפי נפשה ולא תליא בניסה. ועוד דמגפה משמעה בידי שמים יותר מדמשמע בידי אדם. ועוד דאיכא למימר שאני התם שהמבשר לעלי לא רצה להבהילו במגפה בתחילה. ולפיכך הקדים לומר ניסה שלא יהא נבהל פתאום וימות שהרי אף כשאמר כן ראה מה עלתה בו. אבל לא נשמע מהכא דניסה היא סיבת הנפילה:
(יט) (על הברטנורא) וז"ל רש"י, בראשם של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים כו', ויזקפו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם:
(כ) (על המשנה) מאחוריהם. פירוש מאחורי עם המלחמה ולשון הר"מ מאחור כל מערכה ומערכה:
(כא) (על המשנה) לקפח. פירש הר"ב לחתוך. תרגום וערפתו ותקפיח.
(כב) (על המשנה) ולהלן כו'. דאי מקרא קמא לא סגי דכיון דכתיב וגם משמע דמלתא באפי נפשה ולא תליא בניסה. ועוד דמגפה משמע בידי שמים יותר מדמשמע בידי אדם. ועתוי"ט:
ובעקבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם: פי' עקיבו לסוף החיל זקיפין גבורים עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן כלומר שתי שורות היו זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט אחד מן הפנימיים יבוא לאחרונים ע"כ מן הערוך ערך זקף. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פ"ז ומעמידים מאחורי כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהן הרוצה לחזור מן המלחמה הרשות בידן לחתוך את שוקו שתחילת נפילה ניסה ע"כ. ומה שפי' רע"ב ז"ל במלת זקפין הוא פירש רש"י ז"ל. ומצאתי מוגה זַקוּפִין בוי"ו:
שתחלת ניסה נפילה: ירושלמי כיני מתנית' שתחלת נפילה ניסה וכדפי' רע"ב ז"ל ופי' רש"י ז"ל דתחלת משמע הגרמת הדבר. והכי איבעי ליה למימר כשהן נסין זו היא תחלת הנפילה ובניסה לא שייך למימר תחלה דהא ממש קא ערקי אלא מסירס הוא:
יכין
ובעקבו של עם: ר"ל גם בסוף המערכה. והם הנקראים בזמנינו [אוואנטגארדע] ר"ל שומרים שלפני המחנה, [ואריערגארדע] ר"ל שומרי האחור. ומפרש התנא מהו פקודתן של שרי צבאות בכל קצוות החיל. מעמידין וכו':
מעמידין זקיפין: גבורים:
ואחרים מאחוריהם: אחורי המערכה:
וכשילין של ברזל: [שטרייטעקסטע]:
וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו: רגליו:
שתחלת ניסה נפילה: ה"ק תחילת נפילה ניסה. וגם נגד הפנים היו צריכים זקיפין שלא ינוס דרך שם מן הצד:
וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים: בשניהם כתיב ניסה קודם נפילה. וצריכא דאי מקרא קמא י"ל מדמוכח רק במלת גם י"ל דלא תלו זב"ז. ואי מקרא בתרא לא כתיב שנפלו מישראל דוקא עוד י"ל דאי מקרא קמא י"ל דמגפה כמשמעו שמתו בדבר, ולא ע"י הריגה מאויבים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש