משנה סוטה ח ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ח · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

במה דברים אמורים, במלחמת הרשות.

אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאין, אפלו חתן מחדרו וכלה מחפתה.

אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים, במלחמת מצוה.

אבל במלחמת חובה, הכל יוצאין, אפלו חתן מחדרו וכלה מחפתה.

נוסח הרמב"ם

במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (יואל ב טז) אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

פירוש הרמב"ם

בד"א במלחמות הרשות אבל במלחמות מצוה הכל יוצאים כו': אין מחלוקת ביניהן שמלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק חובה ואין מחלוקת ביניהן שהריגת שאר אנשי המקומות משאר האומות רשות ואמנם מחלוקתם בהריגת ההורגים אותם ולהחליפם עד שלא יהרגו ישראל ולא ילחמו בארצם תנא קמא קורא לזה רשות ור' יהודה קורא לזאת ההריגה מצוה ולפי דעת רבי יהודה מי שהיה מתעסק בזאת ההריגה או בענינה פטור מן המצוה לפי שהעיקר אצלנו כמו שידעת העוסק במצוה פטור מן המצוה על דעת תנא קמא אינו עוסק במצוה. ואין הלכה כר' יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בד"א - שחוזרים מן המערכה, ויש שאין זזין ממקומם. במלחמת הרשות:

אבל מלחמת מצוה הכל יוצאים - מלחמת א"י ומלחמת עמלק הכל מודים שהיא חובה והכל יוצאים בה. ומלחמת בית דוד שהיא לרווחה להרחיב גבול ישראל ולקחת מס מהעמים כגון מלחמת ארם נהרים וארם צובה, הכל מודים שהיא רשות. לא נחלקו ת"ק ורבי יהודה אלא במלחמה שנלחמים ישראל עם אויביהם כדי שלא יתגברו עליהם ויצרו להם. ת"ק קרי לה מלחמת רשות כג וסובר שאין אדם רשאי להתבטל מן המצוה כדי להלחם במלחמה כזו כד. ור' יהודה סבר שגם זו מלחמת מצוה, מאחר שהוא להושיע את ישראל מיד שונאיהם, והעוסק במצוה פטור מן המצוה. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

אבל מלחמת מצוה כו'. פירש הר"ב לא נחלקו אלא כו' ת"ק קרי לה מלחמת רשות וכו'. גמ'. רשות דרבנן זו היא מצוה דר"י. מצוה דרבנן זו הוא חובה דר"י. ופירש"י רשות דרבנן זו היא מצוה דר"י ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהוא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר"י דאין חתן יוצא לה אלא שר"י קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש ואזיל. מצוה דרבנן דאמרי בה הכל יוצאין אמר נמי ר"י הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמועינן בהא אלא כולה משום מצוה ורשות נקטו פלוגתייהו. אלא משום דקרו רבנן להא רשות די להם אם קרא את זו מצוה ואפי' היא חובה שהרי אין הדבר אלא להעלותה מעלה אחת ולומר הכל יוצאין וגבי רשות דיים לקרות את שלמעלה ממנה מצוה. ור"י דקרי לקמייתא מצוה למלתיה. לאשמועינן דהעוסק בה פטור מן המצוה. והוצרך להעלות את זו מעלה אחת לומר אבל בזו הכל יוצאין הלכך קרייה חובה. כדאיתא ע"כ. ומ"ש הר"ב וסובר שאין אדם רשאי להתבטל מן המצוה כדי להלחם במלחמה כזו. ותימה דכ"ע הא ס"ל העוסק במצוה פטור כו' כדאשכחן במשנה ה' פ"ב דברכות. וכן במשנה ג' פ"ז דיומא דאין מעבירים על המצות וכ"ש כשעוסק בה כבר. וא"כ אפילו במלחמת מצוה אינו רשאי להתבטל מהמצוה כו' דהא אחתן מחדרו לא קיימא פלוגתייהו כלל. ויש לפרש דהכי קאמר וסובר דאין אדם רשאי להתבטל מן המצוה הבאה לידו כשהוא עוסק במלחמה זו מפני שכבר הוא עוסק במצוה ופטור מזו הבאה לידו. דבמלחמה זו לאו דמצוה היא ולפיכך לא יתבטל מהמצוה הבאה לידו. [ואע"ג דר"י פליג וה"ל למתני רי"א ולא אמר ר"י. מצינו כמו כן בפרק אחרון דמסכת [ערכין] משנה ח' לדברי הרמב"ם. עיין שם]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כג) (על הברטנורא) גמרא רשות דרבנן זו היא מצוה דר"י, מצוה דרבנן זו היא חובה דר"י. ופירש"י זו היא מצוה דר"י ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר"י דאין חתן יוצא לה אלא שר"י קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש ואזיל. מצוה דרבנן דאמרי בה הכל יוצאין אומר נמי ר"י הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמעינן בהא אלא כולה משום מצות דרשות נקטי פלוגתייהו. וע"ע:

(כד) (על הברטנורא) ותימה דכ"ע הא ס"ל העוסק במצוה פטור כו' וא"כ אפילו במלחמת מצוה לא היה רשאי להתבטל ממצוה דהא אחתן מחדרו לא קיימא פלוגתייהו כלל. ויש לפ' דה"ק וסובר שלא היה רשאי להתבטל מן המצוה הבאה לידו כשהוא עוסק במלחמה זו מפני שכבר הוא עוסק במצוה ופטור מזו הבאה לידו דמלחמה זו לאו דמצוה היא. ולפיכך לא יתבטל מהמצוה הבאה לידו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בד"א במלחמת הרשות:    וכו' ביד רפ"ז דהלכות מלכים ומלחמותיהם. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל במי דברים אמורים ביו"ד וכן בסמוך. ובגמ' א"ר יוחנן רשות דרבנן זו היא מצוה דר' יהודה ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר' יהודה דאין חתן יוצא לה אלא שר' יהודה קורא אותה מצוה ונ"מ לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה ודוקא במלחמה דלא לייתו עלייהו אויבים הוא דפליגי דמר קרי לה רשות והעוסק בה אינו פטור משאר מצות ומר קרי לה מצוה והעוסק בה פטור משאר מצות וכדפי' רע"ב ז"ל ומצוה דאמרו בה רבנן הכל יוצאין [כו' עי' בתוי"ט]:


פירושים נוספים