רמב"ם על סוטה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על סוטה · ח · >>

סוטה פרק ח[עריכה]

משנה א[עריכה]

אמר במשוח מלחמה "ודבר אל העם"(דברים כ, ב), ואמר "משה ידבר והאלהים יעננו בקול"(שמות יט, יט), מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.

וצחצוח חרבות - הוא מריטת כלי המלחמה, כגון הסייף והרמחים.

והגפת התריסין - הכאת המגינים זה עם זה.

ושפעת עקלגסים - העמדת השרביטין שראשיהן עקומין, והם מקלות מכין בהם האבנים, ועל ידי כך קופצין ומכין בקרסול האנשים והסוסים ומפילין גבורתן וכוחן:

משנה ג[עריכה]

כתוב בתורה "אשר בנה בית" - רוצה לומר בנה בית הראוי לדירה לדור.

ואמר "אשר לקח אשה" - אשה שלקחה לפי מה שמחייב הדין.

ובית לבנים בשרון - מפני שמחדשין אותו פעמיים בשבוע.

ואין הלכה לא כרבי יהודה, ולא כרבי אליעזר:

משנה ד[עריכה]

מה שאמר שאינן זזין ממקומן - רוצה לומר שהן אינן חייבין לצאת מבתיהם לעורכי המלחמה ואחר כך יחזרו כמו אלו שקדם זכרם, אלא שאינם חייבין לטרוח בשום פנים שנה שלימה.

משנה ה[עריכה]

רבי יוסי הגלילי אומר, מתיירא מן העבירות - בין שהיו עבירות דאורייתא בין עבירות דרבנן.

רבי יוסי אומר, עבירות דאורייתא בלבד, ולכך אמר אלמנה לכוהן גדול וכו'.

והלכה כרבי עקיבא:

משנה ו[עריכה]

שתחילת ניסה נפילה - רוצה לומר שתחילת הניצוח אמנם מתחיל מן הניסה ואחר כך הנפילה, והוא מה שאמרו אימא מפני שתחילת נפילה ניסה.

משנה ז[עריכה]

אין מחלוקת ביניהן שמלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק חובה, ואין מחלוקת ביניהן שהריגת שאר אנשי המקומות משאר האומות רשות.

ואמנם מחלוקתם בהריגת ההורגים אותם, ולהחלישם עד שלא יהרגו ישראל ולא ילחמו בארצם. תנא קמא קורא לזה רשות, ורבי יהודה קורא לזאת ההריגה מצוה.

ולפי דעת רבי יהודה מי שהיה מתעסק בזאת ההריגה או בענייניה פטור מן המצוה, לפי שהעיקר אצלנו כמו שידעת העוסק במצוה פטור מן המצוה, על דעת תנא קמא אינו עוסק במצוה.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה סוטה, פרק ח':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב