משנה סוטה ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ח · משנה א | >>
משוח מלחמה בשעה שמדבר א אל העם, בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר (דברים כ) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן, זה כהן משוח מלחמהב.
ודבר אל העם, בלשון הקדש.
ואמר אליהם (שם) שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, ולא על אחיכם, לא יהודה על ד שמעון, ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר (דברי הימים ב כח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסֻכּום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון.
על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.
(דברים כ) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו'.
אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים וצחצוח ה חרבות.
אל תיראו, מפני הגפת תריסין ושפעת ו הקלגסין.
אל תחפזו, מקול קרנות.
אל תערצו, מפני קול צווחות.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום.
פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.
בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.
ואתם אי אתם כן.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו', זה מחנה הארון.
מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם,
- בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּקָרְבָכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן" (דברים כ, ב),
- זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה.
- "וְדִבֶּר אֶל הָעָם" (שם),
- בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּקָרְבָכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן" (דברים כ, ב),
- "וְאָמַר אֲלֵיהֶם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם" (שם, ג),
- וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם;
- לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן,
- וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין,
- שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם,
- כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה, וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל, וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן" (דברי הימים ב כח, טו).
- עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים,
- שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם, אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם.
- "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ" וְגוֹ' (דברים כ, ג).
- אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת.
- אַל תִּירְאוּ, מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין.
- אַל תַּחְפְּזוּ, מִקּוֹל קְרָנוֹת.
- אַל תַּעַרְצוּ, מִפְּנֵי קוֹל צְוָחוֹת.
- "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם":
- הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם,
- וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.
- פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת;
- מֶה הָיָה סוֹפוֹ?
- לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ.
- בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ;
- מֶה הָיָה סוֹפוֹ?
- לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ.
- וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן;
- "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם: וְגוֹ',
- זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן:
- "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם: וְגוֹ',
משוח מלחמה -
- בשעה שמדבר אל העם - בלשון הקודש היה מדבר,
- שנאמר: "והיה כקורבכם אל המלחמה, וניגש הכוהן" (דברים כ ב) - זה כוהן משוח מלחמה
- "ודיבר אל העם" (שם) - בלשון הקודש.
- ואמר אליהם:
- "שמע ישראל, אתם קרבים היום, למלחמה על אויביכם" (דברים כ ג) -
- "על אויביכם" - לא על אחיכם,
- לא יהודה על שמעון - ולא שמעון על בנימין,
- שאם תיפלו בידם - ירחמו עליכם,
- כמו שנאמר להלן: "ויקומו האנשים אשר ניקבו בשמות, ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל" (דברי הימים ב כח טו),
- על אויביכם אתם הולכים,
- שאם תיפלו בידם - אינן מרחמין עליכם.
- "על אויביכם" - לא על אחיכם,
- "אל יירך לבבכם, אל תיראו, ואל תחפזו, ואל תערצו מפניהם" (דברים כ ג),
- "אל יירך לבבכם" - מפני צהלת סוסים, וצחצוח חרבות.
- "אל תיראו" - מפני הגפת תריסין, ושפעת עקלגסין.
- "אל תחפזו" - מפני קול הקרנות.
- "אל תערצו" - מפני קול הצווחה.
- "כי ה' אלוהיכם ההולך עימכם, להילחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם" (דברים כ ד),
- הם באים בנצחונו של בשר ודם - ואתם באים בנצחונו של מקום.
- פלשתים באו בנצחונו של גלית - מה היה בסופו?
- סופו שנפל בחרב - והם נפלו עימו.
- בני עמון באו בנצחונו של שובך - מה היה בסופו?
- סופו שנפל בחרב - והם נפלו עימו.
- אבל אתם - אין אתם כן,
- אלא, "כי ה' אלוהיכם ההולך עימכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" - זה מחנה ארון.
- "שמע ישראל, אתם קרבים היום, למלחמה על אויביכם" (דברים כ ג) -
אמר במשוח מלחמה "ודבר אל העם"(דברים כ, ב), ואמר "משה ידבר והאלהים יעננו בקול"(שמות יט, יט), מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.
וצחצוח חרבות - הוא מריטת כלי המלחמה, כגון הסייף והרמחים.
והגפת התריסין - הכאת המגינים זה עם זה.
ושפעת עקלגסים - העמדת השרביטין שראשיהן עקומין, והם מקלות מכין בהם האבנים, ועל ידי כך קופצין ומכין בקרסול האנשים והסוסים ומפילין גבורתן וכוחן:
משוח מלחמה - ודבר אל העם בלשון הקודש. נאמר כאן (דברים כ) ודבר אל העם, ונאמר להלן (שמות יט) משה ידבר ג, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:
לכל כושל - כל הכושלים שאינן יכולין ללכת ברגליהן:
הגפת תריסין - הכאת המגינים זו בזו להשמיע קול ולאיים:
הקלגסין - מקלות שראשיהן עקומים ומכין בהם על גבי אבנים והם מנתזים על האויבים:
שובר - שר צבא הדרעזר בשמואל (ב י טז):
משוח מלחמה כו'. כתבו התוס' תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה. והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחר כולן. וי"ל דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה. אבל הכא שבא לפרשם מקדים משוח מלחמה. משום דזוטרי מיליה ופסיק ושרי להו. ע"כ. כלומר שאין בהם אלא פירוש הפסוק בלבד. אבל בפרשת עגלה ערופה יש דינין מלבד פירוש הפסוק כמו נמצא טמון וכו'. ועוד ראויה להקדימה שכן היא קודמת בתורה. וכתבו עוד התוספות וא"ת וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה. [וי"ל] דלא שייך למימר פ' משוח מלחמה. שהרי לא נתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה. ע"כ:
בשעה שמדבר אל העם. האי דלא תני הכא נמי כיצד כדקתני פרק דלעיל מקרא בכורים כיצד. משום דהתם סליק מיניה דקתני לעיל מיניה ואלו נאמרים בלשון הקודש. תוס':
ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה. מפרש בגמ' דומיא דשוטרים דכתיב (שם כ') ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה ויש ממונה על גביו. אף כהן בממונה ויש ממונה על גביו. אבל כהן גדול אע"פ שהמלך ממונה על גביו. מיהו בעבודה ליכא. ואימא סגן. סגן לאו ממונה הוא. שכל עוד שלא אירע פסול בכהן גדול אין לסגן גדולה של כלום. וא"ת אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע כו' בריש פ"ג דיומא מפרש הר"ב שהוא הסגן. כבר כתבו התוס' ודאי ממונה הוא לדברים שמינוהו אחיו הכהנים אבל מן התורה אין לו שום מינוי יותר על אחיו הכהנים. ואינו אלא כעין מינוי אמרכל וגזבר שגידלוהו אחיו הכהנים:
ודבר אל העם בלשון הקדש. כתב הר"ב נאמר כאן ודבר ונאמר להלן משה ידבר. גמ'. ועמ"ש בפרק דלעיל משנה ג'. וכתבו התוס' ירושלמי הרי ק"ש הרי כתיב בה (שם ו') ודברת בם. והיא נאמרת בכל לשון. א"ר חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה. ונגשו הכהנים בני לוי (שם כ"א). מה להלן בלשון הקדש. אף כאן בלשון הקדש. ואיכא דיליף הגשה הגשה. מונגש משה אל הערפל (שמות כ'):
לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין. כשאמר יהודה על שמעון. היינו נמי שמעון על יהודה. שאין גבורת המלחמה ונצחונה תלוי במתחיל ולפיכך אמר תו ולא שמעון על בנימין. ועיין כיוצא בזה במשנה ו' פ"ק דקדושין. ועוד נ"ל דיהודה ובנימין היו לאחדים עם מלכות בית דוד. ושמעון שהוא ממלכות עשרת השבטים גבולו בתוך ערי יהודה כמפורש בספר יהושע. ולפיכך כשיהודה הולך ללחום עם מלכות י' שבטים מסתמא ילחום בשבט הקרוב אליו והוא שמעון. ומפני כן יהלוך שמעון ויתגרה מלחמה עם בנימין שנתחבר עם יהודה:
וצחצוח חרבות. הוא מריטת כלי מלחמה. כגון הסייף והרמחים. הרמב"ם. והוא מלשון נחשת ממורט (מלכים א' ז') ענין זך ולוטש:
ושפעת. לשון רבוי. כמו ושפעת מים תכסך. (איוב כ"ב י"א). ערוך:
(א) (על המשנה) בשעה כו'. האי דלא תני הכא נמי כיצד כדקתני פרק דלעיל מקרא ביכורים כיצד משום דהתם סליק מניה דקתני לעיל מניה ואלו נאמרין בלה"ק. תוספ':
(ב) (על המשנה) משוח כו'. מפרש בגמרא דומיא דשוטרים דכתיב ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה ויש ממונה על גביו. אף כהן ממונה ויש ממונה על גביו. אבל כה"ג אע"פ שהמלך ממונה על גביו, מיהו בעבודה ליכא. ואימא סגן, סגן לאו ממונה הוא, שכל עוד שלא אירע פסול בכה"ג אין לסגן גדולה של כלום מן התורה ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים. תוספ':
(ג) (על הברטנורא) ירושלמי הרי קריאת שמע דכתיב בה ודברת בם. והיא נאמרת בכל לשון. ומשני נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק. ואיכא דיליף הגשה הגשה מונגש משה אל הערפל. תוספ':
(ד) (על המשנה) יהודה על כו'. כשאמר יהודה על שמעון היינו נמי להיפך. ולפיכך אמר תו ולא שמעון על בנימין:
(ה) (על המשנה) וצחצוח. הוא מריטת כלי המלחמה כגון הסייף והרמחים. הר"מ והוא מלשון נחושת ממורט ענין זך ולטוש:
(ו) (על המשנה) ושפעת. לשון רבוי כמו ושפעת מים תכסך. ערוך:
משוח מלחמה: וכו' ביד עד סוף פירקין פ"ז דהלכות מלכים ומלחמותיהם לשון הר"ס ז"ל מפ' בגמ' מונגש הכהן עד ודברו השוטרים כהן מדבר וכהן משמיע מודברו עד ויספו השוטרים כהן מדבר ושוטר משמיע מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. ת"ר פַּעֲמַיִם מדבר עמם אחת בספר ואחת במלחמה בספר מה הוא אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו במלחמה מה הוא אומר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו ע"כ:
משוח מלחמה: נראה הא דלא תנא הכא משוח מלחמה כיצד כדקתני בפ' אלו נאמרין מקרא בכורים כיצד וכו' משום דהתם סליק מיניה דתני לעיל מינה ואלו נאמרין בלשון הקדש אבל תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן וי"ל דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מילתיה ופסיק ושרי להו וא"ת וניתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה וי"ל דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא ניתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה. תוס' ז"ל:
ודבר אל העם בלשון הקדש: ולהלן הוא אומר משה ידבר וכו' ירושלמי הרי ק"ש דכתיב בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון אלא בגין דכתיב בה [אמירה] הרי פרשת ודוי מעשר דכתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון א"ר חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה התם בלשון הקדש אף כאן וכו' עד כר' ישמעאל לשונות כפולין הן ברם כר' עקיבא דאמר לשונות רבויין הן מאי א"ר חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן ונגש משה אל הערפל מה התם בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש תוס' ז"ל:
ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה: דתניא ודבר אל העם יכול כל כהן שירצה ת"ל ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה אף כהן בממונה ומה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו לאפוקי כ"ג דלענין עבודה אין למעלה הימנו ופרכינן בגמ' ואימא סגן ומשני סגן לאו ממונה הוא דתניא א"ר חנינא סגן הכהנים למה סגן ממונה שאם אירע בו פסול בכ"ג נכנס ומשמש תחתיו אבל כל זמן שלא אירע בו פסול בכ"ג אין לסגן גדולה של כלום. ופירשו תוס' ז"ל מכח קושיא דודאי ממונה היה לדברים שמנוהו אחיו הכהנים כדתנן אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגזבר שגדלוהו אחיו הכהנים ע"כ. ועיין במה שכתבתי ר"פ שני דסנהדרין:
ואמר אליהם שמע ישראל: הטעם שמתחיל בלשון זה משום דאמר להם הקב"ה לישראל אפילו לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם:
על אויביכם: על אויביכם ולא על אחיכם כצ"ל:
ושפעת הקלגסין: מן ושפעת מים תכסך כן פי' בערוך. והוא ורש"י ז"ל פירשו הקלגסים חיילות:
אל ירך: וגומר מפ' בגמ' בברייתא כנגד ד' דברים שאומות העולם עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינם כדי לאיים. ומצאתי כתוב בספר שרש ישי שחבר הרב ר' שלמה אלקבץ ז"ל חבור על מגלת רות וז"ל בעלה ל"ה ע"א אל תיראו ואל תחפזו סי' הר"ר מאיר עראמה ז"ל כי על החלשות אמר אל ירך לבבכם אל תיראו ועל ההסתכנות אמר ואל תחפזו כי עצה וגבורה למלחמה לא בחפזון ובתמהון לבב ושפתים ישק ע"כ. הקלגסין ס"א עקלגסין:
ואתם אין אתם כך: וכו'. גמ' וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחין בתוך הארון היוצא עמהן למלחמה ולזה קאמר ההולך עמכם ולא קאמר כי ה' אלהיכם עמכם דמשמע הולך ממש:
יכין
משוח מלחמה: לעיל [פ"ז מ"ב] הקדים עגלה ערופה למשוח. והכא כשמפרשן נקט איפכא. ה"ט דלעיל נקט יחד אותן שהן חובה על הקורא יותר מעל השומע, כברכת כהנים וכה"ג ופרשת המלך ופרשת עגלה. משא"כ קריאת משוח מלחמה שהחוב על השומע טפי, שהרי עקרו להתרות באנשי המלחמה. אבל הכא כשמפרשן, משוח דזוטר מיליה פסק ושדי להו, והדר מפרש עגלה ערופה דנפישי מיליה [כש"ס סוכה ד"ב א']:
בשעה שמדבר: נ"ל דנקט "בשעה", ולא קאמר היה מדבר וכו', משום דפעמיים מדבר עמם [כש"ס כאן ד"מ ב'], אחד בגבול הארץ וא' קודם קרבם למלחמה, ור"ל דהיה כמה שעות שמדבר עמם. [עי' דברים כ']:
אל העם: כשהמערכות עומדות לפניו:
ולא שמעון על בנימין: נ"ל דנקט הכי משום שכשנחלק מלכות והיו יהודה ובנימין מתאחדים מדהיה חלק בנימין מובלע תוך חלק יהודה. ושמעון שהיה שייך למלכות ירבעם, והיה מועט באוכלסין, וחלקו סמוך ליהודה, היה רגיל יהודה המרובה לפול על שמעון, ושמעון המרובה באוכלסין יותר מבנימין שנתמעטו מאוד בפלגש בגבעה, חוזר ונופל על בנימין:
כמה שנאמר: [ד"ה ב' כ"ח]:
ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל: שאינו יכול לילך ברגליו:
ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון: אף שהנביא צוה להם רק שיושיבום, הם מרחמנות יתירה עשו מה שעשו:
מפני צהלת: [וויהרען]:
סוסים וצחצוח חרבות: [פונקעלן דער וואפפען]:
אל תיראו מפני הגפת תריסין: [געקלירר דער שילדע]:
ושפעת הקלגסין: [יוכצען דער העערע], רננת חיל המלחמה:
אל תחפזו: לסוג אחור בחרדה:
מקול קרנות: [שאלל דער הערנער]:
אל תערצו: [זיך ענגסטען]:
מפני קול צווחות: מההורגים ונהרגים:
פלשתים באו בנצחונו של גלית: שר צבא שלהן וזכר גליות שסמכו על גבורתו. וזכר שובך שסמכו על חכמתו בטכסיסי מלחמה ועל רבוי עמו:
זה מחנה הארון: ר"ל מחנה ישראל הלוחמים שהביאו הארון עמם ששברי הלוחות מונחים בתוכו [ירושלמי שקלים פ"ו ובבלי ברכות ד"ח ב'] עד כאן משוח מדבר וכהנים אחרים משמיעין דבריו לכל החיל. מכאן ואילך משוח מדבר ושוטר משמיע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש