רמב"ם על סוטה ז
סוטה פרק ז
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה סוטה ז רמבם
נאמר בסוטה - "ואמר הכהן לאשה"(במדבר ה, כא), ובא בקבלה בכל לשון שהוא אומר.
ואומר בוידוי מעשר - "ואמרת לפני ה' אלהיך"(דברים כו, יג), בכל לשון שאתה אומר. וכבר בארנו וידוי מעשר בפרק האחרון ממסכת מעשר שני.
ואמר בקרית שמע - ["שמע"(דברים ו, ד),] בכל לשון שאתה שומע.
ותפלה - ידוע. ומתפללין בני אדם בכל לשון. ואמנם צבור, אבל יחיד יזהר בעצמו שלא יתפלל אלא בלשון הקודש.
ואמר בברכת המזון - "וברכת"(דברים ח, י), בכל לשון שאתה מברך.
ושבועת העדות - נאמר בה "ושמעה קול אלה"(ויקרא ה, א), בכל לשון ששומעת.
ולמדנו משבועת העדות שבועת הפקדון, לפי שנאמר בכל אחת מהן "תחטא":
"וענו הלוים, ואמרו אל כל איש ישראל, קול רם"(דברים כז, יד), ואמר "משה ידבר והאלהים יעננו בקול"(שמות יט, יט), מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.
ולמד רבי יהודה חליצה ממה שאמר "ככה", לפי שבכל מקום שאמר בתורה "ככה" או "כה", רוצה לומר בלשון הזה לא להוסיף ולא לגרוע:
מה שאמר בשבעים לשון - רוצה לומר בכתיבת כל אומה מאלו האומות:
אמר בברכת כהנים "כה תברכו"(במדבר ו, כג), ואמר "אלה יעמדו לברך את העם"(דברים כז, יב), כמו שאלו הברכות בלשון הקודש כמו כן זאת בלשון הקודש.
ככתבו - הוא הדבר הנקרא מיו"ד ה"א וי"ו ה"א וזהו שם המפורש הגדול. ודע זה ואל תטה מחשבתך במה שמהבלין בו כותבי הקמיעות והמשוגעים מבני אדם.
וכינויו - הוא אותו שאנו קוראין היום.
ומה שראוי שתדעהו שאינו מותר בשום פנים שיקרא בשם המפורש ולא ידבר בו, והוא יו"ד ה"א וי"ו ה"א, אלא במקדש בלבד. והרמיזה בזה בתורה במה שאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי"(שמות כ, כד), ואמרו סרס המקרא ודרשהו, בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך אזכיר את שמי.
ומה שחייב שהיו עושין אותה ברכה אחת, ולא היו עונין אמן על כל ברכה כמו שאנו עושין בכל המקומות, לפי שהעיקר אצלינו אין עונין אמן במקדש, אלא כך היו עונין "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם". וראיה לזה מה שאמר "קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם"(נחמיה ט, ה).
ואין הלכה כרבי יהודה:
קורא על פה - לפי שמעיקרנו אין גוללין ספר תורה בצבור, ואי אפשר גם כן שיקרא בשתי תורות, לפי שלא יקרא אדם אחד בשתי ספרי תורה בצבור משום פגם ספר ראשון.
ומה שאמר עומד ומקבל - ראיה שהוא היה יושב, וזה אי אפשר אלא בעזרת נשים, לפי שהישיבה אינה מותרת בעזרה אלא למלכי בית דוד, כמו שבארנו בפרק שביעי ממסכת כיפורים (הלכה א'), אם כן זאת הקריאה היתה בעזרת נשים.
ונתינת הספר איש לאיש משום כבוד, שנאמר "ברוב עם הדרת מלך"(משלי יד, כח).
ולשון אלו הברכות:
- הראשונה, "אשר בחר בנו מכל העמים" וכו'. וקורא בספר תורה, ומשלים הקריאה.
- ומברך הברכה השני, והיא "אשר נתן לנו תורתו תורת אמת" וכו'.
- והשלישית, "רצה ה' אלהינו".
- והרביעית, "מודים אנחנו לך".
- והחמישית, "סלח לנו אבינו".
- והששית, מתפלל שיתמיד הקדוש ברוך הוא השכינה במקדש, וחותם "השוכן בציון".
- השביעית, מתפלל בקבלת הקרבנות הכהנים, ושיברכם האל וירבה אותם, וחותם "מקדש הכהנים".
- והשמינית, מתחנן במה שאפשר לו, ומבקש ומתפלל על ישראל שיושיעם הבורא, ויתמיד ממשלתם, ויגביר אותם על אויביהם, וחותם "עמך ישראל צריכין להושע, ברוך אתה ה' שומע תפלה".
ומן המפורסם שכל זה היה ביום צום כיפור אחר שהיה משלים עבודת היום, כמו שבארנו בפרק שביעי מכיפורים:
(בשמינית) אמרו בשמיני - רוצה לומר שנה שמינית מהשמיטה והיא תחילת השמיטה שניה בלי ספק.
והקריאה היתה ביום שני מסוכות מזאת השנה, והוא מה שאמרו אי כתב רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפילו ביום טוב האחרון, כתב רחמנא בבא כל ישראל מאתחלתא דמועדא, רוצה לומר תחילת חולו של מועד.
ואמנם היו נותנין ספר תורה מיד ליד לכבוד ולתפארת.
ומה שאומר קורא ויושב - תדע שבעזרת הנשים היתה הקריאה שהישיבה מותרת בה, אלא אם היה המלך מבית דוד שהוא היה יושב בעזרת ישראל, כמו שבארנו ביומא (פרק ז הלכה א').
ואגריפס - היה מקהל גרים ולא היה לו אם מישראל, ולא היה מותר למנותו בשום פנים, לפי שנאמר "שום תשים עליך מלך.... מקרב אחיך"(דברים יז, טו), ובא בקבלה כל משימות שאתה משים עליך לא יהו אלא מקרב אחיך.
ואמנם אמרו לו אחינו אתה משום שלום המלכות. ואמרו באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה, מפני שהחניפו לו לאגריפס.
והעיקר אצלינו, מלך שמחל על כבודו אינו מחול, שנאמר "שום תשים עליך"(דברים יז, טו) שתהא אימתו עליך, ואמרו אמנם שיבחו לו העמידה מפני שהיא מצוה.
ומה שהיה קורא מהתורה הוא מ"אלה הדברים" עד סוף פרשת שמע, ומחבר אותה עם פרשת "והיה עם שמוע" עד סוף הפרשה, ומחבר אותה בפרשת "עשר תעשר", וקורא על הסדר עד סוף הברכות והקללות שנאמר "אשר כרת אתם בחורב"(דברים כח, סט):
משנה סוטה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב