ברטנורא על סוטה ז

משנה סוטה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

אלו נאמרין - פרשת סוטה. דכתיב (במדבר ה) ואמר אל האשה בכל לשון שהוא אומר :

וידוי מעשר - בערתי הקדש מן הבית כו', אומר בכל לשון שירצה, דכתיב (דברים כו) ואמרת לפני ה' אלהיך, בכל לשון שאתה אומר :

קריאת שמע - דכתיב (שס ו) שמע ישראל, בכל לשון שאתה שומע :

ותפלה - צבור שמתפללין, מתפללין בכל לשון. אבל יחיד אינו מתפלל אלא בלשון הקודש :

וברכת המזון - דכתיב (שם ח) וברכת, בכל לשון שאתה מברך :

ושבועת העדות ושבועת הפקדון - בכל לשון שהשביעום ולא הודו, חייבין. שבועת העדות ילפינן לה דכתיב בה (ויקרא ה) ושמעה קול אלה , בכל לשון שאתה שומע. ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא משבועת העדות:

(ב)

מקרא בכורים - שהיה קורא מארמי אובד אבי (דברים כו) עד סוף הפרשה:

וחליצת יבמה - היא אומרת (שם כה) מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, והוא אומר לה חפצתי לקחתה, ואחר החליצה אומרת ככה יעשה לאיש:

ברכות וקללות - שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל:

ברכת כהנים - נשיאת כפים:

ברכות כהן גדול - ביום הכיפורים אחר עבודת היום שלפני ולפנים הוא קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין:

ופרשת המלך - היא פרשת הקהל, כדמפרש בסוף פרקין:

ופרשת עגלה ערופה - (שם כא) ידינו לא שפכו את הדם הזה, כפר לעמך ישראל וגו':

פרשת משוח מלחמה - (שם כ) והיה כקרבכם וגו' שמע ישראל אתם קרבים היום וגו':

(ג)

כיצד - כמו מנין :

ולהלן הוא אומר - בברכות וקללות של הר גריזים:

מה עניה האמורה להלן בלשון הקודש - דכתיב (שט כז) ואמרו אל כל איש ישראל קול רם, וכתיב התם (שמות יט) והאלהים יעננו בקול, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:

(ד)

וענתה ואמרה ככה - אינו צריך ללמדה בגזרה שוה שמעצמה היא למדה. וענתה ואמרה ככה כלשון הזה תאמר:

(ה)

שבשומרון - אצל שומרון:

מכאן ומכאן - על ההרים:

בשבעים לשון - בבתב של שבעים אומות , וכל הרוצה ללמדה יבא וילמוד. שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד:

את האבנים - סתרו את המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים :

ולנו במקומן - בבית מלונם בגלגל, ושם הקימו את האבנים:

(ו)

במדינה אומר אותה שלש ברכות - שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק, ועונים הצבור אמן:

ובמקדש ברכה אחת - לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק :

ככתבה - ביו"ד ה"א:

בכנויו - באל"ף דל"ת. שאין מזכירין השם בכתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ) בבל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, סרס המקרא ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי:

כנגד כתפיהן - מפני שצריך נשיאת כפים , דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים יח) הוא ובניו כל הימים , מה הוא בנשיאות בפים אף בניו בנשיאת כפים כל הימים:

ובמקדש - שמברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם:

שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ - מפני שהשם כתוב בו. ואין הלכה כר' יהודה:

(ז)

ברכות כהן גדול - ביוה"כ, לאחר שכלתה עבודת היום קורא בתורה ומברך שמונה ברכות:

חזן הכנסת - שמש הכנסת שטורח עסקי הבנסת עליו להכניס ולהוציא להפשיט את התיבה ולהכין [הכל]:

ראש הכנסת - על פיו נחתכין דברי הכנסת, מי יפרוס על שמע, מי יפטיר בנביא, מי ירד לפני התיבה:

סגן - המוכן תחת כהן גדול. שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו:

והסגן לכהן גדול - וכולן משום כבודו של כהן גדול, דכתיב (משלי יד) ברוב עם הדרת מלך:

וכהן גדול עומד ומקבל - מבלל דיושב היה, שמע מינה בעזרת נשים היה קורא. דאי בעזרת ישראל קיי"ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד:

וקורא אחרי מות - שהוא מסדר יום הכיפורים:

ואך בעשור - שבפרשת שור או כשב, דסמוכה היא לפרשת אחרי מות ויכול לגלול ספר תורה לשם בעוד שהמתורגמן מתרגם פסוק אחרון של פרשת אחרי מות, ואין כאן שהות כדי שיפסיק המתורגמן:

וגולל את התורה - ואע"פ שעדיין לא קרא בעשור של חומש הפקודים, יקרא אותה על פה ולא יגלול ס"ת לשם מפני שהוא רחוק ויש שהות שיפסיק התורגמן ואיכא גנאי לצבור. ולקרות בב' ס"ת א"א, לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה בצבור, משום פגמו של ספר תורה הראשון:

יותר ממה שקריתי לפניכם - מה שאני עתיד לקרות עוד על פה, אל תאמרו שחסר מן הספר הזה לכך איני גוללו שם. וכל כך למה, שלא להוציא לעז על ס"ת:

על התורה - ברכה שלאחריה:

ועל העבודה - רצה ה' אלהינו:

ועל ההודאה - מודים אנחנו לך. ועל מחילת עון. אתה בחרתנו, שחותם בה מלך מוחל וסולח לעונותינו:

ועל המקדש - שתשרה שכינה בבית המקדש, וחותם בה בא"י שוכן בציון:

ועל שיקובל הכהנים - קרבנותיהם ברצון. וחותם בה מקדש הכהנים:

ועל שאר התפלה - שיהו ישראל נושעין מאויביהם. וחותם בה עמך ישראל צריכים ישועה בא"י שומע תפלה:

(ח)

בשמיני - בשנה שמינית של שמיטה שעברה, שהיא מוצאי שביעית זו. במוצאי יו"ט ראשון, דכתיב (דברים לא) בחג הסוכות, שומע אני אפילו ביו"ט אחרון של חג, ת"ל שם בבוא כל ישראל ליראות, מתחילת חול המועד :

אגריפס המלך - מזרעו של הורודוס היה, ובימיו נחרב בית שני:

זלגו עיניו דמעות - שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות:

אחינו אתה - שאמו מישראל:

וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע - שבואתחנן. ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע, שיש בפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות. ומדלג, וקורא עשר תעשר. ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות. ואע"פ שפרשת המלך בין עשר לכי תכלה לעשר היה קורא אותם יחד , שלא להפסיק במעשרות. ואח"כ ברכות וקללות, שהן קבלת גזרות ועונשים של תורה. וחוזר וקורא פרשת המלך , שום תשים עליך מלך: