לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני על בראשית ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

והאדם ידע את חוה אשתו. לא שמשה בריה קודם לאדם הראשון; "והוא ידע" אין כתיב כאן אלא והאדם ידע, הודיע לכל דרך ארץ. דבר אחר: ידע מאיזה שלוה נגלה, הודיע מה עבדת ליה חיויא.

ותהר ותלד את קין. ג' פלאים נעשו באותו יום: בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות, עלו למיטה שנים וירדו שבעה: קין ותאומתו, הבל ושתי תאומותיו.

ותאמר קניתי איש את ה'. חמת לה איתתא בנין, היא אמרה: הא קנין בעלי בידי. ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא: בשביל ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה, אתין גמין ריבויין, אכין ורקין מיעוטין, הדין את דכתיב הכא מהו? אמר ליה, אילו כתיב: "קניתי איש ה'", היה הדבר קשה. אמר ליה: "כי לא דבר ריק הוא", ואם ריק הוא מכם הוא ריק, שאין אתם יודעים לדרוש. אלא את ה', לשעבר אדם נברא מאדמה וחוה נבראת מאדם; מכאן ואילך "בצלמנו כדמותנו", לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה.

בא עליה רוכב הנחש ועברה את קין, ואחר כך בעלה אדם ועברה את הבל, שנאמר: והאדם ידע את חוה אשתו; מהו ידע? ידע שהיתה מעוברת, וראתה את דמותו, שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים, והבינה ואמרה: קניתי איש את ה'. ר' מיאשה אמר: נולד קין ואשתו תאומתו עמו, ונולד הבל ואשתו תאומתו עמו. ר' אומר: קין והבל תאומים היו, שנאמר: ותהר ותלד את קין, בההיא שעתא אוסיפת למילד, "ותוסף ללדת את אחיו":

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הדא מסייעא להא דעלו למיטה שנים וירדו שבעה, תוספת ללידה ולא תוספת לעיבור.

ויהי הבל רעה צאן. ג' היו להוטין אחר אדמה ולא נמצא בהן תועלת. קין היה עובד אדמה. נח, "ויחל נח איש האדמה". עוזיהו, "אכרים וכורמים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה".

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי מקץ ימים. מאן דאמר בתשרי נברא העולם, עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה. מאן דאמר בניסן נברא העולם, עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת. בין לדברי זה בין לדברי זה לא עשה הבל בעולם יותר מחמישים יום.

ויבא קין מפרי האדמה. מן הפסולת. משל לאריס רע שהיה אוכל את הבַּכּוּרות, ומכבד למלך בסייפות.

הגיע ליל יום טוב של פסח, קרא אדם לבניו, אמר: עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחיהן, הקריבו גם אתם לפני בוראכם. והביא קין מותר מאכלו, קליות זרע פשתן; והבל הביא מבכורות צאנו, כבשים שלא נגזזו. ר' יהושע בן קרחה אמר, [אמר] הקב"ה: חס ושלום לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם, אפילו באריגת בגד, שנאמר: "לא תלבש שעטנז"; ואפילו היא מרוקמת לא תעלה עליך, שנאמר: "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך".

בית שמאי אומרים: שני זכרים, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה. מאי טעמא דבית שמאי? ילפי ממשה דכתיב: "ובני משה גרשום ואליעזר"; ובית הלל ילפי מברייתו של עולם, אדם וחוה. ובית שמאי, אין דנין אפשר משאי אפשר. ובית הלל נמי נילפו ממשה? משה דעבד מדעתיה. ר' נתן אומר, בית שמאי אומרים: שני זכרים ושתי נקבות, דכתיב: "ותוסף ללדת את אחיו את הבל", הבל ואחותו, וקין ואחותו, וכתיב: "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל". ורבנן? אודויי הוא דקא מודיא. תניא אידך, ר' נתן אומר: בית שמאי אומרים, זכר ונקבה; ובית הלל אומרים: זכר או נקבה, דכתיב: "לא תהו בראה לשבת יצרה", והוא עבד ליה שבת.

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן. איזהו דבר שחלבו קרב וכולו אינו קרב? הוי אומר זה שלמים. וחד אמר: לא קרבו שלמים, דכתיב: "עורי צפון ובואי תימן", התנערי אומה שמעשיה בצפון, ותבוא אומה שמעשיה בצפון ודרום. ומר נמי, הכתיב ומחלבהן? משמני דידהו. ואידך, הכתיב "עורי צפון ובואי תימן"? ההוא בקיבוץ גליות הוא דכתיב:

והכתיב: "ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות"? זבחים לאכילה, ועולות להקרבה. והכתיב: "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים"? יתרו אחר מתן תורה הוה. ולמאן דאמר קודם מתן תורה הוה, מאי איכא למימר? קסבר קרבו שלמים לבני נח:

תניא אידך, ר' אלעזר אמר: שלמים הקריבו בני נח, ורבי יוסי בר חנינא אמר: עולות הקריבו. איתיביה ר' אלעזר: והכתיב ומחלבהן? מדבר שחלבו קרב. מה עבד לה ר' יוסי בר חנינא? משמניהון. מתיב ר' אלעזר: "וישלח את נערי בני ישראל" וגו'? מה יתרו חותן משה, כמאן דאמר יתרו לאחר מתן תורה בא. ודא מסייעא לר' יוסי: "עורי צפון", זו העולה שהיתה נשחטת בצפון, ומהו "עורי"? דבר שהיה ישן ונתעורר; "ובואי תימן", אלו שלמים שהן נשחטין בדרום, ומהו "בואי"? דבר של חידוש. אף הדין קריא מסייע ליה: "זאת תורת העולה היא העולה", שהיו בני נח מקריבין; וכד הוא מטי לגבי שלמים, "וזאת תורת זבח השלמים", "אשר הקריבו" אין כתיב כאן אלא "אשר יקריבו", מכאן ולהבא.

וישע ה' אל הבל. נתפייס הימנו.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ואל קין ואל מנחתו לא שעה. לא נתפייס הימנו. ויחר לקין מאד ויפלו פניו. נעשו כאור.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הלוא אם תיטיב שאת, ברכה; ואם לא תיטיב, שאת קללה. דבר אחר: אם תיטיב אני מוחל על עונותיך; ואם לאו, חטאו של אותו האיש גדוש ומוגדש. "לדוד אשרי נשוי פשע", אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו. לפתח חטאת, "רובצת" אין כתיב כאן אלא רובץ. בתחילה הוא תש כנקבה, ואחר כך הוא מתגבר כזכר. אית כלבין ברומי ידעין למשתדלא, אזיל ויתיב גבי פלטרא ועבד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטרא מתנמנם, והוא שמיט עיגולא אארעא, ועד דאלין מצמתין הוה משתכח טפי עיגולא ומהלך בה. אמר ר' אבא: היצר הזה דומה ללסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים; כל מאן דהוה עבר בה אמר ליה: הב מה דעלך. עבר פיקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזול לו כלום, התחיל מכתתו. כך כמה דורות איבד יצר הרע: דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה. כיון שעמד אברהם אבינו וראה שיאן בו תוחלת התחיל מכתתו, הדא הוא דכתיב: "וכתותי מפניו צריו":

איסי בן יהודה אומר: ה' מקראות בתורה שאין להן הכרע, ואלו הן: שאת, ארור, מחר, משוקדים, וקם. שאת, אם תיטיב שאת או שאת אם לא תיטיב. "וברצונם עקרו שור ארור", או "ארור אפם". "וצא הלחם בעמלק מחר", או "מחר אנכי נצב על ראש הגבעה". "ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים", או "משוקדים כפתוריה ופרחיה". "הנך שוכב עם אבותיך וקם", או "וקם העם הזה וזנה". רבי תנחומא מוסיף עוד חד: "ובני יעקב באו מן השדה כשמעם", או "כשמעם ויתעצבו האנשים".

תנו רבנן: "ושמתם", סם תם. למה נמשלה תורה לסם חיים? משל לאדם שמכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואי אתה מתיירא; ואם אתה מעבירה, הרי היא מעלה נומי. כך אמר הקב"ה לישראל: בני, בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. אם אתם עוסקים בתורה, אי אתם נמסרין בידו, שנאמר: הלוא אם תיטיב שאת; ואם אין אתם עוסקין בתורה – אתם נמסרין בידו, שנאמר: לפתח חטאת רובץ. ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, ואליך תשוקתו; ואם אתה רוצה – אתה מושל בו, שנאמר: ואתה תמשל בו.

ר' מאיר אומר: כל תנאי שאינו, "יעברו" וגו' "ואם לא יעברו" וגו'. רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך היה הדבר לאמרו, שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. בשלמא לר' מאיר, היינו דכתיב: הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ; אלא לר' חנינא למה לי? סלקא דעתך אמינא וכו' לא אגרא ולא צערא, קמ"ל:

אמר שמואל: יצר הרע כמין חטה הוא, רובץ על מפתחי הלב, שנאמר: לפתח חטאת רובץ. עד שהוולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר: "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך" וגו'. וכיון שיצא לאור העולם, בא מלאך וסטרי על פיו ומשכח כל התורה, שנאמר: לפתח חטאת רובץ. אמר ליה אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע נתון באדם? משעת יציאה או משעת יצירה? [אמר לו: משעת יצירה]. אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: לפתח חטאת רובץ. אמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי נתנה באדם? משעת יצירה או משעת פקידה? אמר לו: משעת יצירה. אמר לו: אפשר לחתיכה של בשר שתתקיים בלא מלח ג' ימים ואינה מסרחת? אלא משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו, "חיים וחסד עשית עמדי ופקודתם שמרה רוחי":

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר קין אל הבל אחיו. על מה היו מדיינין? אמרו: בואו ונחלוק את העולם; אחד נטל את הקרקעות, ואחד נטל מטלטלין. דין אמר: ארעא דאת קאים עלה דידי, ודין אמר: מה דאת לביש דידי. דין אמר: חלוץ, ודין אמר: פרח. מתוך כך, ויקם קין וגו'. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין? זה אומר: בתחומי יבנה בית המקדש, וזה אומר: בתחומי יבנה, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש כמא דאת אמר: "ציון שדה תיחרש". ר' יהודה אומר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר ר' אבהו: חוה הראשונה חזרה לעפרה, ועל מה היו מדיינין? אמר רב הונא: על תאומה יתרה שנולדה עם הבל; זה אומר: אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר: אני נוטלה שנולדה עמי; ומתוך כך ויקם קין.

אמר ר' יוחנן: הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם, אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו: שנינו בעולם, מה אתה הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו. מן תמן אינון אמרין: טב לביש לא תעביד וכו'.

ויהרגהו. במה הרגו? רשב"ג אומר: בקנה הרגו, דכתיב: "וילד לחבורתי", דבר שהוא עושה חבורה. ורבנין אמרי: באבן הרגו, שנאמר: "כי איש הרגתי לפצעי", דבר שהוא עושה פצעים. ויש אומרים: נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר, שנאמר: "ותיטב לה' משור פר", ומשם הרגו, מן הצואר, מקום הסימנין. ומי קברו? אמר ר' אלעזר בן פדת: עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן, א' לשחיטה, וא' לכיסוי הדם.

רבי צדוק אומר: נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין על מנחתו שנתרצית, ולא עוד, אלא שהיתה תאומתו של הבל יפה בנשים וחמד אותה בלבו, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, זו אשה שנמשלה לשדה.

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, כתיב: "חרב פתחו רשעים" וגו'. "חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם", זה קין; "להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך", זה הבל. "חרבם", לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא. מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו. אמר לו: מי הרגו? אמר לו: מה את בעי ליה גבי, ואנא בעי ליה גבך. אמר ליה: לא אמרת כלום. אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו, אמר לו: מה בידך? אמר לו: אין בידי כלום. אמר לו: והלא ידיך מלוכלכות? כך אמר קין להקב"ה: השומר אחי אנכי?

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אמר לו הקב"ה: הא רשע, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו. אמר לו: מה בידך? אמר לו: אין בידי כלום. אמר לו: והלא הוא מפעה אחריך! כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח).

קול דמי אחיך. שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות, אדם נותן ממון מתכפר לו; דיני נפשות, דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם, שכן מצינו בקין שהרג את אחיו, שנאמר: קול דמי אחיך. אינו אומר "דם אחיך" אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר: דמי אחיך, שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות, חבורות חבורות, שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצוארו. ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל, שוב לא פתחה, שנאמר: "מכנף הארץ זמירות שמענו", מכנף הארץ ולא מפי הארץ. איתיביה חזקיה אחיו: "ותפתח הארץ את פיה"? אמר לו: לרעה פתחה, לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: גלות מכפרת מחצה; מעיקרא כתיב "נע ונד", ולבסוף כתיב "וישב בארץ נוד". אמר רב יהודה אמר רב: גלות מכפרת ג' דברים, שנאמר: "כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר". רבי יוחנן אמר: גלות מכפרת על הכל, שנאמר: "כתבו את האיש הזה ערירי", ובתר דגלה כתיב: "ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו":

רבי יודן אמר: דמו ודם זרעיותיו. "אם לא את דם נבות ואת דם בניו" אין כתיב כאן, אלא "את דמי נבות ואת דמי בניו", דמו ודם זרעיותיו. רבנין אמרין: "וימת בדם בן יהוידע" אין כתיב כאן, אלא "בדמי בן יהוידע", דמו ודם זרעיותיו.

צועקים אלי. אמר רשב"י: קשה הדבר לאמרו ואי אפשר לפה לפרשו. משל לשני אטליטין שהיו עומדין ומתגוששין לפני המלך, אילו רצה המלך פרשן. לא רצה המלך לפרשן, נתחזק אחד על חברו והרגו, והיה מצווח ואומר: מאן יבעי דיני קדם מלכא? כך קול דמי אחיך וגו'. לעלות למעלה לא היתה יכולה, שהרי עדיין לא עלתה לשם נשמה; ולמטה ולא היתה יכולה לעמוד, שעדיין לא נקב שם אדם, והיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ועתה ארור אתה. אמר רשב"ג: בג' מקומות דברו הכתובים בלשון מועט; ועתה ארור אתה, "ואם בריאה יברא ה'", "ואנכי פציתי פי לה'".

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך. ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא. ר' אלעזר אמר: לך אינה נותנת, ולאחר נותנת. רבי יוסי בר חנינא אמר: לא לך ולא לאחר. ודכוותא "זרע רב תוציא השדה", ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: זורע סאה ומכניס סאה. אמר ר' נחמיה: אם כן פרנסה מנין? אלא הראויה לעשות עשרים עושה י"ו.

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

גדול עוני מנשוא. לעליונים ותתחתונים אתה סובל, ולפשעי אי אתה סובל? דבר אחר: גדול עוני מנשוא, משל אבא. אבא עבר על מצוה קלה ונטרד מגן עדן; זו שהיא עבירה חמורה, שפיכות דמים, על אחת כמה וכמה.

תנו רבנן, ג' באו בעלילה: קין ועשו ומנשה. קין, דכתיב: גדול עוני מנשוא. עשו, דכתיב: "הברכה אחת היא לך אבי". מנשה, בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ולבסוף קרא לאלהי אבותיו.

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הן גרשת אותי. אתמול גרשת את אבא, ועכשיו את מגרשני; שמא מפניך אסתר?:

כיון שהגיע קצו של אדם, הכל מושלין בו, שנאמר: והיה כל מוצאי יהרגני. רבא אמר, מן הדין קרא: "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך".

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

רבי יוחנן אמר: לא היה יודע קין שנסתרות לפני הקב"ה, ולקח נבלתו של הבל וטמנה בשדה. אמר לו הקב"ה: אי הבל אחיך? אמר לפניו: רבונו של עולם, שומר שדה וכרם שמתני; השומר אחי אנכי? אמר קין: גדול עוני מנשוא. ולא עוד, אלא עכשיו יעמוד צדיק אחד בארץ ויזכיר שמך הגדול עלי ויהרגני. מה עשה הקב"ה, נטל אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה ונתן על זרועו של קין שלא יהרג, שנאמר: וישם ה' לקין אות.

הכלב שהיה משמר צאנו של הבל, הוא היה משמר נבלתו מכל חיות השדה ומכל עוף השמים, והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלין עליו, ולא היו יודעים מה לעשות. עורב אחד שמת רעהו אמר: אני מלמד לאדם זה מה לעשות. נטל את רעהו, וחפר בארץ לעיניהם וקברו. אמר אדם: כעורב הזה נעשה; נטל נבלתו של הבל וקברו בארץ. ושילם הקב"ה שכר טוב, ועורבים בעולם הזה כשהן מולידין בניהן ורואין אותן לבנים, בורחין מלפניהן, סבורים שהם בני נחש. נותן מזונן בלי חוסר, שנאמר: "מי יכין לעורב צידו". ולא עוד, אלא קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותם, שנאמר: "נותן לבהמה לחמה" וכו':

לכן כל הורג קין. רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל. אמר להן הקב"ה: לכן אני אומר, כל הורג קין להרג יהיה. אמר ר' לוי: בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל. אמר לו הקב"ה: לכן אני אומר, כל הורג קין להרג יהי. לא כדינין של רוצחנין דינו של קין; קין הרג ולא היה יודע ממי ללמוד. מכאן ואילך, כל הורג קין יהרג.

וישם ה' לקין אות. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: הזריח לו גלגל חמה. אמר ר' נחמיה: לאותו רשע היה מזריח לו הקב"ה גלגל חמה? אלא מלמד שהזריח לו את הצרעת, כמא דאת אמר: "והאמינו לקול האות האחרון". רב אמר: כלב מסר לו; דבר אחר: קרן הצמיח לו. דבר אחר: עשאו אות לרוצחנין; דבר אחר: עשאו אות לבעלי תשובה. ויש אומרים: תלאו ברפיון, ובא מבול ושטפו.

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויצא קין מלפני ה'. מהיכן יצא? הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה. דבר אחר: יצא כמערים וכמרמה בבוראו. דבר אחר: יצא שמח, כמא דאת אמר: "הנה הוא יוצא לקראתך". פגע בו אדם הראשון, אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ופשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר: כך הוא כח של תשובה, ולא הייתי יודע? מיד עמד אדם הראשון ואמר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות". וישב בארץ נוד.

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך. זהו שאמר הכתוב: "קראו בשמותם עלי אדמות".

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויולד לחנוך את עירד וגו'. אמר ר' יהושע בן לוי: כולהון לשון מרדות הן. עירד, עורדן אני מן העולם. מחויאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל, מתישן אני מן העולם. למך, מה לי ללמך ולתולדותיו?

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקח לו למך שתי נשים וגו'. אמר ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון: כך היו אנשי דור המבול עושין; היה כל אחד מהן לוקח לו שתי נשים, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש. זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאילו היא אלמנה בחייה. זו שהיתה לתשמיש, היה משקה אותה כוס עיקרין שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה. הדא הוא דכתיב: "רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב". תדע לך שהוא כן, שהרי הברור שבהן היה למך, והלך ולקח לו שתי נשים, הדא הוא דכתיב: ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה, דעדה מניה, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו.

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

יושב אהל ומקנה. לשעבר היו מקנין להקב"ה במטמונים; חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא. הדא הוא דכתיב: "שם מושב סמל הקנאה המקנה".

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כל תופש כנור ועוגב. אדרכלין וכרבלין.

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

תובל קין. תיבל עבודתו של קין: קין הרג, ולא היה לו במה להרוג; אבל זה לוטש כל חורש נחשת וברזל.

נעמה. אשתו של נח היתה; ולמה היו קורין אותה נעמה? שהיו מעשיה נאים ונעימים. רבנן אמרי: נעמה אחרת היתה; ולמה היו קוראים אותה נעמה? שהיתה מנעמת בתוף לע"ז.

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

שמען קולי. לפי שהיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את קין ואת תובל קין. שהיה למך סומא, ותובל קין ראה את קין, ונדמה לו כחיה, ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו. והיו נשיו פורשות ממנו, והוא מפייסן: וכי איש אשר הרגתי, וכי פצעתיו מזיד, שיהא הפצע קרוי על שמי? וילד אשר הרגתי, לחבורתי נהרג? הלא שוגג הייתי! קין שהרג מזיד, נתלה לז' דורות; אני שהרגתי שוגג, לא כל שכן:

ויאמר למך לנשיו וגו'. תבען לתשמיש. אמרו: למחר מבול בא, ונהיה פרות ורבות למארה. אמר להן: כי איש הרגתי לפצעי, שיבואו עלי פצעים בשבילו, וילד לחבורתי, שיבואו עלי חבורות בשבילו? אתמהא. קין הרג ונתלו לו שבע דורות; אני שלא הרגתי, אינו דין שיתלו לי ע"ז דורות? רבי אומר: הרי זה קל וחומר של חשך; אם כן, מהיכן הקב"ה גובה שטר חובו? – אם איש למה ילד, ואם ילד למה איש? איש לאברים וילד לשנים. אמרו לו: איתא ניזל גבי אדם. אזלין לגבי אדם, אמר להם: עשו את שלכם, והקב"ה עושה את שלו. אמרו לו: אסיא, אסי חגירתך! כלום פירשת מחוה ק"ל שנים, אלא כדי שלא תוליד ממנה בן? אתמהא. כיון ששמע כן, נזקק להעמיד תולדות:

אמר ליה ההוא אפיקורוס לרבי ישמעאל ברבי יוסי, כתיב: "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה'", "מאתו" מיבעיא ליה? אמר ליה ההוא כובס: שבקיה דמהדרנא ליה אנא. ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך, "נשיי" מיבעיא ליה? אלא משתעי קרא הכי; הכא נמי משתעי קרא הכי. אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מפרקיה דרבי מאיר שמיעא לי; דאמר רבי יוחנן: כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה, הוה דריש תלתא שמעתא, תלתא אגדתא, תלתא מתלי.

מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שהדיוט מזכיר שמו פעמים בפסוק אחד. בתורה, ויאמר למך לנשיו. בנביאים, "ויאמר להם המלך קחו את עבדי אדוניכם והרכבתם את בן המלך". בכתובים, "כי כתב אשר נכתב בשם המלך". ואת תמה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד?

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וידע אדם עוד את אשתו. נתוסף לו תאוה על תאותו. לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, עכשיו בין רואה בין אינו רואה מתאוה. רמז למפרשי ימים, שיהיו נזכרין לבתיהן ובאין מיד.

ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו'. רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר: נסתכלה אותו זרע שהוא קם ממקום אחר, ואי זה? זה מלך המשיח.

תחת הבל כי הרגו קין. מחטייה של הבל נהרג קין. לשני אילנות שהן סמוכין זה לזה, פכרה הרוח אחת מהן, ונפל על חבירו ופכרו; כך תחת הבל כי הרגו קין, מחטייה של הבל נהרג קין.

פסוק כו

לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש. בעון קומי אבא כהן ברדלא: "אדם שת אנוש" ושתק? אמר להו: עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קנטרין, "קינן" קנטורין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת: ההרים נעשו טרשין, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהן כקופין, ונעשו חולין למזיקין. אמר ר' יצחק: הן הן גרמו לעצמן להיות חולין למזיקין; ומי גרם להן? שהיו אומרים: מה בין דגחין לצלמא למאן דגחין לבר נש? אז הוחל לקרוא בשם ה'. אמר רבי סימון: בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד, אז הוחל לקרוא בשם ה', "ויהי כי החל האדם", "הוא החל להיות גבור". איתיבון, והכתיב: "וזה החלם לעשות"? אמר להן, קיפח על ראשו של נמרוד ואמר: זה המרידן עלי. אמר ר' לוי, לאשה שאמרה לבעלה: ראיתי בחלומי שאתה מגרשני. אמר לה: ולמה בחלום? והלא בברור. אמר הקב"ה: אתם עשיתם עצמכם עבודה זרה וקראתם לשמכם, אף אני אקרא למי הים לשמי ואכלה לאותן האנשים מן העולם. דרש רבי אבהו: אוקינוס גבוה מכל העולם. אמר רבי אלעזר בן מנחם, והלא מקרא מלא הוא: "הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו", אתמהא, כזה שהוא מלמעלן למטן. ב' פעמים כתיב "הקורא למי הים", כנגד ב' פעמים שעלה הים והציף את העולם. ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשניה? ר' יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא: בראשונה עלה עד עכו ועד יפו, ובשניה עלה עד כפי ברבריאה. רבי חנניה ורבי אחא בשם רבי חנינא: בראשונה עלה עד כפי ברבריאה, ובשניה עד עכו ועד יפו; הדא הוא דכתיב: "ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך". "עד פה תבא ולא תוסיף" – עד עכו תבא ולא תוסיף, "ופה ישית" – ביפו בגאון גליך. רבי אלעזר בשם רבי חנינא אמר: בראשונה עלה עד קלבריאה, ובשניה עלה עד כפי ברבריאה: