ילקוט שמעוני על בראשית ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ילקוט שמעוני על בראשית · ה · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

זה ספר תולדות אדם. אמר ר' יהודה בר סימון: עד שאדם הראשון מוטל לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. הדא הוא דכתיב: "גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו".

זה ספר תולדות אדם. ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו; ומה טעם זה ספר תולדות אדם? אמר הקב"ה: יציר כפי ואיני נותנה לו? חזר הקב"ה ואמר: שש מצות נתתי לו וכו', תרי"ג מצות על אחת כמה וכמה! ויאמר: לא לאדם אני נותנן אלא לבניו; שנאמר: זה ספר תולדות אדם. ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים, מה טעם? זה ספר תולדות אדם, מנין ז"ה. חזר הקב"ה ואמר: שני בנים נתתי לו, ועמד אחד מהן על חבירו והרגו; והיאך אני נותן לו י"ב? ויאמר: לא לאדם אני נותנן אלא לבניו; שנאמר: זה ספר תולדות אדם, מנין זה תריסר.

זה ספר תולדות. אלו תולדות ואין הראשונות תולדות; ומה היו? אלוהות. בעון קומי אבא כהן ברדלא וכו'; ואין הראשונות תולדות אלא רוחות, שכל ק"ל שנה שפירש מחוה וכו'. אלו תולדות ואין הראשונות תולדות, למה? שהם כלים במים. כל אומנות שבעולם למד אדם הראשון; מה טעם? "חרשים המה מאדם", מאדם הראשון. אפילו סירגולו של ספר – אדם הראשון למד, שנאמר: זה ספר וסירגולו.

תולדות אדם ביום ברא. הדא מסייעא לההיא: ג' פלאים נעשו באותו יום, בו ביום נבראו וכו'. בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, כלל גדול בתורה. רבי עקיבא אומר: "ואהבת לרעך כמוך", כלל גדול בתורה; שלא תאמר: הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי; אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו:

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי סיפר, שנאמר: "ולי מה יקרו רעיך אל". והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם? מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו'. כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא, שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, שנאמר: "ולי מה יקרו רעיך אל". דבר אחר: זה ספר תולדות אדם, העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד, חיים חקוקין לו ג' שעות. אמר לפניו: רבונו של עולם, לא תהא תקנה לזה? אמר: כך עלתה במחשבה לפני. אמר לו: כמה שני חיי? אמר לו: אלף שנים. אמר לו: יש מתנה ברקיע? אמר לו: הן. אמר לו: ע' שנים משנותי יהיו למזל זה. מה עשה אדם? הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה, וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם. אמר אדם: רבונו של עולם, יפיות זו מלכות וזמירות הללו, נתונות לו במתנה ע' שנה שיחיה ויהא מזמר לפניך. וזה שאמר הכתוב: "הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי".

דבר אחר: זה ספר, הקב"ה עיבר את השנה, ואחר כך מסר לאדם הראשון, שנאמר: זה ספר תולדות אדם. אדם הראשון מסר לחנוך ונכנס בסוד העבור ועיבר את השנה, שנאמר: "ויתהלך חנוך את האלהים". חנוך מסר לנח ועיבר את השנה, שנאמר: "עוד כל ימי הארץ" וגו'. נח מסר לשם ועיבר את השנה, ונקרא כהן, שנאמר: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק", "ומלכי צדק מלך שלם" וגו'. וכי כהן היה? אלא על ידי שהיה בכור והיה משרת לאלהיו ביום ובלילה נקרא כהן. ושם מסר לאברהם, ועיבר את השנה ונקרא כהן, שנאמר: "והוא כהן לאל עליון". אברהם מסר ליצחק ועיבר את השנה לאחר מיתתו של אברהם, שנאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך" וגו'; על ידי שנכנס בסוד העיבור ברכו ברכת עולם. יצחק מסר ליעקב, יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה, אמר לו הקב"ה ליעקב: אין לך לעבר; הרי יצחק אביך יעבר את השנה בארץ, שנאמר: "וירא אלהים אל יעקב עוד". למה "עוד"? שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוץ לארץ. וכשבא לארץ אמר לו הקב"ה: קום עבר את השנה; ועל שנכנס בסוד העיבור ברכו ברכת עולם. יעקב מסרו ליוסף ואחיו, והיו מעברים את השנה בארץ מצרים. מת יוסף ואחיו כו', נתמעטו העבורים, וכך עתידין להתמעט בסוף מלכות רביעית. וכשם שנגלה הקב"ה על משה ואהרן, כך עתיד להגלות על מלך המשיח:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

זכר ונקבה בראם. אמר ר' אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם וגו'. אמר ר' אלעזר בן עזריה: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד שידין ורוחין ולילין, שנאמר: "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו", מכלל דעד האידנא לאו בצלמיה אוליד. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו עמד וישב בתענית ק"ל שנה והעלה זרזי תאנה על בשרו ופרש מן האשה? כי קאמרינן בשכבת זרע שיצא ממנו לאונסו.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו. מכאן אתה למד שלא היה קין לא מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו, עד שנולד שת. רבי שמעון אומר: משת עלו ונתיחסו כל הדורות של צדיקים וכו'. ר"מ אומר: גלוי בשר ערוה היו מהלכין כבהמה וכו'. רבי יהושע אומר: המלאך אש לוהט, והאש בא בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת הגוף? אלא משעה שנפלו ממקום קדושתן, כחן וקומתן כבני אדם ולבושן גוש עפר. ר' צדוק אומר: מהם נולדו הענקים, "הנפילים היו בארץ". ר' יהושע בן קרחה אומר: ישראל נקראו בני אלהים, "בנים אתם" וגו', והמלאכים נקראו בני אלהים, שנאמר: "ברן יחד" וגו', ואלו עד שהיו במקום קדושתן נקראו בני אלהים.

ויולד בדמותו. מלמד שנולד מהול:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתהלך חנוך. אמרו לו: למה אינו נכנס בתוך טימוסן של צדיקים, אלא בתוך טימוסן של רשעים? רבי איבו אמר: חנוך היה חנף, פעמים צדיק פעמים רשע; אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו. בראש השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם. שאלו האפיקורסים את ר' אבהו: אין אנו מוצאין מיתה לחנוך. אמרו לו: נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה, "כי ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך". אמר להם: אם ללקיחה אתם דנין, נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן: "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה". אמר ר' תנחום: יפה השיבן רבי אבהו. מטרונה שאלה את רבי יוסי: אין אנו מוצאין מיתה בחנוך. אמר לה: אילו נאמר "ויתהלך חנוך" ושתק, הייתי אומר כדברך; כשהוא אומר: ואיננו כי לקח אותו אלהים, איננו בעולם כי לקח וגו'.

מאדם ועד המבול אלף ותרנ"ו, חנוך קבר את אדם וחיה אחריו נ"ח שנים, מתושלח הוציא שנותיו עד המבול. יעקב שימש את אברהם אבינו ט"ו שנים ואת שם נ"ח שנה. שם שימש את מתושלח צ"ח שנה, מתושלח את האדם הראשון רמ"ג שנה. נמצאת אומר: ד' אנשים בתוך כ"ב דורות. שבעה הן שקיפלו את העולם כולו: אדם הראשון, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני, ואליהו, והוא עדיין קיים. תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך, ומשיח, ואליהו, ואליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה; ויש אומרים: הוציאו חירם, ונכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהיו כל ימי מתושלח. אמרו: מתושלח צדיק גמור היה, וכל דבור ודבור שהיה יוצא מפיו היה מושל ר"ל משלים בשבחו של הקב"ה, והיה שונה ט' מאות סדרי משנה. כיון שמת, שמעו קול רעש ברקיע שהיו עושין לו הספד, והיו יורדין דמעות מעיני חיות על מקום פטירתו. כיון שראו כך, עשו לו הספד מלמטה, וקבע להן הקב"ה זמן אחר זמן לדור המבול בשכר שהספידוהו, שבעה ימים:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויולד בן. מפני מה לא אמרו בשמו, כקינן, כמהללאל, כירד, כחנוך? מלמד שמתושלח חכם גדול היה, והיה מזהיר לאביו שלא יקראנו בשמו, שאנשי דור המבול מכשפים הן, שמא יהרגוהו בכשפים. וכיון שנולד, הוא קראו נח, ולאביו אמר: קרא אותו מנחם, שהוא מנחם את דורו. אמרו: "זה ינחמנו ממעשינו"; אמר להם: אם אתם חוזרים בתשובה הוא מנחם אתכם. דבר אחר: ויולד בן, שממנו נבנה העולם.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, לא הוה צריך קריא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו. אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, השליטו על הכל: הפרה היתה נשמעת לו לחרוש, התלם היה נשמע ליחרש. וביום שחטא המרידו עליו ונחו. כיון שעמד נח, נחמן, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן "למען ינוח שורך"; מה נייחא שנאמר להלן נייחת שור, אף נייחא האמורה כאן נייחת שור. ריש לקיש אמר: לא השם הוא המדרש וכו', אלא עד שלא עמד נח היו המים עולין ומציפין אותן בקבריהן שני פעמים, דכתיב: "הקורא למי הים", אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב: "כמו חללים שוכבי קבר", שוכבים שלהן חללים היו. וכיון שעמד נח, נחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן: "יבוא שלום ינוחו על משכבותם"; מה נייחא האמורה להלן נייחת קבר, אף נייחא האמורה כאן נייחת קבר. רבי אליעזר אמר: לשם קרבנו נקרא, "וירח ה' את ריח הניחוח". רבי יוסי אומר: על שם נייחת התיבה נקרא, שנאמר: "ותנח התיבה".

זה ינחמנו. וכי נביא היה למך? אמר ר' שמעון בן יהוצדק: מסורת היה לאדם; כשנאמר לו: "ארורה האדמה בעבורך", אמר לפניו: רבונו של עולם, עד מתי? אמר לו: עד שיולד אדם מהול ממעי אמו; וכיון שנולד, אמר: זה ינחמנו.

תנו רבנן: רשע בא לעולם, רעה באה לעולם, שנאמר: "בבא רשע בא גם בוז"; אבד רשע מן העולם, טובה באה לעולם, שנאמר: "ובאבוד רשעים רנה". צדיק נפטר מן העולם, רעה באה לעולם, שנאמר: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" וגו'; צדיק בא לעולם, טובה באה לעולם, שנאמר: זה ינחמנו ממעשנו:

מן האדמה אשר אררה ה'. עשרה מיני רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון, "ארורה האדמה בעבורך". ואחד בימי למך, מן האדמה אשר אררה ה'. ואחד בימי אברהם, "ויהי רעב בארץ". ואחד בימי יצחק, "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון". ואחד בימי יעקב, "כי זה שנתים הרעב". ואחד בימי שפוט השופטים, "ויהי רעב בארץ". ואחד בימי דוד, "ויהי רעב בימי דוד שלש שנים". ואחד בימי אליהו, "אם יהיה השנים האלה טל ומטר". ואחד בימי אלישע, "ויהי רעב גדול בשומרון". ואחד שהוא מתגלגל ובא. ואחד לעתיד לבוא, "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה'". רבי שמואל בר רב יצחק אמר: עיקר אתווינטיא שלו היה בימי דוד, ולא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה (וי"א נטיעה קטנה) ולא היה יכול לעמוד בו, טלטלו הקב"ה והביאו בימי דוד. מתלא אמרין: שילא חטא ויוחנא משתלמא. לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולין לעמוד בהן. משל לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטריטון, בשעה שהוא מבקש לתלות קופתו הוא מביא יתד ותוקעה ונתלה הוא בה תחילה ואחר כך הוא תולה קופתו. רבי ברכיה הוה קרי עליהון "נותן ליעף כח".

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

נסתכל נח שהן מכעיסין להקב"ה, אמר: מה לי להיזקק לפריה ורביה? לפיכך לא הוליד עד ת"ק שנה, ואחר כך אמר: ימות האיש ההוא בלא בנים? והקב"ה אמר "פרו ורבו". מיד נזקק לפריה ורביה:

ויהי נח בן חמש מאות שנה. מה טעם כל דורו מוליד למאה ולמאתים, והוא מוליד לת"ק שנה? אלא אמר הקב"ה: אם רשעים הן, אין רצוני שיאבדו במים; ואם צדיקים הן, אטריח עליו ויעשה תיבות הרבה. וכבש הקב"ה מעיינו והוליד לת"ק שנה, שאפילו יפת שהוא גדול, לכשיבוא המבול אינו בן ק' שנה לעונשין.

ויולד נח את שם. והלא יפת הוא הגדול? אלא בתחילה אתה דורש שהוא צדיק, ושנולד מהול, ושייחד הקב"ה שמו עליו, ואברהם יוצא ממנו, וששימש בכהונה גדולה, ושנבנה בית המקדש בתחומו. ומנין אותיותיו תלה הקב"ה לדורות מן דור המבול עד דור הפלגה ש"מ שנה.