ביאור:מעומד/מקרא/תורה/במדבר/כא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר כא | למהדורת הביאור הרגילה) |
|
פרשת חוקת
|
מלחמת ערד (חרמה)
- א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יתכן שזהו שם עם ולא שם עיר יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים בדרך שהלכו בה המרגלים, התרים את הארץ -
- וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.
- ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:
- אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי, וְהַחֲרַמְתִּי אז אקדיש לה' אֶת עָרֵיהֶם!
- ג וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל,
- וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי - וַיַּחֲרֵם השמידו אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם.
- וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם "חָרְמָה". {פ}
הנחשים במדבר
| משה מרפא חולים באמצעות נחש הנחושת. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, מיכלאנג'לו |
- ד וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב להקיף אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ לא היתה להם סבלנות הָעָם בַּדָּרֶךְ.
- ה וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה כלפי ה' שממנו באה הגזירה לנדוד במדבר, וכלפי משה שלא התפלל בשבילם:
- לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר?
- כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם! וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה מאסה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל קל וגרוע, או שמשמעותו לחם עבש או יבש - והכוונה למצות!
- ו וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים סוג נחש ארסי שנשיכתו שורפת, ויתכן שנקרא כך על שם הצליל שהוא משמיע
- וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם - וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל.
- ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ:
- חָטָאנוּ! כִּי דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ וגם נגדך דיברנו דברים רעים.
- הִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה - וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ!
- וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם.
|
עשה לך שרף... הפסוקים הללו הם משחק מלים שקשה להגותן. משה רבנו - המגמגם וכבד הפה והלשון מרפא את העם דווקא באמצעות פסוקים שלכל אחד קשה לומר אותם, ובכך עונה לעם שהודה "כי דיברנו בה' ובך". 'נחש' היה שם של מלך עמון (במלחמת שאול לעזרת יבש גלעד בספר שמואל, ארכיאולוגים מזהים עיר בשם נחש, ובערבית הנחושת נקראת נחאס (النحاس). ר' בעניין הקשר בין שבט הקיני הנחושת והנחש באתר 'מוסף שבת' של מקור ראשון (לפרשת פקודי), ור' על גלגולה של המילה נחש ונחוש בעברית באותו אתר, לפרשת חוקת. |
- ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה:
- עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף דמות נחש שרף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס על מוט גבוה, כדי שכולם יראו אותו.
- וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ - וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.
- ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס.
- וְהָיָה - אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ,
- וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת - וָחָי.
המשך המסע - בערבה ובעבר הירדן הדרומי
- י וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת.
- יא וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת, וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב במדבר מואב, בצידו המזרחי - מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ בצד שזורחת השמש.
- יב מִשָּׁם נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד.
מעבר ארנון
- יג מִשָּׁם נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן המשיכו צפונה ועברו את נחל ארנון אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל מקצה איזור הָאֱמֹרִי
הערת אגב לגבי ארנון
- - כִּי אַרְנוֹן: גְּבוּל מוֹאָב ארנון היה בשטחי מואב, אך האמורי כבש אותו (ראה פירוט בהערות למטה), בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי.
- יד עַל כֵּן יֵאָמַר נכתב או נאמר בהקראות על פה בְּסֵפֶר 'מִלְחֲמֹת יְהוָה' ספר שירים שהיה ידוע בזמנו:
| נחל ארנון |
- "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה את העיר והב הנמצאת ליד העיר סופה, כבש האמורי
- וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן וכן כבש את נחל ארנון
- טו וְאֶשֶׁד ואת שפך הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה נשפך לכיוון לְשֶׁבֶת עָר מקום מושבה של העיר עָר, וְנִשְׁעַן ובזרימתו נסמך לִגְבוּל מוֹאָב".
המסע לבאר
- טז וּמִשָּׁם בְּאֵרָה,
- הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר נס שלא הוזכר במקום אחר בתורה יְהוָה לְמֹשֶׁה:
- אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם! {ס}
- אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם! {ס}
- יז אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת:
- "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ שירו לָהּ:
- יח בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים משה ואהרון
- כָּרוּהָ נְדִיבֵי שרי הָעָם
- בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם במטה שלהם שהם נשענים עליו, בהנהגתם (המטה משמש כמשל לתאר הנהגה)"
עד המפגש עם סיחון
- וּמִמִּדְבָּר ממדבר מואב הלכו אל - מַתָּנָה, יט וּמִמַּתָּנָה - נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל - בָּמוֹת.
- כ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה בארץ מוֹאָב, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה: וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן היא בולטת ומכל ה'ישימון' אפשר לראות אותה. {פ}
מלחמת סיחון האמורי
- כא וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים שליחים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר:
- כב אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ:
- לֹא נִטֶּה נעבור מהדרך הראשית אל תוך בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לא נקלקל את השדות והכרמים שלכם, לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר את המים המעטים שלכם,
- בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ - עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ".
- כג וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ.
- וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ, וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה,
- וַיָּבֹא יָהְצָה אל מקום הנקרא 'יהץ', וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל.
- כד וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל ניצח אותו במלחמה לְפִי חָרֶב במלחמה. ור' בהערות הסבר נרחב לביטוי.
- וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ: מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק נחל יבוק בצפון,
- ... עַד בְּנֵי עַמּוֹן האיזור של עמון במזרח - כִּי עַז קשה למעבר, או מוכן למלחמה גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן.
- כה וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה,
- וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי:
- בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ הערים הקטנות מסביב לה.
- כו כִּי חֶשְׁבּוֹן - עִיר סִיחֹן עירו של סיחון מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא,
- וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח סיחון האמורי אֶת כָּל אַרְצוֹ של מלך מואב מִיָּדוֹ - עַד אַרְנֹן.
- כז עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים המשוררים המושלים משלים:
- "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן לעיר חשבון כדי לבנות אותה, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.
- כח כִּי אֵשׁ יָצְאָה משל למלחמה מֵחֶשְׁבּוֹן! לֶהָבָה - מִקִּרְיַת סִיחֹן!
- אָכְלָה עָר מוֹאָב את הערים של מואב (ויש המפרשים עיר ושמה "ער מואב" - בַּעֲלֵי בָּמוֹת הערים ההן שהיו מקומות הפולחן אַרְנֹן של ארנון - אליל המואבים, ויש מפרשים 'במות ארנון' מקומות הפולחן שבאיזור נחל ארנון, כלומר המואבים.
- כט אוֹי לְךָ מוֹאָב! אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ האליל הראשי של מואב!
- נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם לברוח כפליטים! וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית ליפול בשבי לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן!
- ל וַנִּירָם המלכות שלהם (ראה "ניר" במלכים א יא לו) אָבַד אבדה המלוכה שלהם בכל האזור: - חֶשְׁבּוֹן מחשבון עַד דִּיבֹן!
- וַנַּשִּׁים ועשינו מארצם שממה - עַד נֹפַח, אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא ליד העיר מידבא!!
- לא וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי.
- לב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ולאחר שחזרו המרגלים, ישראל תקפו וכבשו את יעזר והערים שמסביבה, (ויירש) וַיּוֹרֶשׁ וגירש אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם.
מלחמת עוג מלך הבשן
- לג וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן, וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי בעיר בשם אדרעי.
- לד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה:
- אַל תִּירָא אֹתוֹ! כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ.
- וְעָשִׂיתָ לּוֹ - כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן.
- לה וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו הביטוי 'אותו ואת בניו' משמש גם במגילת אסתר כפי ששמו לב חז"ל וְאֶת כָּל עַמּוֹ, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד,
- וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ.
הערות
- "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף..." (פסוק ח) - עד היום משמש הנחש לסמל הרפואה, למשל תג מפקדת קצין רפואה ראשי, להרחבה עיין בערך "נחש הנחושת" בוויקיפדיה.
- "וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ ישראל כבשו את ארץ האמורי מֵאַרְנֹן נחל ארנון בדרום עַד יַבֹּק נחל יבוק בצפון עַד בְּנֵי עַמּוֹן האיזור של עמון במזרח" (פסוק כד) - שטח זה (דרום הגלעד, ממלכת סיחון האמורי) היה שייך לפני יציאת מצרים, חלקו למואב [בדרום מערב, גלילות הארנון] (פסוק כו), וחלקו לעמון [בצפון מזרח, גלילות היבוק] (יהושע יג, כח).
- כיון שעמון מואב היו אחים (סוף בראשית יט) הם פעלו בדרך כלל בשיתוף פעולה (שופטים ג, יב וכן בדברי הימים ב כ, א).
- בספר שופטים (יא, יג) באים עמון בתלונה ליפתח שישראל גזלו להם את אדמתם. יפתח משיב שישראל עקפו את אדום ומואב, ולאחר שהאמורי תקף אותם הם כבשו את הגלעד. אמנם שטח זה היה פעם של עמון, אבל כשישראל הגיעו, האמורי שלט שם. מלבד זאת, מאז עבר הרבה זמן ואף אחד לא עירער על שליטת ישראל בגילעד.
- חז"ל מסבירים שלמרות שנאמר "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב, וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" וכן "וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, אַל תְּצֻרֵם" (דברים ב), "עמון ומואב טוהרו בסיחון" (גיטין לח, א), כלומר: ארץ עמון ומואב שנכבשה בידי סיחון האמורי לא נאסרה לבני ישראל.
- לכן מובא הציטוט מספר 'מִלְחֲמֹת יְהוָה' (יד-טו) המתאר את כיבושי סיחון, כדי להדגיש שאזורים אלו נכבשו על ידי האמורי ורק לאחר מכן ישראל כבשו אותם.
- "ויכה אותו...לפי חרב" - משמעותו המילולית של הביטוי 'להכות לפי חרב': הכה אותו בצד החד של החרב - כביכול הפה של החרב אשר אוכלת את האויבים. ויגאל ידין הראה שבתקופה הקדומה השתמשו בחרבות בעלי חוד כפול שנראה כמו פה, ובחרב פיפיות היו אף שני להבים כפולים הפונים באלכסון מקצה החרב. כמו כן נמצאו חרבות כנעניים קדומים שצורתם דומה למגל, ולהם "פה" מעוקל.
