ביאור:במדבר כג - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר כג | למהדורת הביאור הרגילה) |



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

המשך נאום בלעם הראשון. החלוקה הנוצרית רואה רמזים לישו בחלוקה זו.


המשך הדברים

המשל הראשון של בלעם

הכנות

א וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק:

בְּנֵה לִי בָזֶה כאן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם, וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם עם בלעם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק:

הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ, וְאֵלְכָה. אוּלַי יִקָּרֵה יְהוָה לִקְרָאתִי, וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי? וְהִגַּדְתִּי לָךְ.

וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי בשפיפות, באופן המזכיר הליכת נחש שפיפון המשמיע קולות נשיפה.

וַיִּקָּר מלשון מיקרה, כלומר נמצא והתגלה אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר בלעם אֵלָיו:

אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי, וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

וַיָּשֶׂם יְהוָה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם, וַיֹּאמֶר:

שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר:...

וַיָּשָׁב אֵלָיו, וְהִנֵּה נִצָּב עדיין עַל עֹלָתוֹ, הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב.

המשל הראשון

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:

מִן אֲרָם יַנְחֵנִי הנחיה היא הוראת מקומות החניה והדרכים בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, מֵהַרְרֵי קֶדֶם ארץ קדם - במזרח. בה השמש מקדימה לזרוח:
לְכָה לֵך! אָרָה לִּי קלל אותם במאֵרה - אמירת "ארור" המרעיד את השומע יַעֲקֹב את יעקב, כלומר את ישראל וּלְכָה זֹעֲמָה קללות זעם - תבוא עליהם כעס, או שהם יזעמו. זעם מקורו בצליל מלמול מאונפף המושמע כשאדם שומר בקרבו את הכעס ולא מביעו בקול יִשְׂרָאֵל".
מָה אֶקֹּב אמירת נקיבה - קללה עם טקס ניקוב גולגולת - לֹא קַבֹּה אֵל? וּמָה אֶזְעֹם - לֹא זָעַם יְהוָה למעשה אומר: אוכל לקלל רק אם האל מעוניין בכך?
כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ! וּמִגְּבָעוֹת - אֲשׁוּרֶנּוּ שור - ראיה והתבוננות מרחוק. המילה "ישר" מקורה בהתבוננות קדימה למרחק!
הֶן עָם הנה, כלומר הרי רואה אני שעם זה לְבָדָד יִשְׁכֹּן! וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב!
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב את ישראל שמספרם רב כגרגירי עפר? וּמִסְפָּר ומי ספר אֶת רֹבַע זרע, או: אפילו לא רבע מ יִשְׂרָאֵל?
תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים בלי שאקללם. או: כמוהם שהם ישרים. משחק מלים עם "אשורם"!! וּתְהִי אַחֲרִיתִי - כָּמֹהוּ!

וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם:

מֶה עָשִׂיתָ לִי?! לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ?

וַיַּעַן וַיֹּאמַר:

הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי? אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר.

משל בלעם השני

הכנות למשל השני

וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק:

לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם.
אֶפֶס, קָצֵהוּ - תִרְאֶה, וְכֻלּוֹ - לֹא תִרְאֶה, וְקָבְנוֹ ותקלל אותו. יהודי ליטא נהגו לקרא לקובנה עירם 'קובנו' - עיר הגולה המקוללת על שם פסוק זה לִי מִשָּׁם.

וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק: "הִתְיַצֵּב כֹּה פה עַל עֹלָתֶךָ, וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה זהו ביטוי להומור. המקרא לועג להם על חיפוש המקום הנכון.

וַיִּקָּר שוב, באופן אקראי, ללא שבלעם יכל לתכנן זאת יְהוָה אֶל בִּלְעָם - וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו, וַיֹּאמֶר:

שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר...

וַיָּבֹא אֵלָיו, וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ שוב לועגים בהומור על המצב החוזר על עצמו וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק:

מַה דִּבֶּר יְהוָה?

המשל השני

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:

קוּם בָּלָק וּשְׁמָע! הַאֲזִינָה עָדַי עד אלי, כלומר: לי בְּנוֹ צִפֹּר הבן של ציפור:
לֹא אִישׁ - אֵל האל איננו איש וִיכַזֵּב המשקר. המבטיח ומאכזב ואינו מקיים. כזב הוא שקר בלשון המקראית וּבֶן אָדָם ואין האל בן אדם וְיִתְנֶחָם שמתחרט.
הַהוּא אָמַר - וְלֹא יַעֲשֶׂה? וְדִבֶּר - וְלֹא יְקִימֶנָּה?!
הִנֵּה: בָרֵךְ לָקָחְתִּי לברך לקחתי על עצמי, למעשה לשון סגי-נהור לקללה, וּבֵרֵךְ והברכה שנתתי - וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה האם לא אשוב עליה ואדגיש אותה?
לֹא הִבִּיט אף אחד לא ראה אָוֶן רשע ומרמה בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל מעשים רעים בְּיִשְׂרָאֵל.
יְהוָה אֱלֹהָיו - עִמּוֹ! וּתְרוּעַת מֶלֶךְ - בּוֹ וגם מריעים בו למלך, לה'.
אֵל - מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם! כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ! כמו קרני הראם המופיעים ונראים למרחק, המקרא לועג לתחפושות הנבואיות שהמואבים והמדיינים הכינו
כִּי לֹא נַחַשׁ אין מנחשים, כשף או נבואה באמצעות נחשים או לחישות הנשמעות כקולות נחשים, או הליכה עקמומית במדבר הדומה לנחש. וכאן לועגים להליכת השפי בְּיַעֲקֹב, וְלֹא קֶסֶם נבואה באמצעות קיסמים לחיפוש מים בְּיִשְׂרָאֵל.
כָּעֵת כמו עכשיו, כלומר בעוד זמן קצר, או: ברגע זה יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל: "מַה פָּעַל אֵל?" כלומר: בקרוב יתברר איך הקללה שמכוין בלעם בטקסט המקורי שלו, הוא בעצם סוג של ברכה
הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא! - לֹא יִשְׁכַּב, עַד יֹאכַל טֶרֶף! וְדַם ועד אשר דם חֲלָלִים המתים (שהרג) יִשְׁתֶּה!

וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם:

גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ! גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ!!!!

וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק:

הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, לֵאמֹר: "כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה? אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה!"

המשל השלישי

הכנות למשל השלישי

וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם:

לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר. אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם?

וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר נראה שזהו מקום הנראה כאיבר מין נקבי, ושימשה גם כמקום עבודת אלילים לאל פעור הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן השממה - נקראת כך עקב התגובה האנושית או צליל שריקת והמהום הרוחות במקום זה.

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק:

בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים!

וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם, וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

גם כאן, החלוקה הנוצרית קוטעת את הפרשיה באופן מכוון, ולפי דרכם יש כאן רמזים לנבואתו הכלל עולמית של ישו ולהתניית בחירת עם ישראל (או כלשונם העם היהודי) עד לימיו ולאחריהם הפיכת "האמונה" לקריאה כלל אנושית. הנוצרים גם רואים בירידת או הורדת ישו מן הצלב, קיום הכתוב "כי קללת אלהים תלוי" (צלוב - בתרגום היווני שאימצו למקרא). באופן אירוני יתכן שאפשר ללמוד מקללתם, ומהפיכת קללת בלעם לברכה.