תולדות תנאים ואמוראים/ה/רב הונא
רב הונא[עריכה]
האדם הגדול הזה אשר זכה לישב על כסא רב בסורא לא נודע לנו מאומה מי היו אבותיו, ואך ע"פ עדות רש"ג באגרתו ח"ג ספ"ב שהיה מדבי נשיאה, היינו ממשפחת הריש גלותא, וקרוב מאוד לומר שהיה נכד לרב הונא ריש גלותא שנפטר בחיי רבי כמפורש כלאים פ"ט ה"ג.
וע"פ עדות רש"ג באגרתו שם שר"ה נפטר תרח לשטרות נוכל לידע את שנת לידתו כי מפורש במו"ק כח. שר"ה הגיע לגבורות א"כ נולד תקכח, אבל יותר נראה דמה שאמרו שהגיע לגבורות הכונה שהיה הרבה יותר משמונים, ובגמרא אמרו אך שמשמונים לאילך אם מת פתאום זו היא מיתת נשיקה, כי א"א לומר שחי אך שמונים שנה א"כ כשבא רב לבבל בשנת תקל היה אז ר"ה בן ב' שנים ובפטירת רב תקנח היה בן שלשים, ובפטירת שמואל תקסה היה אך בן שבע ושלשים, ואז היו כמה מתלמידי דרב זקנים ממנו לימים כמו רב יהודה שנולד כשנפטר רבי וכן רב חסדא שהיה תלמיד חבר לר"ה היה זקן כמותו שחי צב שנים כמו"ק כח. ונפטר תרך א"כ מולד קתכח, אלא ודאי שר"ה חי הרבה יותר משמונים והיה בפטירת רב לערך כבן ארבעים וכדמצינו דעוד בחיי רב הכניס את בנו רבה לחופה וכן בנות גדולות היו לו כמגילה כז. ויסופר שם שהיה אינש גוצא ועני גודל עד שפ"א לא היה לו יין לקידוש ומשכן את האוזר שלו ותחת האוזר חגר א"ע בחבל וקאי קמיה דרב ושאלו מאי האי וסיפר לו המעשה, וברכו רב יהא רעוא דתיטום בשיראי, וכן היה, וכפי הנראה התעסק בעבודת האדמה ובגידול בהמות כמגילה כח. שר"ה נשא מרא אכתפיה וכשרצה רב חנא בר חנילאי ליקח ממנו חמרא ולשא השיב לו אי רגילת דדרית במאתיך דרי ואי לא איתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי, ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"א שר"ה היה רועה בהמות והיה יודע סהדותא לאדם אחד ובקשו האיש שילך להעיד לו א"ל אם תתן לי שכר בטילה אז אלך, ופ"א בא אחד לדון לפניו ור"ה עסק אז ללקט פירותיו מן הדקל והשיבו אם יעלה במקומו על הדקל אז ידין דינו, ובכתובות קה. יסופר שאם היו באין לפניו לדין היה משיב הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא. ומזה אנו רואין שהיה עובד אדמתו ומשקה שדותיו ומלקט פירותיו ומרעה בהמותיו בעצמו.
וכל זה לא הפריעו מלמודו ודבק ברבו החביב לו והיה תלמיד מובהק דרב כמפורש שבת סו: קכח., ביצה מ., ב"ק קטו. שאמרו והא ר"ה תלמידו דרב הוה, וקראו ר"ה "אבא" כפסחים קז., יומא פז. (והוא לשון חשיבות ומרות).
וקיבל מרב רובו תורתו כדמצינו ר"ה אמר רב ברכות מט:, שבת קמב:, עירובין ז. ל. פה. פז., פסחים ג: עג. קו:, סוכה ב:, ביצה ו: טז:, יומא פז., מגילה לא., יבמות יז: נט: ס. פח: צג., כתובות כא: כב. נ:, נזיר כו:, גיטין יג. כט: סד: עה:, סוטה כב., קידושין ח., ב"ק כא. ל: קו., ב"מ סג., ב"ב נד. נה. קטו: קע:, סנהדרין כח:, חולין יט. נז. קלג., תמורה כב:.
ובירושלמי ר' חונה או רב הונא בשם רב כשבת פ"א ה"א, עירובין פ"ד ה"ה, מגילה פ"א ה"א, פ"ב ה"ב ועוד בכמה מקומות.
ובחולין צה: שבעי מרב ורב השיבו בהלצה אל תהי שוטה בחרוזין. והיה גדול כ"כ בעיני רב עד שנתן לו רשות לדון כעדות רבה בריה כסנהדרין ה..
וכן קיבל מרב אסי (חבירו דרב כהנא) כדמצינו אר"ה א"ר אסי ב"ב קכו., חולין יט., ובכתובות מח: איתיביה ר"ה לרב אסי - א"ל רב לאו אמינא לכו לא תיזלו בתר איפכא, וכן כתבו התוס' בברכות לד. ד"ה אמצעיות שר"ה היה כתלמיד לפני רב אסי.
וכן קיבל משמואל כדמצינו ר"ה אמר שמואל ר"ה לב., סוכה לב:, קידושין ו., ובערכין טז: יתיב ר"ה וחייא בר רב קמיה דשמואל, ומה שמצינו גיטין ה. וזבחים מו: בעי מיניה שמואל מרב הונא, אפשר בעי מיניה לנסותו או שהוא ר"ה ריש הגולה שנפטר בחיי רבי, ר"ה א"ר זעירא ברכות לז. וצ"ל אמר זעירא, וכן מצינו ר"ה א"ר חנינא כשבת קכב., נדה ס:.
ר"ה אמר רבי כתובות סח:, (ומה שמצינו גיטין עד., קידושין ס: ר"ה אמר רבי צ"ל אמר רב).
ר"ה א"ר ינאי חולין קכב:, וכן ר"ה א"ר חייא רבה כמגילה פ"א ה"א-ב:, פ"ב סה"ג, וידוע שר"ה לא היה בא"י לכן בע"כ צירכין אנו לומר שקיבל שמועותיהן מרבותיו או מחבריו שבאו מא"י לבבל.
אבל מה שמצינו שבת סג: גיטין יא: יתיב ר"ה קמיה דר' ירמיה, וכן ב"ב יא. בעי ר"ה מר' אמי זה ד"ה אחר, וכאשר נבאר במקומם. וכן שבת ס:, ע"ז ס: שבעי ר"ה מרב אשי הוא ר"ה האחרון.
וכשנפטר רבו הקדוש רב, וכל תלמידיו הגדולים באו לפני שמואל לנהדרעא אעפ"כ לא נתבטלה ישיבת רב בסורא ואך ריש מתיבתא לא הוקם מפני כבודו של שמואל, ובסורא היו קבוצת חכמים ורב המנונא היה המפקד עליהם כמבואר בערכו, ורב הונא היה הגדול שבכולם וזה שאמרו סנהדרין יז: (שכל היכי שאמרו) אמרי בי רב [היא] רב הונא, ומקשי והאמר רב הונא אמרי בי רב, ומשני אלא רב המנונא. ודברי שניהם אמת, וכמו שאמרו יבמות פג: אמרי בי רב מנו רב הונא ופרש"י אע"ג דמשנינן ההם אמרי בי רב, רב המנונא, היינו היכי דאמר ר"ה אמרי בי רב - אבל היכי דאתמר סתמא ודאי הוא ר"ה, וכונתן כמו שאמרנו שהמפקד היה באמת רב המנונא שהיה המפקד בב"המד בסורא, אך הגדול שבהם היה ר"ה, וכ"ע חזו שהוא הוא האחד העתיד לישב על כסא רבו, אך כ"ז שהיה רב אסי ושמואל קיים היו כולם כפופין תחתיהם, אך רב אסי לא האריך ימים אחר רב כנדה לו., ושלחו כל שאלותיהן לשמואל וכדמצינו כמה פעמים שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו.
ואחרי פטירת שמואל שנפטר שנת תקסד או תקסה אז התחילו להתייעץ את מי למנות לריש מתיבתא ובאיזה מקום אם בנהרדעא מקום שמואל או בסורא מקום רב, והנה מלבד רב הונא היו אז גדולי תלמידי דרב שהיו כולם ראויין לאותה אצטלא כמו רב ירמיה בר אבא שהיה כמו ת"ח לרב, ורב יהודה שהיה לפי הערך עוד זקן מר"ה שנולד ביום שמת רבי, ורבה בר אבוה רבו דרב נחמן, וכה עבר זמן שלש שנים עד שבאו לכלל דעה אחת. וכפי הנראה לא רצו לעשות המתיבתא בנהרדעא יען שהיתה עומדת על הספר ואפשר שראו שעתידה ליחרב וכמו שהיה באמת אח"כ שבשנת תקע חרבה ע"י פפא בר נצר כרמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב, ורב ירמיה בר אבא כפי הנראה נעשה לריש בעיר שום-טמיה (הסמוכה לסורא) כב"ב קנג. ורב יהודה יסד ישיבה גדולה בפומבדיתא, אבל המתיבתא הגדולה אשר ממנה יצאה ההכרעה וההוראה לכל ישראל הקימו בסורא, והגורל נפל על רב הונא, כי בו נקבצו כל המעלות והמדות טובות, כי מלבד חכמתו הגדולה (עד שרבא התפאר שנתנה לו חוכמתיה דר"ה, מו"ק כח.), היה גם עשיר מפולג וכמו שהבאנו לעיל שהיה עני גדול ורב ברכו ונתעשר, ויסופר מגילה כז: שרב זכה לראות שברכתו נתקיימה שבחופת רבה בריה אתיין בנתיה וכלתיה דר"ה, ור"ה שהיה איש גוצא והוה גני אפוריה ולא ראוהו וכסוהו בשיראי, וכששמע רב את זאת הקפיד עליו ואמר מ"ט כשברכתי לו לא אמר וכן למר. וההצלחה האירה פניה אליו ובכל אשר פנה הצליח וכאשר יסופר ברכות ה: שפ"א החמיץ ליה ארבע מאה דני חמרא, עול לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן וא"ל לעיין מר במיליה, א"ל מי איכא מאן דשמע עלי לימא, א"ל הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסא - א"ל קבילנא עלי דיהיבנא, איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא (ואפשר שלכן אמרו ברכות נז. הרואה הונא בחלום נס נעשה לו) ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי חמרא.
וכן היה לו מעלה יתירה על כל חבריו יען שהיה ממשפחת הריש גולתא, וזה ילמדנו רבינו שרירא גאון באגרתו ח"ג פ"ב שר"ה היה מבי נשיאה.
והוקם לשבת על להיות ריש מתיבתא על כסא רב [בשנת תקסח], אך מתיבתא דרב היתה בסורא עצמה, אבל מתיבתא דרב הונא יאמר רש"ג שבית מדרשו דר"ה היה קרוב למתא מחסיא וכידוע שהיו כמה עיירות סמוכות זו אצל זו, (וע"פ השערה נכונה נראה שבית מדרשו היתה בער דרוקרת שהיא היתה סמוכה למתא מחסיא וסורא וכדמצינו שר"נ בר רב חסדאא היה שם כתענית כא:, וזה שאמרו תענית כא: בדרוקרה הוות דליקתא ובשביבתיה דר"ה לא הוות דליקתא סבור מינה בזכותא דר"ה דנפיש - האי זוטרא לר"ה וכו', אבל כל העיירות היו נחשבות ע"ש סורא וזה שאמרו סנהדרין יז: סבי דסורא ר"ה ורב חסדא, ובעירובין סב: פרש"י שמקומו של ר"ה בפומבדיתא והוא ט"ס דמוכח).
ובאמת לא נתבישו משברם כי מצאו את האיש אשר המה מבקשים, כי הוא הגדיל את ישיבתו על אחת שבע כאשר יסופר כתובות קו. שר"ה דריש בתליסר אמוראי וכי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דר"ה ונפצו גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דר"ה בבלאה, ואף שהוא בל"ס ע"ד מליצה אבל מזה אנו יודעין איך שישיבתו גדולה כ"כ עד שגם בא"י נתנו כבוד לשמו, ואמרו שם שגם רבנן הנשארים שם (כל השנה) היו שמונה מאות (ובידוע שאך בשני חדשי הכלה התקבצו למתיבתא לעמוד על המבחן אבל כל השנה היו הולכין כולם לעירן לעשות מלאכתן ולמדו שם בישיבתן הפרטיות כל אחד בעירו, ואך העשירים שבהן והמובחרין ישבו כתמידיות אצל רבן), וגם עשרה תנאים היו לו בישיבתו כדמשמע הוריות ג:.
והנה מלבד תלמידיו הרבים ישבו גם לפניו כל תלמידי דרב וקבלו עול מלכותו, ואף חביריו הגדולים כרב ירמיה בר אבא ורב יהודה ורב נחמן וחבריהם כולם הלכו לישיבתו לשמוע הכרעתו וכדמצינו את רב ירמיה בר אבא כב"ב סה: שחולקין ר"ה ורב ירמיה ב"א א"ל רי"בא לר"ה והא זימנין סגיאין אמריתא קמיה דרב הלכתא כר"ע ולא אמר לי ולא מידי, א"ל היכי תניתא א"ל איפכא תנינא, משום הכי לא אמר לך ולא מידי, וכן שם קע: א"ל רי"בא לרב הונא אי שמיע ליה לרב הא ברייתא - הוה הדר ביה, א"ל שמיע ליה ולא הדר ביה, ומזה אנו רואין בבירור שגם רי"בא ביקש הכרעתו של ר"ה לפרש קבלת רבותיו. וכן נדה כד: ריב"א סבר למעבד עובדא כותיה דשמואל א"ל ר"ה מאי דעתך לחומרא, חומרא דאתי לידי קולא הוא - עביד מיהא כותיה דרב, ובמגילה כג. חולקין, (ומזה אנו רואין בבירור שו"ה לא היה בנו דרי"בא, כאשר רצה חכם אחד לומר שהיה בנו).
וכן רב יהודה מצינו מחלקותן ב"מ קטו., ב"ב קו., ודברי ר"ה ברישא, ובחולין קיא: יתיב רב כהנא אחורי דרב יהודה ויתיב רב יהודה קמיה דר"ה, ובכורות מד. שמחוי ר"ה חד מדידן וחד מדידהו ואיקפד רב יהודה ופרש"י רב יהודה היה יושב כנגדו, אבל ר"ה החשיבו מאוד כחולין יט. שחלקו ר"ה ור"י בשם רב ואיקפד רב יהודה ואמר טריפנא וכמשר, ומכשרנא טריף, אמר ר"ה שפיר קא מקפיד חדא איהו שמיע ליה מיניה דרב ואנא לא שמיע לי וכו', ובקידושין ע. כשאזמניה ר"נ לרב יהודה לדינא קמיה אזיל רב יהודה לר"ה לאמלוכי אם ילך אם לא א"ל ר"ה מיזל לא מיבעי לך למיזל משום דגברא רבה את, וזה שאמר רש"ג באגרתו ח"ג פ"ב ומלך רב יהודה בפומבדיתא ותלמידיו לפניו ויבא לראות את ר"ה לפרקים.
וכן רב נחמן אע"פ שקראו הונא חברין כקידושין מז. עח:, ב"ק צו:, ב"ב קלח:, גיטין נב:, חולין נו., אבל היה צעיר לימים הרבה מר"ה והיה בא תמיד לסורא לברר ספיקותיו, כדאמר בעצמו נדה כח. לדידי מיפרשא לי מיניה דר"ה, וכן ב"ב קלג. א"ל ר"נ - ואמרת לן עלה - אותיב לר"ה כזבחים קטז:, מנחות יז., וכן מצינו ר"נ איקלע לסורא כסוכה יד:, כתובות צד. צט:, ב"ב קלב:, שבועות מח:, חולין יט: וכמבואר באריכות בערך ר"נ.
רבה בר אבוה כגיטין עב. כשחלש עול לגביה ר"ה ור"נ.
רב אדא בר אהבה יסופר תענית כ: שהיה לר"ה מחרא בבית רעועא ובעי לפנוייה (והיה מתיירא שמא תפול) עייליה לרב אדא ב"א להתם משכיה כשמעתא עד דפנייה, בתר דנפק נפל כיתא ארגיש ראב"א איקפד, ובנזיר נז: יסופר ששאל לר"ה דידך מאן מגלח, וב"ק פ. שאל לר"ה דידך מאי (מי שומר בהמה דקה שלך) והשיבו חובה אשתי א"ל חובה תקברון לבניה והוה כשגגה וכו' וכל שניה לא איקיים זרעיה לר"ה מחובה.
מחלקותם נדרים פא., ובעירובין פ"ד ה"ג מצינו שר"ה אמר בשמו.
וכן ר' אלעזר שהיה מרא דא"י היה נכנע מלפניו ואמר ב"ב קכה: ד"ז נפתח בגדולים (ר"ה) ונסתיים בקטנים (על עצמו אמר כן).
חייא בר רב ששניהם ישבו לפני שמואל כערכין טז: ור"ה שאלו ככתובות כא: ואעפ"כ קרא לר"ה "רבי" כבכורות כב., מחלקותן שבת סט: קלה:, ב"ב ד:, ע"ז מט:, עירובין פ"ד ה"א.
ויתר חבריו הוא ר' אבין נגרא כשבת כג: שהיה רגיל ר"ה דהוה חליף ותני אפתחא דר' אבין נגרא.
רב אויא סבא כביצה כא. שר"ה משתבח בנויה דגברא רבה הוא.
גידל בר מניומי בזמנו כב"ב לא: שמצא את ר"ה וחייא בר רב ורב חלקיה בר טובי ומחה קמייהו.
רב גידל (תלמידו דרב) איעקיר מפרקיה דר"ה כיבמות סד:.
גניבא כגיטין לא: שר"ה ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא עלייהו וכו'.
רב חייא בר אשי בחולין קיא: קראו זל"ז יתמא.
רב חלקיה בר טוביא ישבו יחד כב"ב לט..
רב חנן בר רבא עירובין ו. אמר לר"ה לא תפלוג עלאי. רב חננאל בבכורות כד: שבעו מר"ה ואמר להו זילו שיילו לרב חננאל.
ר' יצחק מחלקותן עירובין יז..
רב חסדא היה כמו תלמיד חבר לר"ה וכדמצינו שהורה בשני דר"ה בכפרי כעירובין סב:, ור"ה א"ל חסדא שמך וחסדאין מילך כגיטין ז., וב"מ לג. שבעי רב חסדא מר"ה תלמיד וצריך לו רבו מאי (ור"ה חשדו שכונתו עליו) א"ל חסדא חסדא לא צריכנא לך עד ארבעין שנין וכו'.
ובאמת היה ר"ח זקן כמעט כר"ה כמבואר באגדרש"ג ח"ג פ"ב שר"ח נפטר תרך עשר שנים אחר ר"ה, וידוע שרב חסדא חי צב שנה כמפורש מו"ק כח., והוא ישב לפניו תמיד כדמצינו שקרא לר"ה מר כסוכה יד:, חולין יט., וקראו מרי דכי חולין צ:, אותיב לר"ה ברכות כב., פסחים עג., ור"ה הקירו מאוד עד שצוה לרבה בריה ואמר מ"ט לא שכיחת קמיה דר"ח דמחדדן שמעתיה כשבת פב..
מחלקותן ברכות כה., שבת קמו., סוכה נ:, ביצה יד., כתובות כד: נ., סוטה ה., גיטין סד., ב"ב לא:, חולין י., ובברכות כד: אר"ה א"ר יוחנן, א"ל רב חסדא האלקים אם אמרה לי ר' יוחנן בפומיא לא צייתנא ליה, ומה שמצינו פסחים קז. בעא מיניה ר"ה מרב חסדא הוא ט"ס וצ"ל להיפוך כגרסת הב"ח ודק"ס.
רצי בר יחזקאל שבת קלח. שלח לר"ה אימא לן איזי הנך מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב.
מר עוקבא בזמנו כמו"ק כ: שא"ל ר"ה צודנייתא בעית למיכל?
תלמידיו והאומרים בשמו[עריכה]
ר' אבא בעי מר"ה כנזיר יג., סוטה ח:, חולין מ., נדה יב., יתיב ר' אבא קמיה ב"ק קכ., ר' אבא אר"ה שבת ה. מא. קיג:, סוכה יג:, יבמות צח., כתובות כא: קד:, נדרים עז., גיטין ו. סג: פ: פט., קידושין ע:, ב"מ מז. קז:, סנהדרין ל:, חולין קלג., ור' אבא התפאר לפני ר"ז בבואו לא"י ואמר חיי דמר מיומא דסליק מר להכא הוה לן פתחון פה קמיה דר"ה ושאילניה כחולין נז:.
ר' אבא בר זבדא איעקור מפרקיה כיבמות סד:, ובכתובות ז. מצינו א"ר חלבו אמר ר"ה א"ר אבא בר זבדא צ"ל להיפוך ר"א בר זבדא אר"ה.
אבוא דשמואל מצינו שמתיב לר"ה מעילה ט. אבל הוא ר"ה קמא ריש הגולה שנפטר בימי רבי.
אבימי מהגרוניא אמר משמיה יבמות סד:.
ר' אבינא תלמידו גיטין סו..
רב אחא אריכא אר"ה מנחות לה:.
רב אחא בר אכא יתיב קמיה דר"ה חולין מט..
רב אחא בר יוסף בעי מר"ה שבת קמ..
רב אחא בר יעקב אמר יבמות סד: שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דר"ה לכר מאנא דקיימי בנפשאי והחכמה וכו'.
אחי שקיא אמר אנא אפיקתיה לר"ה (כבסא ביו"ט) מהיני לשילי ביצה כה:.
ר' אייבו בר נגרא בשמו סוכה פ"ד ה"ג.
ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דא"י הוו כייפי לר"ה מגילה כב., גיטין נט:, ובמו"ק כה. אמרו כי הוינן התם לא הוה לן לדלוי רישין מיניה. מחלקותן פסחים נה:.
רב דניאל בר רב קטינא אר"ה כתובות צז., עירובין פ"א ה"י.
רב הונא בר חייא קיבל ממנו ב"ב קיא..
רב הושעיא בעי מר"ה רבה בכורות לז: ושם יז. אמר לרבה כי עיית לקמיה דר"ה בעי מיניה.
רב המנונא ב' היה תלמידו עירובין סג., ובקידושין כט: יסופר שרב חסדא משתבח לר"ה שרב המנונא אדם גדול הוא ובקשו שיביאו אצלו, כי אתא חזייה דלא פריס סודרא, א"ל מ"ט לא פריסת סודרא? א"ל דלא נסיבנא, אהדרינהו ר"ה לאפיה וא"ל חזי דלא חזית לאפי עד דנסיבה.
רב זבדי אר"ה ערכין יג:.
ר' זירא תלמידו כמנחות כט. שאמר לדידי מפרשה לי מיניה דר"ה, וברכות לט. אמר כי הוינן בי ר"ה וכו', ר"ז אמר ר"ה ב"ק ט., חולין נז:, וברכות פ"ד ה"ב ר' זעירא בשם ר"ה, וכן נשאר הלשון בתענית יא: ר' זעירא אר"ה, ובשבת פ"ז ה"ב-כח אמר בשמו כמה דברים.
ר' זריקא אר"ה סוטה כא:.
רב חנא שימש לפניו מו"ק כה..
רב חייא אריכא תני קמיה ברכות לג. לגרסת דק"ס.
ר' חייא בר אבין אר"ה תענית ח., כתובות מח., קידושין כז., שאל מר"ה שבת קמ., קידושין נח..
ר' חלבו אר"ה ברכות ו: סב:, מגילה ד: כט:, מו"ק כו., ואיעקור מפרקיה דר"ה כיבמות סד:, ואמר אנא חזיתיה לר"ה וכו' כמנחות לב:, ובמגילה פ"א ה"א ר' חלבו ר' חונא בשם רב.
רב חנא בר חיננא בעי מר"ה פסחים קו:.
רב חנא בר חנילאי קרא לר"ה מר כמגילה כז., אתא לקמיה דר"ה ביצה מ., ובמגילה כח. יסופר שפ"א דרי ר"ה מרא אכפתיה וראה רב חנא בר חנילאי ורצה לשאת עבורו ולא הניחו ר"ה ולא רצה לאתייקורי בזילותיה.
רב חנן בר מולדא אר"ה סנהדרין ע..
חנן בישא בזמנו ב"ק קטו..
רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא קרא לר"ה מר ברכות ה:.
הורה ר"ה לאחיו דרב יהודה בר זבדי ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ד.
ר' יוסי בר חנינא אר"ה ברכות נב:, מחלקותן כתובות סג..
רב יוסף תלמידו המובהק אמר כי הוינא בי ר"ה כשבת קכט:, יתיב רב יוסף קמיה דר"ה עירובין ז., סוכה יא., ב"ק קב., ע"ז ז., חולין עד., בעי מר"ה ברכות כה:.
ר' יצחק בר אשיאן אר"ה סוכה מב., גיטין לט..
ר' יצחק בר חנינא אר"ה כתובות ד:, ושם סא. ונדרים לח: איתא בר חנניא.
ר' יצחק בריה דרב יהודה תני (מסכ') נדה בי ר"ה נדה יז:.
ר' יצחק בר מרתא אר"ה פסחים לג:.
ר' יצחק בר רדיפה אר"ה שבת כג:.
רב יצחק בר שמואל בר מרתא אר"ה ושאלו כתובות כא:.
רב כהנא אותיב לר"ה מו"ק יג:, יתיב ר"כ אחורי דרב יהודה קמיה דר"ה חולין קיא: ובעירובין קה. אר"ה כהנא מסייע כהני.
לוי בר בוטי הוה קרי וקמגמגם קמיה דר"ה בארורי א"ל אכנפשך וכו' מגילה לא:, ובירושלמי שם פ"ג ה"ח איתא לוי בר פנטי.
רב מנשה בר זביד קמה דר"ה יבמות יט:.
רב מנשיא בר גדא אר"ה סוכה יג:.
מר זוטרא דרש משמיה דר"ה עירובין מא:.
מרי בר מר בגיטין פו: שלח ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בעי מר"ה - אדהכי נח נפשיה.
נאלי אר"ה חולין מה:.
רב סחורה אר"ה ברכות ה. כו., שבת כד., יבמות קו., ב"ק כא., סנהדרין מט:, מנחות מ:. רבא, מצינו א"ל רבא לר"ה שבת נד. ואף שהתוס' בכורות יד. כתבו שרבא לא ראה את ר"ה, זה יען לפי מה שגורסין כשמת רב יהודה נולד רבא, ולפי זה נולד רבא ב' שנים אחרי פטירת ר"ה, אבל כבר בארנו גרסת הרמ"בם שצ"ל עד שלא מת רב יהודה נולד רבא, ובאמת חי רבא לערך עד שנה ונפטר תרסג כמבואר באגרת דרש"ג ח"נ פ"ב וא"כ היה בפטירת ר"ה שמת תרח יותר מעשרים שנה ולכן קרוב מאוד שזכה לדבר אתו, ואך יען שרבא היה תלמידו המובהק דר"נ בנהרדעא, ולא בא לסורא ולכן לא מצינו שידבר רבא עם ר"ה אך באקראי, ולכן שאל רבא לרפרם בר פפא תענית כ: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דהוה עביד ר"ה וסיפר לו ממעשיו הגדולים שעשה לעת זקנותו, וכן מצינו בפסחים קיד: שרבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא אמר הואיל ונפיק מפומיה דר"ה, אבל מה שמצינו כלאים פ"א ה"ט רבא בשם ר"ה שם בל"ס צ"ל ר' בא בשם ר"ה.
רבא בר חילקאי (ובדק"ס חקוקה) בעי מר"ה עירובין סז:.
רבה היה תלמידו המובהק כעירובין יז. שאמר רבה בעאי מר"ה, ובמנחות לו. אמר, ר"ה אסברא לי, ובעירובין מ. מ: אמר רבה כי הוינן בי ר"ה, וביבמות סא:, גיטין כז., ב"ב קעב: א"ל ר"ח לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לך ר"ה מינך, ובכורות יז. א"ל רב הושעיא כי עיילת לקמיה דר"ה בעי מיניה, ובנזיר מב: אמר רבה אר"ה.
רבה בר נתן בעי מר"ה ב"ק לב..
רמי בר אבא אר"ה עירובין י. סא..
רמי בר חמא אר"ה עירובין ה, וגרסת הרא"ש רמי בר אבא, ובזבחים יח: ר"ה איקלע לארגיזא רמי ליה בר אושפזיכניה — א"ל בר מינה דההיא דשנייא רמי בר חמא, וזה א"א לומר ונוח יותר גרסת צ"ק רבה בר"ה, או שהוא רה השלישי כמבואר לקמן.
רמי בר שמואל תני נדה בי ר"ה נדה יז:.
רב שיזבי אר"ה בכורות יא..
רב שמואל בר שבא אר"ה שבועות יז:.
רב שמואל בר יצחק תני קמיה דר"ה מגילה ח: ב"ב קיג:, בעי מיניה עירובין לו..
רב ששת היה תלמידו המובהק כמו שאמר בעצמו לרב ענן כתובות סט: שר"ה הוא רבו, ואיעקיר מפרקיה דר"ה שם סד:, וב"מ עב: רב ששת אר"ה, ומה שמצינו פסחים קב: אר"ה א"ר ששת הוא ר"ה בר יהודה כגרסת הרי"ף.
רב תחליפא אמר אנא חזיתיה לר"ה וכו' מו"ק כה..
ר' תנחום אר"ה מו"ק טז:.
ור"ה לא התגאה לא בעשרו ולא בתורתו וחכמתו אך כל ישעו וחפצו היה לפרנס העניים כמפורש מגילה כז..
ולא על חנם קראו לו חסיד דבבל תענית כג: כי באמת היה חסיד גדול כאשר יסופר הוריות ג: כי הוה נפיק ר"ה לבי דינא הוה מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה כי היכי דנימטיין שיבא מכשורא, וזה שאמר ברכות ו. כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, כל שיודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, והיה מדליק בעצמו השרגא לכבוד שבת כשבת קיט. (והמדה הזאת למד מר' אבין נגרא כשבת כג:), והיה קרי לתלמידיו רבותי כברכות כב..
וכששמע דבר נחמד מפי ר"ח א"ל חסדא שמך וחסדאין מילך כגיטין ז., ופ"א מתיב ר"ח על דבריו א"ל ר"ה, רב אדא בר אהבה קאי כוותך כברכות כב., וכששאלו ר"נ הלכתא כוותין או כוותייכו א"ל הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא כב"ב פה.. וכשהקפיד רב יהודה עליו אמר ר"ה שפיר קא מקפיד חדא איהו שמיע ליה מיניה דרב ואנא לא שמיע לי כחולין יט., ואמר לשמואל חס לי דליכסוף זרעיה דרב על ידי כערכין טז:, ופ"א החשיד את רב חסדא וישב אח"כ ארבעין תעניוזא על דחשדו עלי חנם כב"מ לג., ורב חגי תלמידו העיד עליו שפ"א אתהפיך ליה רצועה דתפילין ויתיב ארבעין תעניתא, כמו"ק כה., ופ"א השיב לרב אויא סבא בדרך שחוק "עורבא פרח" ושאלו רבה בריה הא מר משתבח בגויה דאדם גדול הוא, הודה לבנו ואמר ומאי אעביד אני היום סמכוגי באשישות כביצה כא., ואת רבה בריה צרה ואמר מ"ט לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה כשבת פב.
אך פ"א מצינו שהקפיד על כבוד תורתו כאשר יסופר כתובות סט. שרב ענן שלח לר"ה הונא חברין שלם כי אתיא הא איתתא לקמך אגבה עישור נכסי, יתיב רב ששת קמיה (וע"ז היטב חרה לר"ה על שקראו הונא חברין ואפשר שידע גם מהמעשה דכתובות עח: שקרא לר"נ נחמן חקלאה) לכן שלח את תלמידו רב ששת והשביעו שלא ישנה מדבירו וכה יאמר לו "ענן ענן ממקרקעי או ממטלטלי ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא", וכשבא רב ששת לפני רב ענן פייסו וא"ל מר רבה ור"ה רביה דרבה ואך יען שרבי שמתני אם לא אומר דבריו לכן מוכרח אני להגיד לך משמו מה שאמר. והיטב חרה לרב ענן ע"ז ובא לפר עוקבא לקבול על ר"ה, ששלח לו בלשון ענן ענן ועוד מדדחא דשלחלי לא ידענא מאי ניהו — א"ל גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא ישלח לר"ה ולקראתו "הונא חברין?".
והנה כ"ז שהיה ר' יוחנן חי בא"י רדה ר"ה אך גדול הדור בבבל, אבל כשנפטר ר' יוחנן בשנת תקצ"ט וזה היה לעת זקנת ר"ה אז קבלו עליהם גם כל חכמי א"י את ר"ה לריש עליהם וכאשר הבאנו לעיל שגם ר"א היה נכנע מלפני, ור' אמי ור' אשי הוו כייפי לר"ה כגיטין נט: וזה שאמרו חגיגה פ"א ה"ח ר"ה ראש לכל המטות, והוה קרי בכהני (אע"פ שישראל היה) כגיטין נט:, ואחרי כל טרדותיו הרבות מצא לו פנאי לכתוב שבעים (יותר נכון גרסת דק"ס שבעה) ספרי תורה כב"ב יד..
ובתענית כ: ביקש רבא לרפרם בר פפא שיספר לו ממעשיו הגדולים של ר"ה. והשיבי בינקותיה לא דכירנא נסיבותיה דכירנא, שבכל יום מעונן היו מפקין לו בגוהרקא דדהבא וסייר לכולה מתא וכל כותל דהוות רעיעתא הוד. סתר לה ואי לא אפשר להבעלים לבנותה הוה בני לה משלו, ובל ערב שבת הוה משדר לשלוחיה לשוקא ובל ירקא דהוה פייש לגינאי זבין ליה ושדי לנהרא — וכי הוה כריך ריפתא הוה פתח לבביה ואמר כל מאן דצריך ליתי וליבול, ורבא אמר שכולהו מצינא מקיימנא לבר מהא.
אשתו ובניו ובנותיו[עריכה]
שם אשתו מצינו נזיר נז:, ב"ק פ. שהיתה נקראת"חובה", ורב אדא בר אהבה שאל פ"א לר"ה דידך מאן מגלח — דידך מאי השיב לו "חובה". אמר חובה תקברין לבניה ואמרו שכל ימיו דרא"בא רב אדא בר אהבה לא איקיים זרעיה לר"ה, וקרוב מאוד לומר שחובה הייתה אשתו השניה דר"ה, ובניה אשר הולידה לא איקיים אבל אשתו הראשונה ילדה לו את רבה ועוד בנים ובנות כמגילה כז: מהן ראה נרבה ובפרט מבנו רבה שמסר לו תורתו כברכות נג:, מו"ק כ., חולין נז., מעילה טו: לגרסת שיטה מקובצת, ור"ה א"ל בני טהרה יש בך כסוטה מט, ורבה בריה אמר תמיד הכי אמר אבא מרי כגיטין כט: ב"ק כא. צז., ואביו סמכו כסנהדרין ה..
פטירתו ומקום מנוחתו.[עריכה]
פטירתו נזכרה גיטין פו: כששלח ר' אבא בר זברא למרי בר מר בעי מר"ה — אדהכי נח נפשיה דר"ה, ובמו"ק כח. שר"ה נח נפשיה פתאום הוה קא דייגו רבנן תנא להו זוגא דמהדייב ל"ש אלא שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה, וכבד בארנו לעיל שחי יותר הרבה משמונים, ושם כה. כי נח נפשיה דר"ה סבור לאותובי ס"ת אפורייה א"ל רב חסדא מלתא דבחייה לא ס"ל, השתא ליקום ליעבד ליה? דאמר רב תחליפא אנא חזיתיה לר"ה דבעי למיתב אפורייה והוה מנח ס"ת עליה וכף כדא אארעא ואותיב ס"ת עילויה. ולא הוה נפיק פוריא מבכא, סבור לשלשולי דרך גגין או להניחו על מטה אחרות ולא הניחם רב חסדא ואמר גמירנא מיניה חכם כבודו דרך פתח ובמטה הראשונה, ושברו הפתח ואפקוהו, ור' אבא תלמידו הספידו ואמר ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו.
ואת ארונו העלו לא"י ויצאו ר' אמי ור' אסי לקראת הארון אך ר' אילא ור' חנינא לא נפוק שחשבו שאין שלדו קיימת (וקה"ר פ"ט-י שר"ה צוה שיקבר בא"י אצל ר' חייא רבה אך שם קראו ר"ה ריש גלותא וכן הוא בירושלמי כלאים פ"ט ה"ד והכונה שהיה מממשפחת הריש גלותא או שהיה ריש לכל הגולה) אמרי היכי נינחיה, ר"ה ריבץ תורה בישראל ור" חייא ריבץ תורה בישראל, אמרי מאן מעייל ליה א"ל רב חגא אנא מעיילנא ליה דאוקמתיה לתלמודאי — ומשמע ליה קמיה וידעי בעובדיה דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עליה מ' תעניתא, (ובכלאים פ"ט ה"ד שהיה אז רב חגא בן שמונים שנה) וכשהביאו את הארון אצל ר' חייא ובניו, אז קם בהדי עמודא דנורא חזייה רב חגא איבעית זקפיה לארונו ונפק.
ועל מקומו ישב תלמידו הגדול רב חסדא אחרי פטירת רב יהודה שנפטר שתי שנים אחר ר"ה כמפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב.