רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/פרשת שמיני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת שמיני[עריכה]

פרק ט[עריכה]

(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי – שְׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן; שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַּיּוֹם, וְנָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת הַשְּׁנוּיוֹת בְּסֵדֶר עוֹלָם (פ"ז; ספרא שמיני, מכילתא דמלואים,א; שבת פ"ז ע"ב).
וּלְזִקְנֵי יִשְֹרָאֵל – לְהַשְׁמִיעָם שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר אַהֲרֹן נִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה, וְלֹא יֹאמְרוּ מֵאֵלָיו נִכְנָס (תנחומא שמיני, ג).

(ב) קַח לְךָ עֵגֶל – לְהוֹדִיעַ שֶׁכִּפֵּר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי עֵגֶל זֶה, עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁעָשָֹה (ספרא שם,ג; תנחומא שם, ד).

(ד) כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם – לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם (ספרא שם,ד), לְכָךְ קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ בָּאִין חוֹבָה לְיוֹם זֶה.

(ז) קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ – שֶׁהָיָה אַהֲרֹן בּוֹשׁ וְיָרֵא לָגֶשֶׁת. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לָמָּה אַתָּה בּוֹשׁ? לְכָךְ נִבְחַרְתָּ (שם,ח).
אֶת חַטָּאתְךָ – "עֵגֶל בֶּן בָּקָר".
וְאֶת עֹלָתֶךָ – הָאַיִל.
קָרְבַּן הָעָם – שְׂעִיר עִזִּים וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "עֵגֶל", בֶּן שָׁנָה הוּא (ר"ה י' ע"א); וּמִכָּאן אַתָּה לָמֵד.

(יא) וְאֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעוֹר וְגוֹמֵר – לֹא מָצִינוּ חַטָּאת חִיצוֹנָה נִשְֹרֶפֶת, אֶלָּא זוֹ וְשֶׁל מִלּוּאִים (שמות כט,יד); וְכֻלָּן עַל פִּי הַדִּבּוּר.

(יב) וַיַּמְצִאוּ – לְשׁוֹן הוֹשָׁטָה וְהַזְמָנָה.

(טו) וַיְחַטְּאֵהוּ – עָשָׂהוּ כְּמִשְׁפַּט חַטָּאת.
כָּרִאשׁוֹן – כָּעֵגֶל שֶׁלּוֹ.

(טז) וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט – הַמְּפֹרָשׁ בְּעוֹלַת נְדָבָה בְּ'וַיִּקְרָא' (לעיל פרק א; ביצה כ' ע"א).

(יז) וַיְמַלֵּא כַפּוֹ – הִיא קְמִיצָה (ספרא שם,יא; מנחות ט' ע"ב).
מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר – כָּל אֵלֶּה עָשָֹה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד.

(יט) וְהַמְכַסֶּה – חֵלֶב הַמְּכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב.

(כ) וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת – לְאַחַר הַתְּנוּפָה, נְתָנָן כֹּהֵן הַמֵּנִיף לְכֹהֵן אַחֵר לְהַקְטִירָם, נִמְצְאוּ הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה.

(כב) וַיְבָרְכֵם – בִּרְכַּת כֹּהֲנִים: "יְבָרֶכְךָ", "יָאֵר", "יִשָּׂא" (ספרא שם,ל; סוטה ל"ח ע"א).
וַיֵּרֶד – מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.

(כג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְגוֹמֵר – לָמָּה נִכְנְסוּ? מָצָאתִי בְּפָרָשַׁת מִלּוּאִים, בַּבָּרַיְתָא הַנּוֹסֶפֶת עַל תּוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁלָּנוּ: לָמָּה נִכְנַס מֹשֶׁה עִם אַהֲרֹן? לְלַמְּדוֹ עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. אוֹ לֹא נִכְנַס אֶלָּא לְדָבָר אַחֵר? הֲרֵינִי דָּן: יְרִידָה וּבִיאָה טְעוּנוֹת בְּרָכָה; מַה יְּרִידָה מֵעֵין עֲבוֹדָה, אַף בִּיאָה מֵעֵין עֲבוֹדָה. הָא לָמַדְתָּ, לָמָּה נִכְנַס מֹשֶׁה עִם אַהֲרֹן? לְלַמְּדוֹ עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת (שם). דָּבָר אַחֵר: כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַהֲרֹן שֶׁקָּרְבוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְנַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה מִצְטַעֵר, וְאָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁכָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי, וּבִשְׁבִילִי לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה אָחִי, כָּךְ עָשִֹיתָ לִי, שֶׁנִּכְנַסְתִּי וְנִתְבַּיַּשְׁתִּי? מִיָּד נִכְנַס מֹשֶׁה עִמּוֹ, וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים וְיָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל (שם,יט).
וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם – אָמְרוּ: "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ" (תהלים צ,יז); יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם (ספרא שם,טו). לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ, וּפֵרְקוֹ בְּכָל יוֹם, לֹא שָׁרְתָה בּוֹ שְׁכִינָה, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה: מֹשֶה רַבֵּנוּ! כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ – שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵּינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל. לְכָךְ אָמַר לָהֶם: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'" (לעיל פסוק ו); אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בָּכֶם, וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ.

(כד) וַיָּרֹנּוּ – כְּתַרְגּוּמוֹ ("וְשַׁבַּחוּ").

פרק י[עריכה]

(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן (ספרא שמיני, מכילתא דמילואים, לב; עירובין ס"ג ע"א). רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁתוּיֵי יַיִן נִכְנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ; [תֵּדַע, שֶׁאַחַר מִיתָתָן הִזְהִיר הַנּוֹתָרִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לַמִּקְדָּשׁ]. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (יב,א).

(ג) הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹמֵר – הֵיכָן דִּבֵּר? "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט,מג), אַל תִּקְרֵי 'בִּכְבֹדִי' אֶלָּא 'בִּמְכֻבָּדַי'. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: אַהֲרֹן אָחִי! יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מָקוֹם, וְהָיִיתִי סָבוּר: אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ; עַכְשָׁו רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמֶּךָּ (ספרא שם, לו; ויק"ר יב,ב; זבחים קט"ו ע"ב).
וַיִּדֹּם אַהֲרֹן – קִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ; וּמַה שָּׂכָר קִבֵּל? שֶׁנִּתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁנֶּאֶמְרָה לוֹ לְבַדּוֹ פָּרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן (ויק"ר שם).
בִּקְרֹבַי – בִּבְחִירַי.
וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד – כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בַּצַּדִּיקִים, מִתְיָרֵא וּמִתְעַלֶּה וּמִתְקַלֵּס (זבחים קט"ו ע"ב); אִם כֵּן בָּאֵלּוּ, כָּל שֶׁכֵּן בָּרְשָׁעִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ" (תהלים סח,לו), אַל תִּקְרֵי 'מִמִּקְדָּשֶׁיךָ', אֶלָּא 'מִמְּקֻדָּשֶׁיךָ'.

(ד) דֹּד אַהֲרֹן – עֻזִּיאֵל אֲחִי עַמְרָם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי קְהָת" וְגוֹמֵר (שמות ו,יח).
שְֹאוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְגוֹמֵר – כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: הַעֲבֵר אֶת הַמֵּת מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה, שֶׁלֹּא לְעַרְבֵּב אֶת הַשִּׂמְחָה (ויק"ר כ,ד).

(ה) בְּכֻתֳּנֹתָם – שֶׁל מֵתִים. מְלַמֵּד שֶׁלֹא נִשְׂרְפוּ בִּגְדֵיהֶם, אֶלָּא נִשְׁמָתָם; כְּמִין שְׁנֵי חוּטִין שֶׁל אֵשׁ נִכְנְסוּ לְתוֹךְ חֳטָמֵיהֶם (ספרא שם,כז; סנהדרין נ"ב ע"א).

(ו) אַל תִּפְרָעוּ – אַל תְּגַדְּלוּ שֵׂעָר; מִכָּאן שֶׁאָבֵל אָסוּר בְּתִסְפֹּרֶת (מו"ק י"ד ע"ב), אֲבָל אַתֶּם – אַל תְּעַרְבְּבוּ שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מָקוֹם.
וְלֹא תָמֻתוּ – הָא אִם תַּעֲשֹוּ כֵּן, תָּמוּתוּ.
וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְֹרָאֵל – מִכָּאן שֶׁצָּרָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֻטֶּלֶת עַל הַכֹּל לְהִתְאַבֵּל בָּהּ (מו"ק כ"ח ע"ב).

(ט) יַיִן וְשֵׁכָר – יַיִן כְּדֶרֶךְ שִׁכְרוּתוֹ (ספרא פרשתא א,ב; כריתות י"ג ע"ב).
בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – אֵין לִי אֶלָּא בְּבוֹאָם לַהֵיכָל; בְּגִשְׁתָּם לַמִּזְבֵּחַ מִנַּיִן? נֶאֱמַר כָּאן בִּיאַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְנֶאֱמַר בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בִּיאַת אֹהֶל מוֹעֵד (שמות ל,כ): מַה לְּהַלָּן עָשָׂה גִּישַׁת מִזְבֵּחַ כְּבִיאַת אֹהֶל מוֹעֵד, אַף כָּאן עָשָׂה גִּישַׁת מִזְבֵּחַ כְּבִיאַת אֹהֶל מוֹעֵד (ספרא שם,ד).

(י) וּלְהַבְדִּיל – כְּדֵי שֶׁתַּבְדִּילוּ בֵּין עֲבוֹדָה קְדוֹשָׁה לִמְחֻלֶּלֶת; הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם עָבַד, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה (זבחים י"ז ע"ב; ספרא שם,ח).

(יא) וּלְהוֹרֹת – לִמֵּד שֶׁאָסוּר שִׁכּוֹר בְּהוֹרָאָה (ספרא שם,ט; כריתות י"ג ע"ב). יָכוֹל יְהֵא חַיָּב מִיתָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ וְלֹא תָמֻתוּ" (לעיל פסוק ט); כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם בְּמִיתָה, וְאֵין חֲכָמִים בְּהוֹרָאָתָם בְּמִיתָה (ספרא שם,ו-ז).

(יב) הַנּוֹתָרִים – מִן הַמִּיתָה; מְלַמֵּד שֶׁאַף עֲלֵיהֶם נִקְנְסָה מִיתָה (ספרא שמיני, פרק א,ב; יומא פ"ז ע"א) עַל עֲוֹן הָעֵגֶל. הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ" (דברים ט,כ), וְאֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִּלּוּי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל" (עמוס ב,ט). וּתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בִּטְּלָה מֶחֱצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא" (דברים שם).
קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה – אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אוֹנְנִין, וְקָדָשִׁים אֲסוּרִים לְאוֹנֵן.
אֶת הַמִּנְחָה – זוֹ מִנְחַת שְׁמִינִי וּמִנְחַת נַחְשׁוֹן (במדבר ז,ג; ספרא שם, פרק א,ג).
וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁהִיא מִנְחַת צִבּוּר וּמִנְחַת שָׁעָה, וְאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהּ לְדוֹרוֹת, הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ בָּהּ דִּין שְׁאָר מְנָחוֹת (ספרא שם,ד).

(יג) וְחָק בָּנֶיךָ – אֵין לַבָּנוֹת חֹק בַּקֳּדָשִׁים (ספרא שם,ז).
כִּי כֵן צֻוֵּיתִי – בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ (שם,ח; זבחים ק"א ע"א).

(יד) וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה – שֶׁל שַׁלְמֵי צִבּוּר.
תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר – וְכִי אֶת הָרִאשׁוֹנִים אָכְלוּ בְּמָקוֹם טָמֵא? אֶלָּא הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֵם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, הֻזְקְקוּ אֲכִילָתָם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ; אֲבָל אֵלּוּ אֵין צְרִיכִים תּוֹךְ הַקְּלָעִים, אֲבָל צְרִיכִים הֵם לֵאָכֵל תּוֹךְ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא טָהוֹר מִלִכָּנֵס שָׁם מְצֹרָעִים. מִכָּאן שֶׁקֳּדָשִׁים קַלִּים נֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר (ספרא שם,ט; זבחים נ"ה ע"א).
אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ – אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּחֵלֶק, אֲבָל בְּנוֹתֶיךָ לֹא בְּחֵלֶק; אֶלָּא אִם תִּתְּנוּ לָהֶם מַתָּנוֹת, רַשָּׁאוֹת הֵן לֶאֱכוֹל בְּחָזֶה וָשׁוֹק. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַף הַבָּנוֹת בְּחֵלֶק? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ"; חֹק לַבָּנִים וְאֵין חֹק לַבָּנוֹת (ספרא שם,י).

(טו) (טו) שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה – לְשׁוֹן "אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם" (שמות כט,כז): 'תְּנוּפָה' – מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, 'תְּרוּמָה' – מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב, 'תְּרוּמָה' בַּשּׁוֹק וּ'תְנוּפָה' בֶּחָזֶה? לֹא יָדַעְנוּ; – שֶׁשְּׁנֵיהֶם בַּהֲרָמָה וַהֲנָפָה.
עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים – מִכָּאן שֶׁהַחֲלָבִים לְמַטָּה בִּשְׁעַת תְּנוּפָה. וְיִשּׁוּב הַמִּקְרָאוֹת שֶׁלֹא יַכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שְׁלָשְׁתָּן בְּ'צַו אֶת אַהֲרֹן' (לעיל ז,ל).

(טז) שְׂעִיר הַחַטָּאת – שְׂעִיר מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּשְׁלֹשָׁה שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת קָרְבוּ בּוֹ בַּיּוֹם: "[קְחוּ] שְׂעִיר עִזִּים" (לעיל ט,ג), וּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן, וּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ; וּמִכֻּלָּן לֹא נִשְׂרַף אֶלָּא זֶה. וְנֶחְלְקוּ בַּדָּבָר חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל: יֵשׁ אוֹמְרִים, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגְעָה בּוֹ נִשְׂרַף; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרַף, לְפִי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי דּוֹרוֹת; אֲבָל בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה – סָמְכוּ עַל מֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לָהֶם בַּמִּנְחָה: "וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת" (לעיל פסוק יב; ספרא שמיני, פרק ב,ח-י; זבחים ק"א ע"א).
דָּרֹשׁ דָּרַשׁ – שְׁתֵּי דְּרִישׁוֹת: מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף זֶה? וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ? כָּךְ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ספרא שם,ב).
עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר – בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, הָפַךְ פָּנָיו כְּנֶגֶד הַבָּנִים וְכָעַס (שם,ג).
לֵאמֹר – אָמַר לָהֶם, הֲשִׁיבוּנִי עַל דְּבָרָי (שם).

(יז) מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ – וְכִי חוּץ לַקֹּדֶשׁ אֲכָלוּהָ? וַהֲלֹא שְׂרָפוּהָ, וּמַהוּ אוֹמֵר בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ? אֶלָּא אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא חוּץ לַקְּלָעִים יָצְאָה וְנִפְסְלָה?
כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא – וְנִפְסָלִין בְּיוֹצֵא. וְהֵם אָמְרוּ לוֹ: לָאו. אָמַר לָהֶם: הוֹאִיל וּבִמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה, מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אוֹתָהּ?
וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת וְגוֹמֵר – שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים (ספרא שמיני, פרק ב|ספרא שמיני, פרק ב,ד).
לָשֵֹאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה – מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁשְּׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ הָיָה, שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל עֲוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו (ספרא שם,ב; זבחים קי"א ע"ב); שֶׁחַטַּאת שְׁמִינִי וְחַטַּאת נַחְשׁוֹן לֹא לְכַפָּרָה בָּאוּ.

(יח) הֵן לֹא הוּבָא וְגוֹמֵר – שֶׁאִלּוּ הוּבָא, הָיָה לָכֶם לְשָֹרְפָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" וְגוֹמֵר (ויקרא ו,כג).
אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ – הָיָה לָכֶם לְאָכְלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אוֹנְנִים.
כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי – לָכֶם בַּמִּנְחָה (לעיל פסוק יב).

(יט) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן – אֵין לְשׁוֹן "דִּבּוּר" אֶלָּא לְשׁוֹן עַז, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְדַבֵּר הָעָם" וְגוֹמֵר (במדבר כא,ה; ספרא שמיני, פרק ב,ז). אֶפְשָׁר מֹשֶׁה קָצַף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְאַהֲרֹן מְדַבֵּר? הָא יָדַעְתָּ שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא מִדֶּרֶךְ כָּבוֹד; אָמְרוּ: אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיְּהֵא אָבִינוּ יוֹשֵׁב וְאָנוּ מְדַבְּרִים לְפָנָיו, וְאֵינוֹ בְּדִין שֶׁיְּהֵא תַּלְמִיד מֵשִׁיב אֶת רַבּוֹ. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶלְעָזָר לְהָשִׁיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא" וְגוֹמֵר (במדבר לא,כא); הֲרֵי כְּשֶׁרָצָה, דִּבֵּר לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִֹיאִים. זוֹ מָצָאתִי בְּסִפְרֵי שֶׁל פָּנִים שֵׁנִי.
הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ – מַהוּ אוֹמֵר? אֶלָּא אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: שֶׁמָּא זְרַקְתֶּם דָּמָהּ אוֹנְנִים? שֶׁאוֹנֵן שֶׁעָבַד, חִלֵּל. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן: וְכִי הֵם הִקְרִיבוּ, שֶׁהֵם הֶדְיוֹטוֹת? אֲנִי הִקְרַבְתִּי, שֶׁאֲנִי כֹּהֵן גָּדוֹל וּמַקְרִיב אוֹנֵן (זבחים ק"א ע"א).
וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה – אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ הַמֵּתִים בָּנַי, אֶלָּא שְׁאָר קְרוֹבִים שֶׁאֲנִי חַיָּב לִהְיוֹת אוֹנֵן עֲלֵיהֶם כָּאֵלּוּ, כְּגוֹן כָּל הָאֲמוּרִים בְּפַרְשַׁת כֹּהֲנִים (ויקרא כא,ב-ג) שֶׁהַכֹּהֵן מִטַּמֵּא לָהֶם (ספרא שם,ט).
וְאָכַלְתִּי חַטָּאת – וְאִם אָכַלְתִּי, הַיִּיטַב וְגוֹמֵר?
הַיּוֹם – אֲבָל אֲנִינוּת לַיְלָה מֻתָּר, שֶׁאֵין אוֹנֵן אֶלָּא יוֹם קְבוּרָה (ספרא שם,יא; זבחים שם).
הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה' – אִם שָׁמַעְתָּ בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה, אֵין לְךָ לְהָקֵל בְּקָדְשֵׁי דוֹרוֹת.

(כ) וַיִּיטַב בְּעֵינָיו – הוֹדָה, וְלֹא בּוֹשׁ לוֹמַר: לֹא שָׁמַעְתִּי (ספרא שם,יב).

פרק יא[עריכה]

(א) אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן – לְמֹשֶׁה אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן (ספרא לעיל, דיבורא דנדבה, פרק ב,א).
לֵאמֹר אֲלֵהֶם – אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֵאמֹר לְיִשְֹרָאֵל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" (פסוק ב), הֲרֵי דִּבּוּר אָמוּר לְיִשְֹרָאֵל; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "לֵאמֹר אֲלֵהֶם"? לְבָנָיו, לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר (ספרא שמיני, פרשתא ב,א).

(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל – אֶת כֻּלָּם הִשְׁוָה לִהְיוֹת שְׁלוּחִים בְּדִבּוּר זֶה, לְפִי שֶׁהֻשְׁווּ בִּדְמִימָה (ספרא שם, פרק א,א) וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם גְּזֵרַת הַמָּקוֹם מֵאַהֲבָה.
זֹאת הַחַיָּה – לְשׁוֹן חַיִּים. לְפִי שֶׁיִּשְֹרָאֵל דְּבוּקִים בַּמָּקוֹם וּרְאוּיִין לִהְיוֹת חַיִּים, לְפִיכָךְ הִבְדִּילָם מִן הַטֻּמְאָה וְגָזַר עֲלֵיהֶם מִצְווֹת; וּלְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא אָמַר [ספרים אחרים: לֹא אָסַר] כְּלוּם. מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁנִּכְנַס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (ו).
זֹאת הַחַיָּה – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה אוֹחֵז בַּחַיָּה וּמַרְאֶה אוֹתָהּ לְיִשְֹרָאֵל: זֹאת תֹּאכְלוּ וְזֹאת לֹא תֹּאכְלוּ (ספרא שמיני, פרשתא ב,ב; חולין מ"ב ע"א). "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ וְגוֹמֵר" (להלן פסוק ט), אַף בְּשִׁרְצֵי הַמַּיִם אָחַז מִכָּל מִין וָמִין וְהֶרְאָה לָהֶם; וְכֵן בָּעוֹף: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף" (להלן פסוק יג); וְכֵן בַּשְּׁרָצִים: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (להלן פסוק כט; ספרא שם).
זֹאת הַחַיָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה – מְלַמֵּד שֶׁהַבְּהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה (חולין ע"א ע"א).

(ג) מַפְרֶסֶת – כְּתַרְגּוּמוֹ 'סְדִיקָא'.
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל] בְּלַעַז.
וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע – שֶׁמֻּבְדֶּלֶת מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנִין, כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּמַטְלְפָן טִלְפִין"; שֶׁיֵּשׁ שֶׁפַּרְסוֹתָיו סְדוּקוֹת מִלְמַעְלָה וְאֵינָן שְׁסוּעוֹת וּמֻבְדָּלוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁמִּלְּמַטָּה מְחֻבָּרוֹת.
מַעֲלַת גֵּרָה – מַעֲלָה וּמְקִיאָה הָאֹכֶל מִמֵּעֶיהָ, וּמַחֲזֶרֶת אוֹתוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ, לְכָתְשׁוֹ וּלְטָחֳנוֹ הָדֵק.
גֵּרָה – כָּךְ שְׁמוֹ, וְיִתָּכֵן לִהְיוֹת מִגִּזְרַת "מַיִם הַנִּגָּרִים" (שמ"ב יד,ד), שֶׁהוּא נִגְרָר אַחַר הַפֶּה. וְתַרְגּוּמוֹ 'פִּשְׁרָא', שֶׁעַל יְדֵי הַגֵּרָה הָאֹכֶל נִפְשָׁר וְנִמּוֹחַ.
בַּבְּהֵמָה – תֵּבָה זוֹ יְתֵרָה הִיא, לִדְרָשָׁא, לְהַתִּיר אֶת הַשְּׁלִיל הַנִּמְצָא בִּמְעֵי אִמּוֹ (ספרא שמיני, פרשה ב,ט; חולין ס"ט ע"א).
אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ – וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה. וַהֲלֹא בְּאַזְהָרָה הִיא (להלן פסוק ח)? אֶלָּא לַעֲבֹר עָלֶיהָ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה (ספרא שם, פרק ג,א-ב; זבחים ל"ד ע"א).

(ח) מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ – אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ; שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה, שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם סִימָן טָהֳרָה, מִנַּיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קְצָת סִימָנֵי טָהֳרָה, אֲסוּרוֹת וְכוּ' (ספרא שם,ב).
מִבְּשָׂרָם – עַל בְּשָׂרָם בְּאַזְהָרָה, וְלֹא עַל עֲצָמוֹת וְגִידִין וְקַרְנַיִם וּטְלָפַיִם (ספרא שמיני, פרק ד,ח).
וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ – יָכוֹל יְהוּ יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים עַל מַגַּע נְבֵלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" וְגוֹמֵר (ויקרא כא,א); כֹּהֲנִים מֻזְהָרִין, וְאֵין יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִין. קַל וָחֹמֶר מֵעַתָּה, וּמַה טֻּמְאַת מֵת חֲמוּרָה – לֹא הִזְהִיר בָּהּ אֶלָּא כֹּהֲנִים, טֻמְאַת נְבֵלָה קַלָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִגָּעוּ"? בָּרֶגֶל [וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: חַיָּב אָדָם לְטַהֵר עַצְמוֹ בָּרֶגֶל] (ספרא שם; ר"ה ט"ז ע"ב).

(ט) סְנַפִּיר – אֵלּוּ שֶׁשָּׁט בָּהֶם.
קַשְׂקֶשֶׂת – אֵלּוּ קְלִפִּים הַקְּבוּעִים בּוֹ (חולין נ"ט ע"א), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ" (שמ"א יז,ה; חולין ס"ו ע"ב).

(י) שֶׁרֶץ – בְּכָל מָקוֹם מַשְׁמָעוֹ דָּבָר נָמוּךְ, שֶׁרוֹחֵשׁ וְנָד עַל הָאָרֶץ.

(יא) וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ – לֶאֱסֹר אֶת עֵרוּבֵיהֶן, אִם יֵשׁ בָּהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם (ספרא שמיני, פרשתא ג,ט).
מִבְּשָֹרָם – אֵינוֹ מֻזְהָר עַל הַסְּנַפִּירִים וְעַל הָעֲצָמוֹת (שם,י).
וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ – לְרַבּוֹת יַבְחוּשִׁין שֶׁסִּנְּנָן (חולין ס"ז ע"א). יַבְחוּשִׁין, מוש̃קירונ"ש [moscherons = יבחושים‏[1]] בְּלַעַז.

(יב) כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ וְגוֹמֵר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי שֶׁיְּהֵא מֻתָּר אֶלָּא הַמַּעֲלֶה סִימָנִין שֶׁלּוֹ לַיַּבָּשָׁה; הִשִּׁירָן בַּמַּיִם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם"; הָא אִם הָיוּ לוֹ בַּמַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהִשִּׁירָן בַּעֲלִיָּתוֹ, מֻתָּר (ספרא שם,יא).

(יג) לֹא יֵאָכְלוּ – לְחַיֵּב אֶת הַמַּאֲכִילָן לִקְטַנִּים, שֶׁכָּךְ מַשְׁמָעוֹ: לֹא יְהוּ נֶאֱכָלִין עַל יָדְךָ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאָסְרָן בַּהֲנָאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תֹאכְלוּ" (דברים יד,יב); בַּאֲכִילָה אֲסוּרִין, בַּהֲנָאָה מֻתָּרִין (ספרא שם, פרק ה,א). כָּל עוֹף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "לְמִינָהּ", "לְמִינוֹ", "לְמִינֵהוּ", יֵשׁ בְּאוֹתוֹ הַמִּין שֶאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה לֹא בְּמַרְאֵיהֶם וְלֹא בִּשְׁמוֹתָם, וְכֻלָּן מִין אֶחָד (ספרא שם,ג-ה; חולין ס"ג ע"א).

(טז) הַנֵּץ – אושטוי"ר [ostoir = נץ גדול‏[2]].

(יז) שָׁלָךְ – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זֶה הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם (חולין ס"ג ע"א); וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס "וְשָׁלֵינוּנָא".
כּוֹס וְיַנְשׁוּף – הֵם צואיטי"ש [çuetes = כוס (עוף לילי)‏[3]] הַצּוֹעֲקִים בַּלַּיְלָה, וְיֵשׁ לָהֶם לְסָתוֹת כָּאָדָם (נדה כ"ג ע"א); וְעוֹד אַחֵר דּוֹמֶה לוֹ, שֶׁקּוֹרִין יב"ן [javan = לילית‏[4]].

(יח) תִּנְשֶׁמֶת – הִיא ̃קלב"א שורי"ץ [chalve soriz = עטלף], וְדוֹמָה לְעַכְבָּר, וּפוֹרַחַת בַּלָּיְלָה; וְ'תִנְשֶׁמֶת' הָאֲמוּרָה בַּשְּׁרָצִים הִיא דּוֹמָה לָהּ, וְאֵין לָהּ עֵינַיִם, וְקוֹרִין לָהּ טלפ"א [talpe = חפרפרת‏[5]].

(יט) הַחֲסִידָה – זוֹ דַּיָּה לְבָנָה, ציגוינ"א [cegóine = חסידה‏[6]]; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'חֲסִידָה'? שֶׁעוֹשָֹה חֲסִידוּת עִם חַבְרוֹתֶיהָ בִּמְזוֹנוֹת (חולין ס"ג ע"א).
הָאֲנָפָה – הִיא דַּיָּה רַגְזָנִית (שם). וְנִרְאֶה לִי שֶׁהִיא שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ הירו"ן [heron = עגור‏[7]].
הַדּוּכִיפַת – תַּרְנְגוֹל הַבָּר, וְכַרְבָּלְתּוֹ כְפוּלָה, וּבְלַעַז הירופ"א [herupe = דוכיפת‏[8]]. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'דּוּכִיפַת'? שֶׁהוֹדוֹ כָּפוּת, וְזוֹ הִיא כַּרְבָּלְתּוֹ. וְ'נַגַּר טוּרָא' נִקְרָא [=באונקלוס], עַל שֵׁם מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין בְּפֶרֶק 'מִי שֶׁאֲחָזוֹ' (דף ס"ח ע"ב).

(כ) שֶׁרֶץ הָעוֹף – הֵם הַדַּקִּים הַנְּמוּכִים הָרוֹחֲשִׁין עַל הָאָרֶץ, כְּגוֹן זְבוּבִים וּצְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וַחֲגָבִים.

(כא) עַל אַרְבַּע – עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם.
מִמַּעַל לְרַגְלָיו – סָמוּךְ לְצַוָּארוֹ יֵשׁ לוֹ כְּמִין שְׁתֵּי רַגְלַיִם לְבַד אַרְבַּע רַגְלָיו, וּכְשֶׁרוֹצֶה לָעוּף וְלִקְפֹּץ מִן הָאָרֶץ מִתְחַזֵּק בְּאוֹתָן שְׁתֵּי כְּרָעַיִם וּפוֹרֵחַ. וְיֵשׁ הַרְבֵּה, כְּאוֹתָן שֶׁקּוֹרִין לנגושט"א [langoste = ארבה‏[9]], אֲבָל אֵין אָנוּ בְּקִיאִין בָּהֶן, שֶׁאַרְבָּעָה סִימָנֵי טָהֳרָה נֶאֶמְרוּ בָּהֶם: אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְסֻלַּיִין – אֵלּוּ כְּרָעַיִם הַכְּתוּבִים כַּאן, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ (חולין נ"ט ע"א). וְכָל סִימָנִים הַלָּלוּ מְצוּיִים בְּאוֹתָן שֶׁבֵּינוֹתֵינוּ, אֲבָל יֵשׁ שֶׁרֹאשָׁן אָרֹךְ, וְיֵשׁ [שֶׁאֵין] לָהֶם זָנָב, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שְׁמוֹ חָגָב (שם ס"ה ע"ב), וּבָזֶה אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם.

(כג) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף וְגוֹמֵר – בָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ חָמֵשׁ, טָהוֹר (ספרא שמיני, פרק ה,י).

(כד) וּלְאֵלֶּה – הָעֲתִידִין לְהֵאָמֵר לְמַטָּה בָּעִנְיָן (ספרא שם, פרשתא ד,יא).
תִּטַּמָּאוּ – כְּלוֹמַר, בִּנְגִיעָתָם יֵשׁ טֻמְאָה.

(כה) וְכָל הַנֹּשֵֹא מִנִּבְלָתָם – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה טֻמְאַת מַשָּׂא, חֲמוּרָה מִטֻּמְאַת מַגָּע, שֶׁהִיא טְעוּנָה כִּבּוּס בְּגָדִים (ספרא שם, ז-ח).

(כו) מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת – כְּגוֹן גָּמָל, שֶׁפַּרְסָתוֹ סְדוּקָה לְמַעְלָה, אֲבָל לְמַטָּה הִיא מְחֻבֶּרֶת. כָּאן לִמֶּדְךָ שֶׁנִּבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה מְטַמְּאָה; וּבָעִנְיָן שֶׁבְּסוֹף הַפָּרָשָׁה (להלן פסוקים לט-מ) פֵּרֵשׁ עַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה.

(כז) עַל כַּפָּיו – כְּגוֹן כֶּלֶב וְדֹב וְחָתוּל.
טְמֵאִים הֵם לָכֶם – לְמַגָּע.

(כט) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא – כָּל טֻמְאוֹת הַלָּלוּ אֵינָן לְאִסּוּר אֲכִילָה, אֶלָּא לְטֻמְאָה מַמָּשׁ, לִהְיוֹת טָמֵא בְּמַגָּעָן; וְנֶאֱסָר לֶאֱכֹל תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים וּלְהִכָּנֵס בַּמִּקְדָּשׁ.
הַחֹלֶד – מושטויל"א [mostoile = סמור (טורף לילי קטן ממשפחת היונקים)].
וְהַצָּב – פרוי"ט [froit = קרפדה‏[10]] שֶׁדּוֹמֶה לִצְפַרְדֵּעַ.

(ל) אֲנָקָה – היריצו"ן [heriçon = קיפוד].
הַלְּטָאָה – לוישרד"א [leiserde = לטאה].
חֹמֶט – לימצ"א [limace = חילזון ערום].
תִּנְשָׁמֶת – טלפ"א [talpe = חפרפרת].

(לב) בַּמַּיִם יוּבָא – וְאַף לְאַחַר טְבִילָתוֹ – טָמֵא הוּא לִתְרוּמָה עַד הָעֶרֶב, וְאַחַר כָּךְ וְטָהֵר בְּהַעֲרֵב הַשֶּׁמֶשׁ (יבמות ע"ה ע"א).

(לג) אֶל תּוֹכוֹ – אֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ (משנה כלים ב,א; חולין כ"ד ע"ב).
כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא – הַכְּלִי חוֹזֵר וּמְטַמֵּא מַה שֶּׁבַּאֲוִירוֹ.
וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ – לִמֵּד שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה (ספרא שמיני, פרשתא ז,יג).

(לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל – מוּסָב עַל מִקְרָא הָעֶלְיוֹן: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר בָּאוּ עָלָיו מַיִם, וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא, יִטְמָא. וְכֵן כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא, יִטְמָא. לָמַדְנוּ מִכָּאן דְּבָרִים הַרְבֵּה: לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אֹכֶל מֻכְשָׁר וּמְתֻקָּן לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת, וּמִשֶּׁבָּאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת – מְקַבֵּל טֻמְאָה לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ נָגוּב. וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְכָל הַנִּקְרָא מַשְׁקֶה – מַכְשִׁיר זְרָעִים לְטֻמְאָה כַּמַּיִם, שֶׁכָּךְ יֵשׁ לִדְרֹשׁ הַמִּקְרָא: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם אוֹ כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, יִטְמָא הָאֹכֶל. וְעוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן, שֶׁאֵין וְלַד הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים; שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ: 'יָכוֹל יְהוּ כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלֵי חֶרֶס? תַּלְמוּד לוֹמַר: כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכָּל הָאֹכֶל, אֹכֶל וּמַשְׁקֶה מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, וְאֵין כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס' (ספרא שם, פרק ט,א; פסחים כ' ע"א). לְפִי שֶׁהַשֶּׁרֶץ אַב הַטֻּמְאָה, וְהַכְּלִי שֶׁנִּטְמָא מִמֶּנּוּ – וְלַד הַטֻּמְאָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְלָמַדְנוּ עוֹד, שֶׁהַשֶּׁרֶץ שֶׁנָּפַל לַאֲוִיר תַּנּוּר וְהַפַּת בְּתוֹכוֹ, וְלֹא נָגַע הַשֶּׁרֶץ בַּפַּת – הַתַּנּוּר רִאשׁוֹן וְהַפַּת שְׁנִיָּה; וְלֹא נֹאמַר: רוֹאִין אֶת הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ מָלֵא טֻמְאָה, וּתְהֵא הַפַּת תְּחִלָּה. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, לֹא נִתְמַעֲטוּ כָּל הַכֵּלִים מִלִּטַּמֵא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה עַצְמָהּ נָגְעָה בָּהֶן מִגַּבָּן (פסחים שם). וְלָמַדְנוּ עוֹד עַל בִּיאַת מַיִם, שֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת זְרָעִים אֶלָּא אִם כֵּן נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מִשֶּׁנִּתְלְשׁוּ (חולין קי"ח ע"ב); שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר: מְקַבְּלִין הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר – אֵין לְךָ שֶׁלֹא בָּאוּ עָלָיו מַיִם, וּמַהוּ אוֹמֵר: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם? וְלָמַדְנוּ עוֹד, שֶׁאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ספרא שם,א; יומא פ' ע"א), אֹכֶל הַנֶּאֱכָל בְּבַת אַחַת; וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים: אֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת (יומא שם).

(לה) תַּנּוּר וְכִירַיִם – כֵּלִים הַמִּטַּלְטְלִים הֵם; וְהֵם שֶׁל חֶרֶס, וְיֵשׁ לָהֶן תּוֹךְ, וְשׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵרָה עַל נֶקֶב הֶחָלָל; וּשְׁנֵיהֶם פִּיהֶם לְמַעְלָה.
יֻתָּץ – שֶׁאֵין לִכְלִי חֶרֶס טָהֳרָה בִּטְבִילָה.
וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם – שֶׁלֹּא תֹּאמַר: מְצֻוֶּה אֲנִי לְנָתְצָם; תַּלְמוּד לוֹמַר: וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם, אִם רָצָה לְקַיְּמָן בְּטֻמְאָתָן – רַשָּׁאי (ספרא שמיני, פרק י,י).

(לו) אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם – הַמְּחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְעוֹד יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד, יִהְיֶה טָהוֹר הַטּוֹבֵל בָּהֶם מִטֻּמְאָתוֹ.
וְנוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא – אֲפִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ מַעְיָן וּבוֹר וְנוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם – יִטְמָא. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: קַל וָחֹמֶר; אִם מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים מִטֻּמְאָתָם, קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּצִּיל אֶת הַטָּהוֹר מִלִּטַּמֵא? לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ספרא שם, פרשתא ט,ה).

(לז) זֶרַע זֵרוּעַ – זְרִיעָה שֶׁל מִינֵי זֵרְעוֹנִין. זֵרוּעַ – שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ: "וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים" (דניאל א,יב).
טָהוֹר הוּא – לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר וְנִתְקַן לִקָּרוֹת אֹכֶל לְקַבֵּל טֻמְאָה, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו מַיִם.

(לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע – לְאַחַר שֶׁנִּתְלַשׁ (חולין קי"ח ע"ב); שֶׁאִם תֹּאמַר: יֵשׁ הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר, אֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹא הֻכְשַׁר.
מַיִם עַל זֶרַע – בֵּין מַיִם בֵּין שְׁאָר מַשְׁקִין, בֵּין הֵם עַל הַזֶּרַע, בֵּין הַזֶּרַע נָפַל לְתוֹכָן, הַכֹּל נִדְרָשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שמיני, פרק יא,ו;ט).
וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו – אַף מִשֶּׁנֻּגַּב מִן הַמַּיִם (ב"מ כ"ב ע"א-ב), שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת עָלָיו שֵׁם אֹכֶל; וּמִשֶּׁיָּרַד לוֹ הֶכְשֵׁר קַבָּלַת טֻמְאָה פַּעַם אַחַת, שׁוּב אֵינוֹ נֶעֱקָר הֵימֶנּוּ.

(לט) בְּנִבְלָתָהּ – וְלֹא בַּעֲצָמוֹת וְגִידִים, וְלֹא בְּקַרְנַיִם וּטְלָפַיִם, וְלֹא בְּעוֹר (ספרא פרשתא י,ה; חולין קי"ז ע"ב).

(מ) וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ – חֲמוּרָה טֻמְאַת מַשָּׂא מִטֻּמְאַת מַגָּע; שֶׁהַנּוֹשֵׂא מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְהַנּוֹגֵעַ – אֵין בְּגָדָיו טְמֵאִין, שֶׁלֹא נֶאֱמַר בּוֹ "יְכַבֵּס בְּגָדָיו".
וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ – יָכוֹל תְּטַמְּאֶנּוּ אֲכִילָתוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּנִבְלַת עוֹף טָהוֹר: "נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ" (ויקרא כב,ח), אוֹתָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים בַּאֲכִילָתָהּ, וְאֵין נִבְלַת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה בְּגָדִים בַּאֲכִילָתָהּ בְּלֹא מַשָּׂא, כְּגוֹן אִם תְּחָבָהּ לוֹ חֲבֵרוֹ בְּבֵית הַבְּלִיעָה. אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הָאֹכֵל? לִתֵּן שִׁעוּר לַנּוֹשֵׂא וְלַנּוֹגֵעַ כְּדֵי אֲכִילָה, וְהוּא כַּזַּיִת (ספרא שם, פרשה י,ז; נדה מ"ב ע"ב).
וְטָמֵא עַד הָעָרֶב – אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל, צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.

(מא) הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ – לְהוֹצִיא אֶת הַיַּתּוּשִׁין שֶׁבַּכְּלִיסִין וְשֶׁבַּפּוֹלִין וְאֶת הַזִּיזִין שֶׁבַּעֲדָשִים (ספרא שמיני, פרק יב,א; חולין ס"ז ע"ב), שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁרְצוּ עַל הָאָרֶץ, אֶלָּא בְּתוֹךְ הָאֹכֶל; אֲבָל מִשֶּׁיָּצְאוּ לַאֲוִיר וְשָׁרְצוּ, הֲרֵי נֶאֶסְרוּ.
לֹא יֵאָכֵל – לְחַיֵּב עַל הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל (ספרא שם). וְאֵין קָרוּי שֶׁרֶץ אֶלָּא דָּבָר נָמוּךְ קְצַר רַגְלַיִם, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא כְּרוֹחֵשׁ וָנָד.

(מב) הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן – זֶה נָחָשׁ (ספרא שם,ב; חולין שם). וּלְשׁוֹן גָּחוֹן – שְׁחִיָּה, שֶׁהוֹלֵךְ שָׁח וְנוֹפֵל עַל מֵעָיו.
וְכֹל הוֹלֵךְ – לְהָבִיא הַשִּׁלְשׁוּלִין, וְאֶת הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה (שם).
הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע – זֶה עַקְרָב.
כֹּל – לְהָבִיא אֶת הַחִפּוּשִׁית, איש̃קרבו"ט [escharbot = חיפושית] בְּלַעַז, וְאֶת הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה (שם).
מַרְבֵּה רַגְלַיִם – זֶה נַדָּל (שם), שֶׁרֶץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד זְנָבוֹ לְכָאן וּלְכָאן, וְקוֹרִין צינפיי"ש [çenpiés = נדל, מרבה־רגליים (מלה במלה: מאה רגליים)].

(מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ – בַּאֲכִילָתָן; שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְאֵין שִׁקּוּץ נֶפֶשׁ בְּמַגָּע. וְכֵן לֹא תִטַּמְּאוּ, בַּאֲכִילָתָן.
וְנִטְמֵתֶם בָּם – אִם אַתֶּם מִטַּמְּאִין בָּהֶם בָּאָרֶץ, אַף אֲנִי מְטַמֵּא אֶתְכֶם בָּעוֹלָם הַבָּא וּבִישִׁיבַת מַעְלָה (יומא ל"ט ע"א).

(מד) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ, שֶׁאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, כָּךְ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, קַדְּשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם לְמַטָּה (ספרא שמיני, פרק יב,ג).
וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים – לְפִי שֶׁאֲנִי אֲקַדֵּשׁ אֶתְכֶם לְמַעְלָה וּבָעוֹלָם הַבָּא (יומא ל"ט ע"א).
וְלֹא תְטַמְּאוּ וְגוֹמֵר – לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּלָאוִין הַרְבֵּה, וְכָל לָאו – מַלְקוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא: אָכַל פּוּטִיתָא – לוֹקֶה אַרְבַּע, נְמָלָה – לוֹקֶה חָמֵשׁ, צִרְעָה – לוֹקֶה שֵׁשׁ (מכות ט"ז ע"ב; פסחים כ"ד ע"א).

(מה) כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם – עַל מְנַת שֶׁתְּקַבְּלוּ מִצְווֹתַי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם (ספרא שם,פרק יב,ד). [דָּבָר אַחֵר: כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם – בְּכֻלָּן כְּתִיב "הוֹצֵאתִי", וְכָאן כְּתִיב הַמַּעֲלֶה. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִלְמָלֵי לֹא הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין בִּשְׁרָצִים כִּשְׁאָר אֻמּוֹת – דַּיָּם. וּמַעַלְיוּתָא הִיא לְגַבַּיְהוּ, זֶהוּ לְשׁוֹן מַעֲלֶה (ב"מ ס"א ע"ב)].

(מז) לְהַבְדִּיל – לֹא בִּלְבַד הַשּׁוֹנֶה, אֶלָּא שֶׁתְּהֵא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר וּבָקִי בָּהֶן (ספרא שם,פרק יב,ו).
בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר – צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין חֲמוֹר לְפָרָה? וַהֲלֹא כְּבָר מְפֹרָשִׁים הֵם! אֶלָּא בֵּין טְמֵאָה לְךָ לִטְהוֹרָה לְךָ, בֵּין נִשְׁחַט חֶצְיוֹ שֶׁל קָנֶה לְנִשְׁחַט רֻבּוֹ (שם,ז).
וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת – צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין צְבִי לְעָרוֹד? וַהֲלֹא כְּבָר מְפֹרָשִׁים הֵם! אֶלָּא בֵּין שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי טְרֵפָה כְּשֵׁרָה לְנוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי טְרֵפָה פְּסוּלָה (שם,ח).

הערות[עריכה]

  1. ^ רש"י מביא את דברי מדרש תורת כהנים, שלפיהם המלית "את" בפסוק "ואת נבלתם תשקצו" באה לאסור סוגים מסויימים של חרקים.
  2. ^ בכתב־יד אחד כתוב אשפרוי"ר (צ"ל: אישפרוייר esparwier); וזה כפי הנראה תיקון מאוחר, המביא שם עוף יותר מצוי, והם דומים מאוד זה לזה. ר' אוצר הלעזים מס' 1683, 2088.
  3. ^ לא ברור לי למה הלעז בצורת הריבוי.
  4. ^ המלה javan הפכה בצרפתית של היום, בדרך של אטימולוגיה עממית, ל־chat-huant. רש"י מביא את שני הלעזים לתרגם את שני שמות העופות העבריים, אבל נראה, שאינו מכריע איזה מתאים לראשון ואיזה לשני. ראה אוצר הלעזים מס' 72-73.
  5. ^ חסר בכתבי־היד במקום זה (ראה להלן מס' 3176).
  6. ^ צורה זו של הלעז עדיפה על cigónie, כפי שרשמתי באוצר הלעזים מס' 1677.
  7. ^ חסר בדפוס ראשון.
  8. ^ המלה huppe בצרפתית של היום, מהלטינית upupa, הושפעה מן הפועל heruper ("להסתמר"), כי הדוכיפת מצטיינת בהסתמרות כרבולתה. באוצר הלעזים מס' 2191 רש"י מתרגם "דוכיפת" בלעז אחר ("טווס־בר"), אך אולי זה השם העממי של אותו העוף.
  9. ^ ברבים מכתבי־היד קוראים את הצורה המקבילה לאושט"א laoste; זו, כפי הנראה, נגזרת במישרין מהלטינית locusta, ואילו langoste נתקבלה בצרפתית דרך הפריבנסילית.
  10. ^ שני הלעזים האחרונים מופיעים בכתבי־היד בגרסאות שונות ומשונות. כפי הנראה נשכחו שמות החיות האלה בדורות שאחרי רש"י. במקום froit קוראים בשלושה כתבי־יד בוט"ו (צ"ל בו"ט bot), שם אחר לקרפדה, ובשניים טרטוג"א tartuge או משהו דומה, כלומר "צב".