מדרש משלי (בובר) ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · ו · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · ו א · >>

עריכה (משלי ו א): "בני! אם ערבת לרעך" - אם עירבת זרעך בזרעו של חבירך;

"תקעת לזר כפיך" - שעבדת עבודה זרה, מה עבודה זרה נידונת בגיהנם - אף אתה תדון בגיהנם כמותה.


ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "בני! אם ערבת לרעך" - אלו ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני:

  • אמר להם הקב"ה 'אם אני נותן את התורה - מקיימין אתם אותה?'
  • אמרו לפניו 'הן',
  • אמר הקב"ה 'אני מבקש מכם ערבים',
  • אמרו לפניו 'נתן לך את השמים ואת הארץ',
  • אמר להם הקב"ה 'דבר שמתבטל איני מבקש מכם, שנאמר (ישעיהו נא ו): "כי שמים כעשן נמלחו", שהם עתידים ליבטל'.
  • אמר להם 'יש לי ערבים טובים - בניכם: אם אתם מקיימין דברי תורה - אני מקיים אותם, ואם לאו - אני גוזלן, שנאמר (הושע ד ו): "ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם אני".

באותה שעה קיבלו ישראל את התורה, ונתנו בניהם ערבים.

ומניין שנקראו ישראל בנים? שנאמר (שמות ד כב): "בני בכורי ישראל", שביכרו מעשים טובים לפני הר סיני.

"תקעת לזר כפיך" - אם שכחתם את התורה שנתתי לכם בכף ימין, ליום הדין אני נהפך לכם לאכזר, לכך נאמר "תקעת לזר כפיך".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תקעת לזר כפיך" - אמר להם: אם זכיתם וקיימתם את תורתי שנתתי לכם בכף ימין - מוטב, ואם לאו - ליום הדין לזר אתם נחשבים לפניי, לכך נאמר "תקעת לזר כפיך".


(משלי ו ב): "נוקשת באמרי פיך" - עתיד הקב"ה לומר לישראל: הואיל ושכחתם את תורתי, מפיכם אני דן אתכם ליום הדין. לא כך אמרתם לפניי (שמות כד ז): "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" - היכן היא אותה עשייה ושמיעה? לכך נאמר "נוקשת באמרי פיך".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "נוקשתם" - נכשלתם באמרי פיכם ונלכדתם באמרי פיכם, באותה שעה אמר להם הקב"ה: 'בניי, הואיל וציערתם עצמכם בשעבוד בין האומות, תכפר זה על זה, אלא לכו והביאו זכות אבות העולם שנתעסקו בזאת, והם י צילו אתכם מדינה של גיהנם, ומניין? שכן כתיב:


(משלי ו ג): "עשה זאת איפוא בני והינצל" - ואבות העולם משיבין להם לישראל ואומרים להם: הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין, אין לכם אלא לישב ולהתעסק בדברי תורה, למה? שהתורה מכפרת עוון:


(משלי ו ד): "אל תיתן שינה לעיניך" מלעשות תשובה, שהתשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורעניות.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אל תתן שנה לעיניך וגו'" מלישב בתענית. למה? שהתענית קרובה לתשובה, שנאמר (יואל ב יג): "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם". אם עשיתם כן - "כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה". וכל כך למה - כדי להינצל מדינה של גיהנם. ועליה מפרש שלמה בקבלה:


(משלי ו ה): "הינצל כצבי מיד וכציפור מיד יקוש" - כדי שלא תתיקש בגזירתה של גיהנם.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וכציפור מיד יקוש" - כדי שלא תתוקש ותעשו קש לאש של גיהנם, מפני שכוחה של תשובה מגעת עד כיסא הכבוד.

שאלו תלמידיו את רבי עקיבה: אי זו היא גדולה - תשובה או צדקה? אמר להם: תשובה, שהצדקה - פעמים נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה - מעצמו הוא עושה אותה. אמרו לו: רבי, והלא כבר מצינו שהצדקה גדולה מן התשובה, באברהם הוא אומר (בראשית טו ו): "ויחשבה לו צדקה", ובמקום אחר הוא אומר (דברים ז כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות", ולא עוד אלא שבא דוד ופירש (תהלים לו ז): "צדקתך כהררי אל".


<< · מדרש משלי (בובר) · ו א · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ו ו · >>

עריכה (משלי ו ו): "לך אל נמלה עצל" - אמר רבי יהודה בן פדייה: עתידין הרשעים לומר לפני הקב"ה לעתיד לבוא 'ריבון העולמים, הניחנו ונעשה תשובה לפניך', והקב"ה אומר להם: שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת: אם אין אדם מתקן עצמו בערב שבת - מה אוכל בשבת?'.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף עולם שהייתם בו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים: אם אין אדם מתקן עצמו ביבשה, מהו אוכל בים?

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין, אם אין אדם מתקן עצמו בפרוזדור, היאך ייכנס לטרקלין?

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הזה דומה לימות הגשמים, אם אין אדם חורש וקוצר ובוצר וזורע בימות החמה - מהו אוכל בימות הגשמים? ועוד: היה לכם ללמוד מן הנמלה, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". ומה היא חכמתה -


(משלי ו ז): "אשר אין לה קצין שוטר ומושל", (משלי ו ח): "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה".

רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, פסוק זה מהו פירושו? אמר לו: הנמלה אין לה שוטר ולא מושל להחכימה, אלא חכמתה ממנה, והרשעים היה להם ללמוד ממנה, אלא התחזקו בעצלותם ובטיפשותם ולא עשו תשובה, לפיכך אמר שלמה:


(משלי ו ט): "עד מתי, עצל, תשכב?", (משלי ו י): "מעט שנות, מעט תנומות" - מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות כדי שתקום לתפילה, "מעט חיבוק ידיים לשכב" - זה תשמיש המיטה.


(משלי ו יא): "ובא כמהלך ראשך" - זה מלך המשיח, שעתיד לבוא בראשם של ישראל, שנאמר (מיכה ב יג): "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם".

<< · מדרש משלי (בובר) · ו ו · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ו יב · >>

עריכה (משלי ו יב): "אדם בליעל איש אוון הולך עיקשות פה" - אלו הן בעלי לשון הרע, שדימן הקב"ה לעבודה זרה, מפני מה? מפני שלשון הרע קשה כעבודה זרה.

רבי יהושע אומר: אינו דומה אלא לשופך דמים, דכתיב (בראשית ט ו): "שופך דם האדם באדם דמו יישפך", אף כאן, הואיל והולך ומלשין, כאילו שופך את דמו, ולא עוד, אלא שקיללו שלמה בחכמתו ואמר:


(משלי ו יג): "קורץ בעיניו, מולל ברגליו, מורה באצבעותיו", (משלי ו יד): "תהפוכות בליבו חורש רע בכל עת מדנים ישלח", מה כתיב אחריו - קללה: (משלי ו טו): "על כן פתאום יבוא אידו, פתע יישבר ואין מרפא".

<< · מדרש משלי (בובר) · ו יב · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ו טז · >>

עריכה (משלי ו טז): "שש הנה שנא ה', ושבע תועבת נפשו" - ואלו הן שש ששנא הקב"ה:

  • "עיניים רמות",
  • "ולשון שקר",
  • "וידיים שופכות דם נקי",
  • "לב חורש מחשבות אוון",
  • "רגליים ממהרות לרוץ לרעה",
  • "יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים".

ואלו הן שבע תועבת נפשו:

  • עבודה זרה,
  • וגילוי עריות,
  • ושפיכות דמים,
  • ולשון הרע,
  • וכל המחניף את חברו בדברים,
  • [1]וכל האומר דבר שלא מפי אומרו, ש(משנה אבות ו ו): "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", שנאמר (אסתר ב כב): "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי", וכל האומר דבר שלא מפי אומרו מביא קללה לעולם.


<< · מדרש משלי (בובר) · ו טז · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ו כ · >>

עריכה (משלי ו כ): "נצור בני מצוות אביך" - מה כתיב אחריו - (משלי ו כא): "קשרם על לבך תמיד" וגו', למה? (משלי ו כב): "בהתהלכך תנחה אותך" - בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" - בשעת מיתה, "והקיצות היא תשיחך" - לעולם הבא.

<< · מדרש משלי (בובר) · ו כ · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ו כג · >>

עריכה תמן תנינן: רבי אומר: עשה לך נר שתלך לאורו, ואי זה? זה אורה של תורה, שנאמר: (משלי ו כג): "כי נר מצוה ותורה אור" וגו'.


מכאן היה רבי מאיר אומר: אשרי אדם שקנה לו תורה, למה? מפני שהיא משמרת אותו מדרך רע, שנאמר: (משלי ו כד): "לשמורך מדרך רע", כל מי שיש בו דעת - יישמר ממנה. "מחלקת לשון נכריה" - הוי זהיר ממנה, שלא תשטה אותך ביפיה, שנאמר:


(משלי ו כה): "אל תחמוד יופיה בלבבך, ואל תיקחך בעפעפיה"; (משלי ו כו): "כי בעד אישה זונה עד כיכר לחם, ואשת איש נפש יקרה תצוד".

  • רבי מאיר שאל את אלישע בן אבויה רבו, אמר לו: מהו "ואשת איש נפש יקרה תצוד"?
  • אמר לו: בן אדם שהוא הדיוט, אם נתפש הוא בעבירה, אין גנאי לו, למה - שהוא אומר 'הדיוט אני, ולא הייתי יודע עונשה של תורה', אבל חבר, אם נתפש בעבירה, גנאי היא לו, מפני שהוא מערב דברי טהרה עם דברי טומאה, אותה תורה שהיתה לו יקרה - הוא מבזה אותה, שעמי הארץ אומרים 'ראו חבר שנתפש בעבירה ובזה את תורתו', לכך נאמר "נפש יקרה תצוד".
    • אמר רבי אבהו: מהו "תצוד"? שנתפש במצודה זאת.
    • אמר רבי אלכסנדראי: מהו "יקרה"? זו היא התורה, שנאמר (משלי ג טו): "יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה", לכך נאמר "נפש יקרה תצוד".
  • אמר לו 'רבי, מהו עונשה של אשת איש לעתיד לבוא?',
  • אמר לו 'בני, עד שאתה שואלני בדבר זה, בוא וראה מה כתיב למטה מן העניין: (משלי ו כז): "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה?" וגו', (משלי ו כט): "כן הבא אל אשת רעהו - לא יינקה כל הנוגע בה": נאמר כאן "לא יינקה" ונאמר להלן בחילול השם (שמות כ ז): "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא", מה להלן כל ממונן - אף כאן "לא יינקה" מפלת כל זכויותיו.
  • אמר לו 'רבי, אין לו תקנה?',
  • אמר לו 'בני, פעם אחת הייתי יושב לפני בן עזאי חברי, והיינו מעיינין בפרשה זו, כיוון שבאנו לפסוק זה, אמר לי 'ילך ויגדל יתום בתוך ביתו, וילמדו תורה, ויעסוק בכל המצות, ומתכפרין לו עוונותיו לעולם הבא, על מנת שלא יחזור בעבירה ויעשה תשובה'. אמרתי לו 'ראיה לדבר זה מניין?', אמר לי 'כתיב (ירמיהו ד א): "אם תשוב ישראל נאום ה' אליי תשוב", למה? (ירמיהו ג יב): "כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם"'. אמרתי לו 'כבר יש לי תשובה אחרת שהיא גדולה ממנה, שנאמר (הושע יד ג): "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך", אפילו כפרת בעיקר, מה אם מי שכופר בעיקר הקב"ה מקבלו בתשובה, אף זה הקב"ה מקבלו בתשובה'.
  • נענה רבי מאיר תלמידו, אמר לו 'רבי, לא ישמעו אזניך מה שאתה מדבר? אם אלו הקב"ה מקבלן בתשובה, על אחת כמה וכמה אתה, שיש בך כל התורה כולה! ולמה אין אתה עושה תשובה?',
  • אמר לו 'פעם נכנסתי לבית הכנסת וראיתי תינוק אחד שיושב לפני רבו, והיה רבו מקריא אותו (תהלים נ טז): "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך", והיה תלמיד משיב ואומר 'ולאלישע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך'. כיוון ששמעתי כך, אמרתי 'על אלישע נחתמה הגזירה מלמעלה'.
  • ענה רבי מאיר ואמר 'רבי, עשה תשובה בעולם הזה, ואני עומד בגזירה בספקולא שלך ליום הדין לעתיד לבוא!'

אף על פי כן לא קיבל עליו. כיוון שמת, באו ואמרו לו לרבי מאיר 'בוא וראה האש שהוא אוכל על קברו של רבך', באותה שעה פרס רבי מאיר טליתו על קברו של רבו, והיה משביע האש ואומר (רות ג יג): "ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי ה' שכבי עד הבוקר":

  • ליני הלילה - בעולם הזה שכולו לילה,
  • והיה בבוקר - לעולם הבא שכולו אור,
  • אם יגאלך טוב יגאל - זה הקב"ה, דכתיב ביה (תהלים קמה ט): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו",
  • ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי, חי ה'!

כיוון שהזכיר עליה שמו של הקב"ה, נכבה האש.

מכאן אמרו חכמים, אשרי איש שהוא מעמיד תלמידים שמבקשים עליו רחמים.

<< · מדרש משלי (בובר) · ו כג · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ו ל · >>

עריכה (משלי ו ל): "לא יבוזו לגנב כי יגנוב" - אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו בדברי תורה - אל תבזהו, ואל תאמר לו 'אתמול עם הארץ והיום חבר?!'. למה? "למלא נפשו כי ירעב" - אין רעב אלא תורה, שנאמר (עמוס ח יא): "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "לא יבוזו לגנב וגו'" - אם ראית גנב רשע שחזר מרשעו ועשה תשובה - אל תבוזו לו, למה? "למלא נפשו כי ירעב" - מה כתיב אחריו:


(משלי ו לא): "ונמצא ישלם שבעתיים" - זה עם הארץ שלמד תורה וחזר לקלקולו הראשון, הקדוש ברוך הוא משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר "את כל הון ביתו ייתן".

דבר אחר "ונמצא ישלם שבעתיים" - זה הדיין שנתמנה על הציבור, אם אינו דן באמת ומוציא את הדין לאמיתו, הקב"ה משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר "את כל הון ביתו יתן".

<< · מדרש משלי (בובר) · ו ל · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ו לב · >>

עריכה (משלי ו לב): "נואף אישה חסר לב" - אמר רבי זבדא: מהו חסר לב? שהמקום מסיר חכמה מליבו, ואין חכמה אלא תורה, היך מה דתימא (תהלים יט ח): "תורת ה' תמימה... מחכימת פתי", ולא עוד אלא שמשנים זיו פניו מן החכמה, ומניין שזיו של אדם חכמה? היך מה דתימא (קהלת ח א): "חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה", ולא עוד, אלא אותו שם רע אינו נמחה ממנו לעולם, שנאמר:


(משלי ו לג): "נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תימחה", וכשבא ליום הדין אין הקב"ה מוחל לו, אלא הקב"ה מתמלא עליו חמה.

משל למה הדבר דומה - ללגיון אחד שמרד במלך, מה עשה? נטל כלי מלחמתו והלך לקראתו, כיוון שהגיע אצלו, מתוך קנאה שהיתה בו התחיל מכה והולך, היך מה דתימר:


(משלי ו לד): "כי קנאה חמת גבר". כך לעתיד לבוא הקב"ה מתמלא חמה על בעלי עבירות, לכך נאמר "ולא יחמול ביום נקם", וכתיב אחריו:


(משלי ו לה): "לא ישא פני כל כופר". אמר רבי אבהו: ללמדך, שלא כמנהג הקב"ה מידת בשר ודם: מידת בשר ודם, כשהוא מתמלא חמה על חברו, יכול הוא לרצותו בדברים, אבל הקב"ה אינו כן, "לא יישא פני כל כופר". בשר ודם, אם אי אתה יכול לרצותו בדברים, יכול אתה לרצותו בממון, אבל הקב"ה אינו כן, "ולא יאבה כי תרבה שוחד".

מכאן אתה למד כמה קשה עונשה של עבירה, ולא עוד אלא שעליה מתנבא שלמה...

<< · מדרש משלי (בובר) · ו לב · >>

הערות ותקונים[עריכה]

  1. ^ (כא) וכל האומר דבר שלא מפי אומרו - רוצה לומר, שאומר הדברים מעצמו ולא בשם האומרו, ובנדפס, גם בדפוס תוגרמה, "וכל האומר דבר מפי שלא אמרו", הוא בטעות, והכוונה שתולה דבריו באחרים.

<< · מדרש משלי (בובר) · ו · >>