מדרש משלי (בובר) ו לב

<< · מדרש משלי (בובר) · ו לב · >>

(משלי ו לב): "נואף אישה חסר לב" - אמר רבי זבדא: מהו חסר לב? שהמקום מסיר חכמה מליבו, ואין חכמה אלא תורה, היך מה דתימא (תהלים יט ח): "תורת ה' תמימה... מחכימת פתי", ולא עוד אלא שמשנים זיו פניו מן החכמה, ומניין שזיו של אדם חכמה? היך מה דתימא (קהלת ח א): "חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה", ולא עוד, אלא אותו שם רע אינו נמחה ממנו לעולם, שנאמר:

(משלי ו לג): "נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תימחה", וכשבא ליום הדין אין הקב"ה מוחל לו, אלא הקב"ה מתמלא עליו חמה.

משל למה הדבר דומה - ללגיון אחד שמרד במלך, מה עשה? נטל כלי מלחמתו והלך לקראתו, כיוון שהגיע אצלו, מתוך קנאה שהיתה בו התחיל מכה והולך, היך מה דתימר:

(משלי ו לד): "כי קנאה חמת גבר". כך לעתיד לבוא הקב"ה מתמלא חמה על בעלי עבירות, לכך נאמר "ולא יחמול ביום נקם", וכתיב אחריו:

(משלי ו לה): "לא ישא פני כל כופר". אמר רבי אבהו: ללמדך, שלא כמנהג הקב"ה מידת בשר ודם: מידת בשר ודם, כשהוא מתמלא חמה על חברו, יכול הוא לרצותו בדברים, אבל הקב"ה אינו כן, "לא יישא פני כל כופר". בשר ודם, אם אי אתה יכול לרצותו בדברים, יכול אתה לרצותו בממון, אבל הקב"ה אינו כן, "ולא יאבה כי תרבה שוחד".

מכאן אתה למד כמה קשה עונשה של עבירה, ולא עוד אלא שעליה מתנבא שלמה...

<< · מדרש משלי (בובר) · ו לב · >>