מדרש משלי (בובר) ו טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(משלי ו טז): "שש הנה שנא ה', ושבע תועבת נפשו" - ואלו הן שש ששנא הקב"ה:

  • "עיניים רמות",
  • "ולשון שקר",
  • "וידיים שופכות דם נקי",
  • "לב חורש מחשבות אוון",
  • "רגליים ממהרות לרוץ לרעה",
  • "יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים".

ואלו הן שבע תועבת נפשו:

  • עבודה זרה,
  • וגילוי עריות,
  • ושפיכות דמים,
  • ולשון הרע,
  • וכל המחניף את חברו בדברים,
  • [1]וכל האומר דבר שלא מפי אומרו, ש(משנה אבות ו ו): "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", שנאמר (אסתר ב כב): "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי", וכל האומר דבר שלא מפי אומרו מביא קללה לעולם.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ (כא) וכל האומר דבר שלא מפי אומרו - רוצה לומר, שאומר הדברים מעצמו ולא בשם האומרו, ובנדפס, גם בדפוס תוגרמה, "וכל האומר דבר מפי שלא אמרו", הוא בטעות, והכוונה שתולה דבריו באחרים.