ביאור:רש"י בראשית ד
(א) וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהֹוָֽה׃
וְהָאָדָם יָדַע - כְּבָר קוֹדֶם הָעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה שנכתב לעיל, קוֹדֶם שֶׁחָטָא וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, וְכֵן הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּידָה. שֶׁאִם כָּתַב: "וַיֵּדַע אָדָם בסגנון הרגיל בתורה. הסגנון של "וְהָאָדָם יָדַע" הוא הנקרא עבר רחוק ומשמעותו שהדבר קרה לפני הזמן בו אנו נמצאים כרגע בסיפור" נִשְׁמָע שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּטְרַד שגורש מגן עדן הָיוּ לוֹ בָּנִים.
קַיִן - עַל שֵׁם "קָנִיתִי אִישׁ".
אֶת ה' - כְּמוֹ: עִם ה'. כְּשֶׁבָּרָא אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי, הוּא לְבַדּוֹ בְּרָאָנוּ, אֲבָל בָּזֶה שֻׁתָּפִים אָנוּ עִמּוֹ.[1]
אֶת קַיִן... אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל - שָׁלֹשׁ "אֶתִים" רִבּוּיִים הֵם המילה את היא לכאורה מיותרת, ולכן חז"ל דורשים אותה לרבות דבר מה: מְלַמֵּד שֶׁתְּאוֹמָה נוֹלְדָה עִם קַיִן, וְעִם הֶבֶל נוֹלְדוּ שְׁתַּיִם כי עליו מופנת המילה "את" פעמיים, לְכָךְ נֶאֱמַר "וַתֹּסֶף".[2]
(ב)
וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃
רֹעֵה צֹאן - לְפִי שֶׁנִּתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה, פֵּרַשׁ לוֹ מֵעֲבוֹדָתָהּ.
(ג)
וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃
מִפְּרִי הָאֲדָמָה - מִן הַגָּרוּעַ מחוייב הדבר שקין הביא פירות גרועים כדי שיובן למה ה' לא קיבל את מנחתו. כמו כן, על מנחת הבל נאמרו שבחים ("מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן") ועל של קין לא.[3] וְיֵשׁ אַגָּדָה שֶׁאוֹמֶרֶת: זֶרַע פִּשְׁתָּן הָיָה.[4] [דָּבָר אַחֵר: "מִפְּרִי" – מֵאֵיזֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ, לֹא טוֹב וְלֹא מֻבְחָר.]
(ד)
וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהֹוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃
וַיִּשַׁע - וַיִּפֶן הפנה את מבטו לטובה. וְכֵן (פסוק ה) "לֹא שָׁעָה אֶל מִנְחָתוֹ", לֹא פָנָה. וְכֵן (שמות ה ט) "וְאַל יִשְׁעוּ" – אַל יִפְנוּ. וְכֵן (איוב יד ו) "שְׁעֵה מֵעָלָיו" – פְּנֵה מֵעָלָיו.
וַיִּשַׁע - יָרְדָה אֵשׁ וְלִחֲכָה ושרפה את מִנְחָתוֹ.
(ז)
הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשׇׁל־בּֽוֹ׃
הֲלֹא אִם תֵּיטִיב - כְּתַרְגּוּמוֹ כמו שתרגם אונקלוס: אם תטיב את מעשיך, יסולח לך ("הֲלָא אִם תּוֹטֵיב עוּבָדָךְ יִשְׁתְּבֵיק לָךְ"). ואם לא תהיה טוב... פֵּרוּשׁוֹ.[5]
לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ - לְפֶתַח קִבְרְךָ ליום בו תכנס לקבר, ליום הדין בדרכך לעולם הבא חֶטְאֲךָ שָׁמוּר.
וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ - שֶׁל חַטָּאת, הוּא יֵצֶר הָרָע, תָּמִיד שׁוֹקֵק וּמִתְאַוֶּה לְהַכְשִׁילְךָ.
וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ - אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו.
(ח)
וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל - נִכְנַס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי רִיב וּמַצָּה לְהִתְעוֹלֵל עָלָיו לְהָרְגוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה בשאלה מה קין אמר להבל מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, אַךְ זֶה יִשּׁוּבוֹ שֶׁל מִקְרָא.[6]
(ט)
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃
אֵי הֶבֶל אָחִיךָ - לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי נַחַת בדומה למה שאמר רש"י בפרק הקודם, פסוק ט, אוּלַי יָשׁוּב יחזור בתשובה וְיֹאמַר: אֲנִי הֲרַגְתִּיו וְחָטָאתִי לְךָ.
'לֹא יָדַעְתִּי - נַעֲשָׂה כְגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה את דעתו של ה' (כביכול ניסה לשקר לה', דבר שברור שלא יתכן) .[7]
הֲשֹׁמֵר אָחִי - לְשׁוֹן תֵּימַהּ תמיהה, שאלה הוּא. וְכֵן כָּל הֵ"א הַנְּקוּדָה בַּחֲטָף פַּתָּח.
(י)
וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃
דְּמֵי אָחִיךָ - דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו כל ילדיו שהיו יכולים להיוולד (ולכן נכתב "דמי" בלשון רבים).
דָּבָר אַחֵר הסבר נוסף למה כתוב "דְּמֵי" ברבים ולא "דם" ביחיד:[8] שֶׁעָשָׂה בוֹ פְּצָעִים הַרְבֵּה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נַפְשׁוֹ יוֹצְאָה מהו האיבר שהנשמה תלויה בו.
(יא)
וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃
אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה - יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּתְקַלְּלָה הִיא כְּבָר בַּעֲוֹנָהּ בעוון שלה (שהוזכר ברש"י לעיל א, יא) , וְגַם בָּזוֹ הוֹסִיפָה לַחֲטוֹא.
אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ וגו' - וְהִנְנִי מוֹסִיף לָהּ קְלָלָה אֶצְלְךָ: "לֹא תּוֹסֶף תֵּת כֹּחָהּ".
(יב)
כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃
נָע וָנָד - אֵין לְךָ רְשׁוּת לָדוּר בְּמָקוֹם אֶחָד.
(יג)
וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהֹוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא[9]׃
גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא - בִּתְמִיָּה: אַתָּה טוֹעֵן נושא, מחזיק את השמים והארץ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַעֲוֹנִי אִי אֶפְשָׁר לִטְעוֹן?.[10]
(טו)
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהֹוָ֗ה לָכֵן֙ כׇּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהֹוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כׇּל־מֹצְאֽוֹ׃
לָכֵן כָּל הוֹרֵג קַיִן - זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁקִּצְּרוּ דִּבְרֵיהֶם וְרָמְזוּ וְלֹא פֵרְשׁוּ לא כתוב מה יקרה למי שיהרוג את קין (ורש"י מביא דוגמא לכך מפסוק בשמואל בדיבור המתחיל הבא). "לָכֵן כָּל הוֹרֵג קַיִן" לְשׁוֹן גְּעָרָה: כֹּה יֵעָשֶׂה לוֹ, כָּךְ וְכָךְ עָנְשׁוֹ, וְלֹא פֵרַשׁ עָנְשׁוֹ.
שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם - אֵינִי רוֹצֶה לְהִנָּקֵם מִקַּיִן עַכְשָׁו. לְסוֹף שִׁבְעָה דוֹרוֹת אֲנִי נוֹקֵם נִקְמָתִי מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲמוֹד לֶמֶךְ מִבְּנֵי בָּנָיו וְיַהַרְגֵהוּ. וְסוֹף הַמִּקְרָא שֶׁאָמַר "שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם", וְהִיא נִקְמַת הֶבֶל מִקַּיִן, לִמְּדָנוּ שֶׁתְּחִלַּת מִקְרָא שתחילת הפסוק, "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן", לְשׁוֹן גְּעָרָה הִיא, שֶׁלֹּא תְּהֵא בְרִיָּה מַזִּיקָתּוּ. וְכַיּוֹצֵא בוֹ (שמואל ב ה ח) "וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא: כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" וְלֹא פֵרַשׁ מַה יֵעָשֶׂה לוֹ. אֲבָל דִּבֶּר הַכָּתוּב בְּרֶמֶז: "כָּל מַכֵּה יְבוּסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר", וְיִקְרַב אֶל הַשַּׁעַר וְיִכְבְּשֶׁנּוּ, "וְאֶת הָעִוְרִים...", וְגַם אוֹתָם יַכֶּה עַל אֲשֶׁר אָמְרוּ "הָעִוֵּר וְהַפִּסֵּחַ לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת" – הַמַּכֶּה אֶת אֵלּוּ אֲנִי אֶעֱשֶׂנּוּ רֹאשׁ וְשָׂר. כַּאן קִצֵּר דְּבָרָיו, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים א יא ו, ואולי רש"י העדיף להביא דוגמה מספר שמואל (למרות שיש דוגמאות גם בתורה) כי המקבילה בדברי הימים לסיפור בשמואל מוכיחה שזה אכן הפירוש הנכון פֵּרַשׁ: "יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר".
וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת - חָקַק לוֹ אוֹת מִשְּׁמוֹ משם ה' בְּמִצְחוֹ.[11]
[סְפָרִים אֲחֵרִים, דָּבָר אָחֵר: "כָּל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" – הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. אֲבָל בְּנֵי אָדָם עֲדַיִין לֹא הָיוּ שֶׁיִּירָא מֵהֶם, רַק אָבִיו וְאִמּוֹ, וּמֵהֶם לֹא הָיָה יָרֵא שֶׁיַּהַרְגוּהוּ. אֶלָּא אָמַר: עַד עַכְשָׁיו הָיָה פַּחְדָּתִי עַל כָּל הַחַיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (להלן ט, ב): "וּמוֹרַאֲכֶם...". וְעַכְשָׁיו בִּשְׁבִיל עָוֹן זֶה לֹא יִירְאוּ מִמֶּנִּי הַחַיּוֹת וְיַהַרְגוּנִי. מִיָּד: "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" – הֶחֱזִיר אֶת מוֹרָאוֹ עַל הַחַיּוֹת.]
(טז)
וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃
וַיֵּצֵא קַיִן - יָצָא בְּהַכְנָעָה בסתר (בדומה לרש"י לעיל על ד"ה "לא ידעתי" - נעשה כגונב דעת העליונה) כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה.[12]
בְּאֶרֶץ נוֹד - בָּאָרֶץ שֶׁכָּל הַגּוֹלִים נָדִים שָׁם נודדים לשם (שהרי נכתב לעיל "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" ולא יתכן שהוא פשוט התיישב בארץ ששמה "נוד").
קִדְמַת עֵדֶן - שָׁם גָּלָה אָבִיו כְּשֶׁגּוֹרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ג כד) "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן", אֶת שְׁמִירַת דֶּרֶךְ מְבוֹא הַגָּן, שֶׁיֵּשׁ לִלְמוֹד וזה שהחרב המתהפכת שמרה בפתח זה של גן עדן, אפשר ללמוד מכאן שֶׁהָיָה אָדָם שָׁם אדם הראשון ממזרח לגן עדן. וּמָצִינוּ רוּחַ מִזְרָחִית קוֹלֶטֶת בְּכָל מָקוֹם אֶת הָרוֹצְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד מא) אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה וגו' את ערי המקלט מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ.[13]
דָּבָר אַחֵר הסבר נוסף לסתירה בין "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" לכך שהתיישב בארץ נוד: "בְּאֶרֶץ נוֹד", כָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הָיְתָה הָאָרֶץ מִזְדַּעְזְעָה תַּחְתָּיו, וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: "סוּרוּ מֵעָלָיו, זֶהוּ שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו".[14]
(יז)
וַיֵּ֤דַע קַ֙יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃
וַיְהִי - קַיִן בּוֹנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר לְזֵכֶר בְּנוֹ חֲנוֹךְ.
(יח)
וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיָּיאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃
וְעִירָד יָלַד - יֵשׁ מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּזָכָר "הוֹלִיד", וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר "יָלַד". שֶׁהַלֵּדָה מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת: לֵידַת הָאִשָּׁה ניישטר"א [neistre = להיוולד (גם ללדת)] בְּלַעַ"ז, וּזְרִיעַת תּוֹלְדוֹת הָאִישׁ איניינדרי"ר [enjendrer = להוליד[1]] בְּלַעַ"ז. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "הוֹלִיד" בִּלְשׁוֹן הִפְעִיל, מְדַבֵּר בְּלֵידַת הָאִשָּׁה: "פְּלוֹנִי הוֹלִיד אֶת אִשְׁתּוֹ בֵּן אוֹ בַּת". כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "יָלַד" מְדַבֵּר בִּזְרִיעַת הָאִישׁ.
(יט)
וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃
וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ - לֹא הָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל זֶה, אֶלָּא לְלַמְּדֵנוּ מִסּוֹף הָעִנְיָן, שֶׁקִּיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַבְטָחָתוֹ שֶׁאָמַר: "שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קַיִן". עָמַד לֶמֶךְ לְאַחַר שֶׁהוֹלִיד בָּנִים וְעָשָׂה דּוֹר שְׁבִיעִי, וְהָרַג אֶת קַיִן, זֶהוּ שֶׁאָמַר (פסוק כג) "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי" וגו'.
שְׁתֵּי נָשִׁים - כָּךְ הָיָה דַּרְכָּן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל: אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לתשמיש ליחסי מין. זוֹ שֶׁהִיא לְתַשְׁמִישׁ מַשְׁקָהּ כּוֹס שֶׁל עִקָּרִין שיקוי שגורם לאישה להיות עקרה כְּדֵי שֶׁתֵּעָקֵר, וּמְקֻשֶּׁטֶת כְּכַלָּה וּמַאֲכִילָהּ מַעֲדַנִּים, וַחֲבֶרְתָּהּ נְזוּפָה וַאֲבֵלָה כְאַלְמָנָה. וְזֶהוּ שֶׁפֵּרַשׁ אִיּוֹב (איוב כד כא) "רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב", כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּאַגָּדַת "חֵלֶק" במסכת סנהדרין בפרק הנקרא "חֵלֶק" (פרק עשירי - המתחיל במילים "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא". יש לציין שבמסכת סנהדרין שלפנינו אגדה זו איננה).[15]
עָדָה - הִיא שֶׁל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְעַל שֵׁם שֶׁמְּגֻנָּה עָלָיו וּמוּסֶרֶת מֵאֶצְלוֹ והוא מוסר אותו, מרחיק אותה ממנו: "עָדָה" תַּרְגּוּם שֶׁל "סוּרָה" אונקלוס מתרגם "וְיָסֵר מֵעָלַי" (שמות י יז) 'ויעדי מני'.
צִלָּה - הִיא שֶׁל תַּשְׁמִישׁ הוא לא ייעד אותה ללדת, ובכל זאת ילדה את תובל-קין. ואולי לכן נכתב "וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה" בהדגשת המיוחדות שבכך, עַל שֵׁם שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תָּמִיד בְּצִלּוֹ. דִּבְרֵי אַגָּדָה הֵם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (כג ב).
(כ)
וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃
אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה - הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן לְרוֹעֵי בְּהֵמוֹת בַּמִּדְבָּרוֹת באזורי מרעה, במקומות בהם "דוברים" את הצאן, יוֹשֵׁב אֹהָלִים חֹדֶשׁ כַּאן וְחֹדֶשׁ כַּאן בִּשְׁבִיל מִרְעֵה צֹאנוֹ. וּכְשֶׁכָּלֶה הַמִּרְעֶה בְּמָקוֹם זֶה, הוֹלֵךְ וְתוֹקֵעַ אָהֳלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר.
וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: בּוֹנֶה בָתִּים לַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר כמו שאתה אומר, כמו שכתוב (יחזקאל ח ג) "סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה פסל המקניט וגורם לה' לקנא (על בסיס הדימיון בין המילים "וּמִקְנֶה" ל-"הַמַּקְנֶה")", וְכֵן אָחִיו (פסוק כא) "תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" - לְזַמֵּר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.[16]
(כב)
וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כׇּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃
תּוּבַל קַיִן - תּוֹבֵל אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל קַיִן, "תּוּבָל" לְשׁוֹן "תַּבְלִין": תִּבֵּל וְהִתְקִין כמו שתבלין משפר את המאכל, כך גם הוא יצר חרבות וסכינים המשפרים את מלאכת הרוצחים אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל קַיִן לַעֲשׂוֹת כְּלֵי זַיִין לָרוֹצְחִים.[17]
לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל - מְחַדֵּד אֻמָּנוּת נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, כְּמוֹ (איוב טז ט) "יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי". "חוֹרֵשׁ" אֵינוֹ לְשׁוֹן פֹּעֶל שם עצם, בסֶגול, כמו "קודֶש" ו"חודֶש" אֶלָּא לְשׁוֹן פּוֹעֵל פועל בבינוני, בצֵירה שֶׁהֲרֵי נָקוּד קָמַץ קָטָן הראשונים (הצרפתים בעיקר) קראו לצירה קמץ קטן (??), וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה במלרע, "חֹרֵ֫שׁ" (בניגוד לשם עצם אשר הוגים אותו במלעיל, כמו הדוגמאות שהבאנו לעיל: "ק֫ודש" ו"ח֫ודש"), כְּלוֹמַר: מְחַדֵּד וּמְצַחְצֵחַ כָּל כְּלֵי אֻמָּנוּת נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל.
נַעֲמָה - הִיא אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ.[18]
(כג)
וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃
שְׁמַעַן קוֹלִי - שֶׁהָיוּ נָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִתַּשְׁמִישׁ, לְפִי שֶׁהָרַג אֶת קַיִן וְאֶת תּוּבַל קַיִן בְּנוֹ. שֶׁהָיָה לֶמֶךְ סוּמָא עיוור וְתוּבַל קַיִן מוֹשְׁכוֹ מוליך אותו, וְרָאָה אֶת קַיִן וְנִדְמָה לוֹ כְּחַיָּה, וְאָמַר לְאָבִיו לִמְשׁוֹךְ בַּקֶּשֶׁת, וַהֲרָגוֹ. וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא קַיִן זְקֵנוֹ, הִכָּה כַּף אֶל כַּף וְסָפַק אֶת בְּנוֹ בֵּינֵיהֶם וַהֲרָגוֹ. וְהָיוּ נָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ, וְהוּא מְפַיְּסָן מנסה לפייס אותן ולשכנע אותן לחזור לחייקו.[19]
שְׁמַעַן קוֹלִי - לְהִשָּׁמַע לִי לְתַשְׁמִישׁ. וְכִי "אִישׁ" אֲשֶׁר "הָרַגְתִּי", "לְפִצְעִי" הוּא נֶהֱרַג? וְכִי אֲנִי פְצַעְתִּיו מֵזִיד, שֶׁיְּהֵא הַפֶּצַע קָרוּי עַל שְׁמִי? "וְיֶלֶד" אֲשֶׁר הָרַגְתִּי, "לְחַבֻּרָתִי" נֶהֱרַג? כְּלוֹמַר: עַל יְדֵי חַבּוּרָתִי? בִּתְמִיָּה, וַהֲלֹא שׁוֹגֵג אֲנִי וְלֹא מֵזִיד! לֹא זֶהוּ פִּצְעִי וְלֹא זֶהוּ חַבּוּרָתִי.
פֶּצַע - מַכַּת חֶרֶב אוֹ חֵץ, נברידור"א [navredure = פצע] בְּלַעַ"ז.
(כד)
כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃
כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן - קַיִן שֶׁהָרַג מֵזִיד - נִתְלָה לוֹ עַד שִׁבְעָה דוֹרוֹת ראה רש"י לעיל לפסוק טו, אֲנִי שֶׁהָרַגְתִּי שׁוֹגֵג לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתָּלֶה לִי שְׁבִיעִיּוֹת הַרְבֵּה?
שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה - לְשׁוֹן רִבּוּי שְׁבִיעִיּוֹת אָחַז לוֹ, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (אות יא).
וּמִדְרַשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה (כג ד): לֹא הָרַג לֶמֶךְ כְּלוּם, וְנָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִשֶּׁקִיְּמוּ פְּרִיָה וּרְבִיָּה, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה לְכַלּוֹת זַרְעוֹ שֶׁל קַיִן לְאַחַר שִׁבְעָה דוֹרוֹת. אָמְרוּ: מָה אָנוּ יוֹלְדוֹת לַבֶּהָלָה ילדים שימותו, לְמָחָר הַמַּבּוּל בָּא וְשׁוֹטֵף אֶת הַכֹּל. וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן: "וְכִי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי"? וְכִי אֲנִי הָרַגְתִּי אֶת הֶבֶל, שֶׁהָיָה אִישׁ בְּקוֹמָה וְיֶלֶד בַּשָּׁנִים מבחינה מסויימת אִישׁ, ומבחינה מסויימת יֶלֶד: איש בגודלו הפיזי, וילד בגילו, בשנים שֶׁיְּהֵא זַרְעִי כָּלֶה בְּאוֹתוֹ עָוֹן? וּמַה קַּיִן שֶׁהָרַג נִתְלָה לוֹ שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אֲנִי שֶׁלֹּא הָרַגְתִּי לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתְלוּ לִי שְׁבִיעִיּוֹת הַרְבֵּה! וְזֶה קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת, אִם כֵּן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה אֶת חוֹבוֹ ה' לא יכול להרוג את זרעו של קין לאחר 7 דורות כפי שהתחייב וּמְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ.
(כה)
וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃
וַיֵּדַע אָדָם וגו' - בָּא לוֹ לֶמֶךְ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְקָבַל עַל נָשָׁיו התלונן על נשיו שפורשות ממנו. אָמַר לָהֶם אדם הראשון לנשי למך: וְכִי עֲלֵיכֶם לְדַקְדֵּק עַל גְּזֵירָתוֹ שֶׁל מָקוֹם הגזירה של ה', להרוג את זרעו של קין לאחר 7 דורות? אַתֶּם עֲשׂוּ מִצְוַתְכֶם מצוות פריה ורביה וְהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ! אָמְרוּ לוֹ: קְשׁוֹט בדוק, אַמֵּת, תַקֵּן (כמו בביטוי קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים) עַצְמְךָ תְּחִלָּה, וַהֲלֹא פָּרַשְׁתָּ מֵאִשְׁתְּךָ זֶה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה מִשֶּׁנִּקְנְסָה מִיתָה עַל יָדְךָ מאז שחטאת בגן העדן ונענש העולם ב"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" ו-"בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (ועברו 130 שנה עד שנולד שת: "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת" - בראשית ה ג) , מִיָּד לאחר שאמרו לו זאת, הבין אדם הראשון שהוא צריך להוליד עוד בנים, ולכן - "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד" וגו' (בראשית ד כה).[20]
וּמַהוּ "עוֹד"? לִלְמוֹד שֶׁנִּתּוֹסְפָה לוֹ תַּאֲוָה עַל תַּאֲוָתוֹ.[21]
(כו)
וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה׃
אָז הוּחַל - לְשׁוֹן חֻלִּין: לִקְרֹא אֶת שְׁמוֹת הָאָדָם וְאֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים הפסלים בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לַעֲשׂוֹתָן אֱלִילִים וְלִקְרוֹתָן אֶלֹהוּת ולקרא להם, לפנות אליהם, כאילו הם אלוהים.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ^ בראשית רבה כב ד
- ^ בראשית רבה ס"א ד וכן כב ד. ביבמות סב א כתוב שנולדה עם כל אחד אחות אחת.
- ^ בראשית רבה כב ה
- ^ תנחומא ט
- ^ וכן בבראשית רבה כב ו
- ^ בראשית רבה כב ז
- ^ בראשית רבה כב ט
- ^ בראשית רבה כב ט וכן במשנה סנהדרין לז א, והדעה השניה מובאת בגמרא שם
- ^ בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
- ^ בראשית רבה כב יא, תנחומא ישן א כה
- ^ על פי תרגום יונתן
- ^ בראשית רבה כב יג
- ^ בראשית רבה כא ט
- ^ תנחומא א ט
- ^ בראשית רבה כג ב
- ^ בראשית רבה כג ג
- ^ בראשית רבה כג ג
- ^ בראשית רבה כג ג: "למה היו קוראים אותה נעמה? שהיו מעשיה נעימים"
- ^ תנחומא א יא
- ^ תנחומא י יא
- ^ בראשית רבה כג ד-ה