ביאור:רש"י בראשית ג
(א) וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם - מַה עִנְיָן זֶה הסיפור על הפיתוי של חוה על ידי הנחש לְכַאן לפסוק הקודם שנאמר בו שאדם וחוה היו ערומים? הָיָה לוֹ לִסְמוֹךְ [1] "וַיַּעַשׂ לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם"?
אֶלָּא לִמֶּדְךָ מֵאֵיזוֹ עֵצָה קָפַץ הַנָּחָשׁ עֲלֵיהֶם: רָאָה אוֹתָם עֲרֻמִּים וַעוֹסְקִים בְּתַשְׁמִישׁ לְעֵין כֹּל וְנִתְאַוָּה לָהּ.[2]
עָרוּם מִכֹּל - לְפִי עָרְמָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ הָיְתָה מַפָּלָתוֹ: "עָרוּם מִכֹּל" (כאן), "אָרוּר מִכֹּל" (להלן פסוק יד).[3]
אַף כִּי אָמַר וגו' - שֶׁמָּא אָמַר לָכֶם.
לֹא תֹּאכְלוּ מִכֹּל וגו' - וְאַף עַל פִּי שֶׁרָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים מִשְּׁאָר פֵּרוֹת, הִרְבָּה עָלֶיהָ דְבָרִים הנחש אמר לחוה דברים שהוא יודע שאינם נכונים כְּדֵי שֶׁתְּשִׁיבֶנּוּ, וְיָבֹא לְדַבֵּר בְּאוֹתוֹ הָעֵץ על עץ הדעת.
(ג)
וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃
וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ - הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, לְפִיכָךְ בָּאָה לִידֵי גֵּרָעוֹן חיסרון, שחטאה ונענשה, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל ו) "אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו".[4]
(ד)
וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃
לֹא מוֹת תְּמוּתוּן - דְּחָפָהּ הנחש דחף את חוה כלפי העץ עַד שֶׁנָּגְעָה בוֹ. אָמַר לָהּ: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִיתָה בִנְגִיעָה, כָּךְ אֵין מִיתָה בַאֲכִילָה.[5]
(ה)
כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכׇלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע׃
כִּי יוֹדֵעַ - כָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ האומנים האחרים שעושים את אותה מלאכה שהוא עושה, מִן הָעֵץ אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם וה' מפחד שאתם תוכלו וגם אתם תוכלו לברא עולמות ולהתחרות בו.[6]
וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים - יוֹצְרֵי עוֹלָמוֹת.
(ו)
וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה - רָאֲתָה דְּבָרָיו שֶׁל נָחָשׁ, וְהָנְאוּ לָהּ והיו נאים בעיניה, וְהֶאֱמִינַתּוּ.
כִּי טוֹב הָעֵץ - לִהְיוֹת כֵּאלֹהִים.
וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם - כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: "וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם".
וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל - כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: "יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע".
וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ - שֶׁלֹּא תָמוּת הִיא, וְיִחְיֶה הוּא וְיִשָּׂא אַחֶרֶת.[7]
גַּם - לְרַבּוֹת בְּהֵמָה וְחַיָּה.[8]
(ז)
וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃
וַתִּפָּקַחְנָה - לְעִנְיַן הַחָכְמָה דִּבֶּר הַכָּתוּב, וְלֹא לְעִנְיַן רְאִיָּה מַמָּשׁ, וְסוֹף הַמִּקְרָא הפסוק (שהרי כתוב "וידעו כי ערומים הם", וכפי שרש"י מסביר בהמשך שגם עיוור יודע אם הוא ערום) מוֹכִיחַ.
וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּים הֵם - אַף הַסּוּמָא עיור יוֹדֵעַ כְּשֶׁהוּא עָרוֹם? אֶלָּא מַהוּ "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּים הֵם"? מִצְוָה אַחַת הָיְתָה בְּיָדָם וְנִתְעַרְטְלוּ הֵימֶנָּה היתפשטו, הסירו אותה מעצמם.[9]
עֲלֵה תְאֵנָה - הוּא הָעֵץ שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ: בַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ, אֲבָל שְׁאָר הָעֵצִים מְנָעוּם מנעו מאדם וחוה (בגלל שחטאו) מִלִּטּוֹל עֲלֵיהֶם את העלים שלהם.
וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִתְפַּרְסֵם הָעֵץ לא כתוב בפירוש שעץ הדעת הוא עץ תאנה? שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְהוֹנוֹת בְּרִיָּה לגרום צער לאף בריה, אפילו לא לעצים, שֶׁלֹּא יַכְלִימוּהָ וְיֹאמְרוּ: זֶהוּ שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם עַל יָדוֹ. מִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.[10]
(ח)
וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃
וַיִּשְׁמְעוּ - יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים, וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה.[11] וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת. וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו[12]
וַיִּשְׁמְעוּ - מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן.
לְרוּחַ הַיּוֹם - לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ (רש"י מפרש שהמילה 'יום' פירושה שמש) בָּאָה שוקעת לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית, שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ חטאו בַּעֲשִׂירִית בשעה עשירית מתוך 12 השעות בין הזריחה לשקיעה, כלומר קול ה' עבר בגן עם רוח שבאה לפנות ערב מהכיוון בו השמש שקעה.
(ט)
וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃
אַיֶּכָּה - יוֹדֵעַ הָיָה הֵיכָן הוּא, אֶלָּא לִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵא נִבְהָל לְהָשִׁיב אִם יַעֲנִישֵׁהוּ פִּתְאוֹם.[13]
- וְכֵן בְּקַיִן (בראשית ד ט) אָמַר לוֹ "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ".
- וְכֵן בְּבִלְעָם (במדבר כב ט) "מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ", לִכָּנֵס עִמָּהֶם בִּדְבָרִים.
- וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ, בִּשְׁלוּחֵי מְרוֹדַךְ בַּלְאֲדָן מלך בבל (אשר גם שם ניגש הנביא ישעיהו לחזקיהו עם שאלה מקדימה: "וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ?") (ישעיהו לט א: ).
(יא)
וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכׇל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃
מִי הִגִּיד לְךָ - מֵאַיִן לְךָ לָדַעַת מַה בּוֹשֶׁת איזו בושה יֵשׁ בָּעוֹמֵד עָרוֹם.
הֲמִן הָעֵץ - בִּתְמִיָּה.
(יב)
וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל׃
אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי - כַּאן כָּפַר בַּטּוֹבָה אדם היה כפוי טובה, שהרי ה' ברא את האישה למענו.[14]
(יג)
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל׃
הִשִּׁיאֲנִי - הִטְעַנִי, כְּמוֹ (דברי הימים ב לב טו) "אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ ".[15]
(יד)
וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶֽל־הַנָּחָשׁ֮ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכׇּל־הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל־גְּחֹנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כׇּל־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃
כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת - מִכַּאן שֶׁאֵין מְהַפְּכִים בִּזְכוּתוֹ מחפשים צד זכות בעברה שֶׁל מֵסִית. שֶׁאִלּוּ שְׁאָלוֹ "לָמָה עָשִׂיתָ זֹאת", הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב: "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד - דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין הרי אדם וחוה נצטוו על ידיך, ה' (הרב) שלא לאכול, ואני (התלמיד) אמרתי להם כן לאכול - הרי היו צריכים לשמוע לך ולא לי!".[16]
מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה - אִם מִבְּהֵמָה נִתְקַלֵּל, מֵחַיָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן? הֶעֱמִידוּ רַבּוֹתֵינוּ מִדְרָשׁ זֶה בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת [17] לְלַמֵּד שֶׁיְּמֵי עִבּוּרוֹ שֶׁל נָחָשׁ שֶׁבַע שָׁנִים ההריון של נקבת הנחש נמשך 7 שנים. בגמרא הדבר נלמד בדרך הבאה: הבהמה נתקללה פי 7 מהחיה, שהרי החתולה יולדת לאחר 52 יום והאתון לאחר 12 חודש, כך גם זמן ההריון של הנחש גדול פי 7 משל החיה
עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ - רַגְלַיִם הָיוּ לוֹ וְנִקְצָצוּ.[18]
(טו)
וְאֵיבָ֣ה ׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃
וְאֵיבָה אָשִׁית - אַתָּה לֹא נִתְכַּוַּונְתָּ אֶלָּא שֶׁיָּמוּת אָדָם כְּשֶׁיֹּאכַל הוּא תְּחִלָּה וְתִשָּׂא אֶת חַוָּה.[19] וְלֹא בָאתָ לְדַבֵּר אֶל חַוָּה תְּחִלָּה אֶלָּא לְפִי שֶׁהַנָּשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת לְהִתְפַּתּוֹת, וְיוֹדְעוֹת לְפַתּוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן, לְפִיכָךְ "וְאֵיבָה אָשִׁית" נענשת במידה כנגד מידה, כיון שרצית להתקרב לאישה, נענשת בכך שהיא תשנא אותך.
יְשׁוּפְךָ - יְכַתֶּתְךָ יכתוש אותך, כְּמוֹ (דברים ט כא) "וָאֶכֹּת אֹתוֹ", וְתַרְגּוּמוֹ שתירגם שם אונקלוס (בדברים ט, כא): "וְשַׁפִית יָתֵיהּ".
וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב - לֹא יְהֵא לְךָ קוֹמָה קומה גבוהה, לא תהיה גבוה וְתִשְּׁכֶנּוּ בַּעֲקֵבוֹ, וְאַף מִשָּׁם תְּמִיתֶנּוּ. וּלְשׁוֹן "תְּשׁוּפֶנּוּ" כְּמוֹ "נָשַׁף בָּהֶם" (ישעיהו מ כד), כֶּשְׁהַנָּחָשׁ בָּא לִנְשׁוֹךְ הוּא נוֹשֵׁף כְּמִין שְׁרִיקָה, וּלְפִי שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן המילה 'ישופך' דומה ל'תשופנו' (למרות שמשמעותן שונה) - ראה מאמר בנושא כָּתַב לְשׁוֹן "נְשִׁיפָה" בִּשְׁנֵיהֶם.
(טז)
אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשׇׁל־בָּֽךְ׃
עִצְּבוֹנֵךְ - זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים.[20]
וְהֵרֹנֵךְ - זֶה צַעַר הָעִבּוּר 9 חדשי ההריון.
בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים - זֶה צַעַר הַלֵּדָה (ואמנם הסדר פה היה צריך להיות קודם ההריון, ואז הלידה ולבסוף גידול הילדים, אלא שסודרו הדברים לפי אורכם, כמה זמן הם נמשכים, מהארוך לקצר).
וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ - לְתַשְׁמִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לָךְ מֵצַח עזות, אומץ לְתוֹבְעוֹ בַּפֶּה לבקש ממנו בפירוש, אֶלָּא "הוּא יִמְשׁוֹל בָּךְ" – הַכֹּל מִמֶּנּוּ ביוזמה שלו וְלֹא מִמֵּךְ.[21]
תְּשׁוּקָתֵךְ - תַּאֲוָתֵךְ, כְּמוֹ (ישעיהו כט ח) "וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה".
(יז)
וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַ֘עְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּ֒ךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכְﬞלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃
אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ - מַעֲלֶה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן: זְבוּבִים, פַּרְעוֹשִׁים וּנְמָלִים.[22]
מָשָׁל למה האדמה מקוללת בזמן שמי שחטא היה האדם? הדבר דומה ל... לַיּוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְהַבְּרִיּוֹת מְקַלְלוֹת שָׁדַיִם שֶׁיָּנַק מֵהֶם את השדיים של אימו, שהם אלו שנתנו לו את חייו. כך גם האדמה מקוללת כי ממנה נוצר האדם.[23]
(יח)
וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃
וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ - הָאָרֶץ. כְּשֶׁתִּזְרָעֶנָּה מִינֵי זְרָעִים - תַּצְמִיחַ קוֹץ וְדַרְדַּר, קונדס ארטישוק ועכביות עכובית הגלגל, וְהֵן נֶאֱכָלִים עַל יְדֵי תִקּוּן הכנה (כגון בישול).[24]
וְאָכַלְתָּ אֵת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה - וּמַה קְלָלָה הִיא זוֹ? וַהֲלֹא בַּבְּרָכָה נֶאֱמַר לוֹ (לעיל א כט) הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וגו'?
אֶלָּא מָה אָמוּר כָּאן בְּרֹאשׁ הָעִנְיָן (פסוק יז) "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", וְאַחַר הָעִצָּבוֹן "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", כְּשֶׁתִּזְרָעֶנָּה קִטְנִית אוֹ יַרְקוֹת גִּנָּה, הִיא תַצְמִיחַ לְךָ קוֹצִים וְדַרְדַּרִים וּשְׁאָר עִשְׂבֵי שָׂדֶה, וְעַל כָּרְחֲךָ תֹּאכְלֵם כלומר, הברכה בפרק א היא שתאכל את העשבים שזרעת, ועכשיו הקללה היא שתאלץ לאכול את עשבי הבר שגדלו.
(יט)
בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ - לְאַחַר שֶׁתִּטְרַח בּוֹ הַרְבֵּה.
(כ)
וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כׇּל־חָֽי׃
וַיִּקְרָא הָאָדָם - חָזַר הַכָּתוּב לְעִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת". וְלֹא הִפְסִיק אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁעַל יְדֵי קְרִיאַת שֵׁמוֹת נִזְדַוְּגָה לוֹ חַוָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (לעיל ב כ) "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ", לְפִיכָךְ "וַיַּפֵּל תַּרְדֵּמָה".
וְעַל יְדֵי שֶׁכָּתַב (שם פסוק כה) "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים", סָמַךְ לוֹ פַּרְשַׁת הַנָּחָשׁ, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁרָאָה עֶרְוָתָהּ וְרָאָה אוֹתָם עֲסוּקִים בְּתַשְׁמִישׁ נִתְאַוָּה לָהּ, וּבָא עֲלֵיהֶם בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמִרְמָה.
חַוָּה - נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן "חַיָּה" שֶׁמְּחַיָּה אֶת וְלָדוֹתֶיהָ. כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר (קהלת ב כב) "מֶה הֹוֶה לָאָדָם", בִּלְשׁוֹן "הָיָה" המילה הֹוֶה היא כמו 'היה', מה יש לאדם. כך גם במילים חוה-חיה הו"ו והיו"ד הן ממקור דומה.
(כא)
וַיַּ֩עַשׂ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כׇּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם׃
כָּתְנוֹת עוֹר - יֵשׁ דִּבְרֵי אַגָּדָה אוֹמְרִים: חֲלָקִים כְּצִפּוֹרֶן הָיוּ מְדֻבָּקִים עַל עוֹרָן משמעות המילה 'עוֹר' היא לא שהן היו עשויות מעור, אלא שהיו צמודות לעור .
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: דָּבָר הַבָּא מִן הָעוֹר, כְּגוֹן צֶמֶר הָאַרְנָבִים שֶׁהוּא רַךְ וְחַם, וְעָשָׂה לָהֶם כָּתְנוֹת מִמֶּנּוּ.[25]
(כב)
וַיֹּ֣אמֶר ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה ׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם׃
הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ - הֲרֵי הוּא יָחִיד בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁאֲנִי יָחִיד בָּעֶלְיוֹנִים. וּמַה הִיא יְחִידוּתוֹ? "לָדַעַת טוֹב וָרָע", מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבְּהֵמָה וָחַיָּה.
וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ - ווּמִשֶׁיִּחְיֶה לְעוֹלָם הֲרֵי הוּא קָרוֹב לְהַטְעוֹת הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו וְלוֹמַר אַף הוּא אֱלוֹהַּ. וְיֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, אֲבָל אֵין מְיֻשָּׁבִין עַל פְּשׁוּטוֹ.
(כד)
וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃
מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן - בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן, חוּץ לַגָּן.
אֶת הַכְּרוּבִים - מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.[26]
הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת - ווְלָהּ לַהַט לְאַיֵּם עָלָיו מִלִּכָּנֵס עוֹד לַגָּן. תַּרְגּוּם "לַהַט", "שְׁנַן שיניים חדות", והוּא כְּמוֹ "שְׁלַף שְׁנָנָא", וּבִלְשׁוֹן לַעַ"ז למ"א [lame = להב]. וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ, וַאֲנִי אֵינִי בָא אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ^ פסוק כא
- ^ בראשית רבה יח, ו וכן ה, ב. גם רש"י חוזר על כך בפירושו לפסוק כ
- ^ בראשית רבה יט א
- ^ בראשית רבה יט ג, סנהדרין כט א
- ^ בראשית רבה יט ג
- ^ בראשית רבה יט ה (ולפי פירוש זה, "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" משמעו: שתהיו כאלוקים, יוצרי עולמות, וכן גם תהיו יודעי טוב ורע, אבל מכך אין ה' חושש. וחלוקה זאת בין המשמעות של "כֵּאלֹהִים" ל"יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" מסתדרת יפה עם פירושו של רש"י לפסוק הבא.
- ^ פרקי דרבי אליעזר פי"ג. ויתכן שפירוש זה נרמז בפסוק בכך שלא נכתב "ותתן לאדם" אלא "לְאִישָׁהּ"
- ^ בראשית רבה יט ו
- ^ בראשית רבה יט ו
- ^ תנחומא וירא יד, וכן ראה סנהדרין ע ב, ובראשית רבה טז ז
- ^ בראשית רבה יט ו
- ^ משלי כה יא
- ^ ד"א רבה פ"ה
- ^ עבודה זרה ה א
- ^ בראשית רבה יט ו
- ^ סנהדרין כט א
- ^ בכורות ח א
- ^ בראשית רבה כ ה
- ^ בראשית רבה כ ה
- ^ ערובין ק ב
- ^ ערובין ק ב
- ^ בראשית רבה כ ח
- ^ ירושלמי כלאיים א ז
- ^ בראשית רבה כ י
- ^ בראשית רבה כ יב, סוטה יד א
- ^ שמות רבה ט יאי