ביאור:רש"י בראשית ה
(א) זֶ֣ה סֵ֔פֶר[1] תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃
זזֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם - זוֹ הִיא סְפִירַת מניה, חישוב מספרי של תּוֹלְדוֹת אָדָם, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ רַבִּים.[2]
בְּיוֹם בְּרֹא וגו' - מַגִּיד שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הוֹלִיד.[3]
(ג)
וַיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃
שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה - עַד כַּאן פָּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה.[4]
(כד)
וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנ֖וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ - צַדִּיק הָיָה וְקַל בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב לְהַרְשִׁיעַ, לְפִיכָךְ מִהֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסִלְּקוֹ וֶהֱמִיתוֹ קוֹדֶם זְמַנּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּמִיתָתוֹ לִכְתּוֹב "וְאֵינֶנּוּ" – בָּעוֹלָם לְמַלֹּאת שְׁנוֹתָיו.[5]
כִּי לָקַח אֹתוֹ - לִפְנֵי זְמַנּוֹ, כְּמוֹ (יחזקאל כד טז) "הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ ושם מדובר במוות במגיפה, כלומר מות לא טבעי אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ".[6]
(כח)
וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן׃
וַיּוֹלֶד בֵּן - שֶׁמִּמֶּנּוּ נִבְנָה הָעוֹלָם בכולם נכתב "ויולד את פלוני" וכאן נכתב "בן" לדרוש: "בן" - מלשון בניה.[7]
(כט)
וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהֹוָֽה׃
זֶה יְנַחֲמֵנוּ - יַנַּח מִמֶּנּוּ יניח, יסיר מאיתנו אֶת עִצְּבוֹן יָדֵינוּ עבודתנו הקשה, שגורמת לידיים שלנו להיות עצובות, עייפות מרוב עבודה. עַד שֶׁלֹּא בָא נֹחַ לֹא הָיָה לָהֶם כְּלֵי מַחֲרֵישָׁה, וְהוּא הֵכִין לָהֶם. וְהָיְתָה הָאָרֶץ מוֹצִיאָה קוֹצִים וְדַרְדָּרִים כְּשֶׁזּוֹרְעִים חִטִּים מִקִּלְלָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבִימֵי נֹחַ נָחָה. וְזֶהוּ "יְנַחֲמֵנוּ ינח ממנו, יפסיק, יסיר מאיתנו (את מַּעֲשֵׂנוּ, הקוצים שהיו גדלים לנו)". וְאִם לֹא תְפָרְשֵׁהוּ כָּךְ אלא תפרש "יְנַחֲמֵנוּ" מלשון נחמה, אֵין טַעַם הַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַשֵּׁם מתאים לשמו של נֹח, וְאַתָּה צָרִיךְ לִקְרוֹת שְׁמוֹ "מְנַחֵם".[8]
(לב)
וַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֣וֹלֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃
בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה - אָמַר רַבִּי יוּדָן: מַה טַּעַם כָּל הַדּוֹרוֹת הוֹלִידוּ לְמֵאָה שָׁנָה וְזֶה לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם רְשָׁעִים הֵם אם בני נח יהיו רשעים - יֹאבְדוּ בַמַּיִם וְרַע לְצַדִּיק זֶה, וְאִם צַדִּיקִים הֵם - אַטְרִיחַ עָלָיו אהיה צריך להטריח את נח לבנות תיבות למשפחות של כל ילדיו לַעֲשׂוֹת תֵּיבוֹת הַרְבֵּה. כָּבַשׁ אֶת מַעְיָינוֹ ה' חסם את כח הילודה של נח וְלֹא הוֹלִיד עַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא יֶפֶת, הַגָּדוֹל שֶׁבְּבָנָיו, {ב|רָאוּי לְעֹנָשִׁין|במקרה שיהיו רשעים, שלא יהיו חייבים מיתה}} לִפְנֵי הַמַּבּוּל. דִּכְתִיב (ישעיהו סה כ) "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת" - רָאוּי לְעֹנֶשׁ לֶעָתִיד; וְכֵן וכך היה (שחייבים בעונש רק מגיל 100 והלאה) לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה.[9]
אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת - וַהֲלֹא יֶפֶת הַגָּדוֹל הוּא? אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת מתעניין ב- שֵׁם שֶׁהוּא צַדִּיק, וְנוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל, וְשֶׁאַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ וְכוּ'.[10]
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ^ בספרי תימן סֵ֔פֶר בסמ"ך גדולה
- ^ ר' מדרשי אגדה רבים בבראשית רבה כד
- ^ בראשית רבה כד ז: "דאמר ר' אלעזר בן עזריה: שלוש פלאים נעשו באותו היום: בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות".
- ^ ר' רש"י לעיל ד, כה: "וַהֲלֹא פָּרַשְׁתָּ מֵאִשְׁתְּךָ זֶה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה"
- ^ בראשית רבה כה א
- ^ בראשית רבה כה א
- ^ תנחומא א יא
- ^ תנחומא א יא
- ^ בראשית רבה כו י
- ^ בראשית רבה כו ג. ולמה אחריו נכתב חם ולא יפת? כי חם היה רשע, ולכן צויין יפת בסוף כי "אחרון אחרון חביב" (יפ"ת).