ביאור:רש"י בראשית ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.
זזֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם - זו היא ספירת מניה, חישוב מספרי של תולדות אדם. ומדרשי אגדה יש רבים:
בְּיוֹם בְּרֹא וגו' - מגיד שביום שנברא הוליד[1]:
(ג)
וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת.
שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה - עד כאן פירש מן האשה[2]:
(כד)
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ - צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב וְאֵינֶנּוּ בעולם למלאות שנותיו[3]:
כִּי לָקַח אֹתוֹ - לפני זמנו, כמו (יחזקאל כד טז) "הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ ושם מדובר במוות במגיפה, כלומר מות לא טבעי אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ"[4]:
(כח)
וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן.
וַיּוֹלֶד בֵּן - שממנו נבנה העולם בכולם נכתב "ויולד את פלוני" וכאן נכתב "בן" לדרוש: "בן" - מלשון בניה[5]:
(כט)
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה.
זֶה יְנַחֲמֵנוּ - ינח ממנו יניח, יסיר מאיתנו את עיצבון ידינו עבודתנו הקשה, שגורמת לידיים שלנו להיות עצובות, עייפות מרוב עבודה. עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם. והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה. וזהו "יְנַחֲמֵנוּ", ינח ממנו יפסיק, יסיר מאיתנו (את מַּעֲשֵׂנוּ, הקוצים שהיו גדלים לנו) . ואם לא תפרשהו כך אלא תפרש "יְנַחֲמֵנוּ" מלשון נחמה, אין טעם הלשון נופל על השם מתאים לשמו של נֹח, ואתה צריך לקרות שמו מנחם[6]:
(לב)
וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.
בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה - אמר רבי יודן: מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות? אמר הקב"ה: אם רשעים הם אם בני נח יהיו רשעים - יאבדו במים ורע לצדיק זה, ואם צדיקים הם - אטריח עליו אהיה צריך להטריח את נח לבנות תיבות למשפחות של כל ילדיו לעשות תיבות הרבה, כבש את מעיינו ה' חסם את כח הילודה של נח ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה, כדי שלא יהא יפת, הגדול שבבניו, ראוי לעונשין במקרה שיהיו רשעים, שלא יהיו חייבים מיתה לפני המבול דכתיב (ישעיהו סה כ) "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת", וראוי לעונש לעתיד, וכן וכך היה (שחחייבים בעונש רק מגיל 100 והלאה) לפני מתן תורה[7]:
אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת - והלא יפת הוא הגדול? אלא בתחילה אתה דורש את מתעניין ב- שֵׁם שהוא צדיק, ונולד כשהוא מהול, ושאברהם יצא ממנו וכולי[8]: